235. אל: יהודה שרתוק, תל-אביב - לונדון, 8/11/1923
שם הספר  ימי לונדון ג'
שם הפרק  235. אל: יהודה שרתוק, תל-אביב - לונדון, 8/11/1923
כותרת משנה  יום ה'


235

אל: יהודה שרתוק, תל-אביב

לונדון, יום ה', 8/11/1923

יקירי היקר יהודה,

 

הבוקר קיבלתי את גלויתך,[1] אך האמן-נא לי, כי גם בלא-כך הייתי כותב לך היום.

ראשית על ענייני מעשה. השבוע שלחתי על שם אימא דרך הבנק העברי פה סך 10:12:0 לי"ש, וזה משפטו: 5 לי"ש לבנק הפועלים (המוֹתר), 4:12 לי"ש לאמו של אליהו (והם 20 דולרים שהביא ליב יפה[2] מארגנטינה,[3] מאחיה, ומסרם פה לאליהו) 1 לי"ש - בודד ומסכן - לאימא. עם הפונט אשר אקווה כי קיבלת מהגימנסיה נמצא שפרעתי 2 לי"ש ונשארתי חייב לכם 18 לי"ש.[4] כל החשבון בפונטים אנגלים ועליך תמיד לזכור את ההפרש של חצי שילינג אנגלי לפונט, שבו עדיף הפונט המצרי על האנגלי. את 5 לי"ש לבנק הפועלים שלחתי דרככם, משום שרציתי לקמץ בדמי ההמחאה, והדבר נעשה בטרם אקבל את גלויתך, שבה אתה מבקשני לשלוח לבנק ישר. הרי שתיכנס ותשלם. לברל אמור, כי הכסף הוא אשר הילווה לאליהו בברלין, על מנת שאשלם אני בלונדון - באם אינו זוכר את פרטי המעשה. בשבוע הבא אקווה לשלוח לכם 2 לי"ש, ואם יש לכם צורך-מייד בסכום יותר גדול - כיתבו-נא תכף ואשלח. תמיד אוכל ללוות פה בנקל סכום כסף, ותחת לסלק לשיעורים לכם - לעשות זאת פה.

יהודה, הקראת את פרשת הקונגרס שלי ב"קונטרס", ומה היא בעיניך? הידעת, כי מצדדים שונים ומאנשים שונים (בהם שפיגלמן, רובשוב ועוד) שמעתי, כי זו הייתה הסקירה היותר טובה על הקונגרס שבכל העיתונות היהודית? לך רוצה אני לספר, כי

את הפרק הראשון כתבתי עפ"י עיתון הקונגרס, כי לשני הימים הראשונים איחרתי ולא שמעתי מילה מכל מה שסיפרתי באותו פרק.

את הפרק השני כתבתי בינות לישיבות, בקושי נפשי רב ותחת שוט הבושה ממש. איני חושב שחותם שתי המסיבות האלו ניכר מאוד בפרקים הנ"ל.

אך את הפרק השלישי (על בחירת ההנהגה) כתבתי כבר באיסרו-חג. ולשמו חיסרתי הרבה מכנסיית א"י העובדת שהתנהלה אז;

ואת הפרק הרביעי והאחרון כתבתי ושלחתי מלונדון ושני האחרונים הם המוצלחים בעיני.[5]

פה אני שובת - ו"קהה שובת קרדומי",[6] להבדיל, וכנראה אשבות עד שובי לארץ. הציקתני רוחי מאוד[7] לכתוב ל"קונטרס" מאמר מלחמה על "פועלי-ציון" בקשר עם שאלת השפה[8] - אך הרצון "נולד קרבי ותם בתוכי".[9] ול"קונטרס" בכלל לא אוכל להיענות.

בקשר עם זה ובכלל - מצבי השנה. זוהי שנתי האחרונה בכותלי בית המדרש שאת ספסליו אני חובש. בית המדרש מצטיין בזה, שמי שרצון ובינה לו יכול ללכת בו מחיל אל חיל ולקנות תורה ודעת כמים לים מכסים.[10] אך לשני הדברים הנ"ל, המצויים אצלי במידה מספקת, צריך להוסיף דבר שלישי. והוא יכולת. והנה בשנה שעברה הייתה היכולת מִצערה מאוד, כמוה כאין לעומת הצרכים והאפשרויות. אף השנה איננה בעין במידה רחבה, אלא שהשנה מתהפכת עלי חרב[11] הבחינות, החלות ביוני, סמוך לגמר שנת הלימוד, כמעט בלי רווח. נמצא שאני צריך ומחויב ללמוד במשך כל השנה. פירושו של דבר - אני צריך לקרוא, לקרוא הרבה, ברחבה ולרוויה. פרנסתי גוזלת ממני זמן כקודם. ולכן עלה הכורת,[12] והפעם בהחלט, על "העבודות הציבוריות". הודות לבואו של אולשנסקי ולכניסתו הפעילה והמוצלחת לעבודה - תקל עלי ההשתמטות. אך זה לא די. צריך לקצץ עוד, על ימין ועל שמאל. זוהי החלטתי, אשר עוד לא התחלתי להוציאה לפועל. כי לעת עתה, מיום בואי הנה מן "היבשת", תכפו עלי אורחים, אורחים כבודים ויקרים, וכל אחד מלא עניינים חשובים כרימון. דב, אח"כ אליהו, עכשיו זלמן רובשוב. אך הנה נסע אליהו, ובשבוע הבא אסיע את זלמן ומאז - חסל.

קרוב מאוד לוודאי, כי עם בוא האביב אתפטר מעבודתי במשרד הציוני ואת הגירעון שייווצר ע"י כך אמלא ע"י מילווה חדש, אשר לשם פירעונו אצטרך אולי להישאר באנגליה חודשים אחדים יותר מכפי שאני חושב. עכ"פ, את עבודת קפלנסקי[13] לא אקבל השנה גם אם תוצע לי (היא גם לא הוצעה).

יחד עם זאת, מנסרת בדעתי תוכנית לשוב לקיץ הבא לארץ, ובסתיו לצאת שנית לעבודת קרן היסוד. אנחנו מוכרחים לעבור לאקטיביזם גמור בעבודה זו. כתיבת מאמרים כמו "אין כוח"[14] - ברור כי היא הכרח המצב, אך יחד עם זה ברור, כי זהו ניפוץ הראש אל הכותל.

איני כותב הפעם לברל, ועל כן אבקשך להראות לו את השורות הללו. אמור לו, כי אכתוב לו על הפרשה "זלמן באנגליה" לכשתסתיים. באנגליה, ולא בלונדון, לרַבּוֹת.[15]

כתוב-נא לי על חזונך לימים יבואו.

כתוב אם זקוק אתה "לעט נובעת", כמו שקוראים לזה בארץ, ואם מוכשר אתה מהבחינה הטכנית להשתמש בה. הוא הדין בנוגע לשאול.[16]

אני אשלח לך באלה הימים את "החטא ועונשו".[17]

 

משה

 

הערה מעשית מאוד: לעולם אל תכתוב לי גלויות, אלא תמיד ודווקא מכתבים סגורים. אתה כותב, כי אינך רוצה שייוודע הדבר לפלוני - ושולח את הדברים גלויים. במקרה זה דוד כבר איננו פה. ובמקרה זה קיבלתי אני את הגלויה מידי הדוור אך יכול היה ויוכל לקרות אחרת. אני גר תמיד בחברת מישהו. כתוב אם היה דוד אצלכם, ומה סיפר.

את מכתבי אל שאול[18] אני שולח לך לחסוך בול.

 

הערות



[1] גלוית יהודה מ-31/10/19230, שעיקרה תיאור המצב הכלכלי הקשה השורר בא"י ותופעת שחיתות במוסדות ההסתדרות, פותחת ב"הנה אך כיליתי לקרוא את 'איגרת מוסקבה' של ב"ג. בסוף המכתב הוא [ב"ג] מוסיף: 'לבסוף אבקשכם לשלוח את מכתבי זה לקפלנסקי ולמשה שרתוק'. בוודאי קיבלת", מדובר במכתב ארוך ומפורט שכתב ב"ג ממוסקבה 24/9/1923 על ימי שליחותו לבריה"מ יחד עם מאיר רוטברג, כנציגי ההסתדרות בתערוכה החקלאית שם (איגרות ב"ג ב, עמ' 174-156). במכתב לא מתוארך מאותם ימים, כתבה עדה לאליהו, שעשה אז בשליחות "החלוץ" בוורשה: "רציתי לכתוב לך רק על בוא בן-גוריון. הוא שב בשבוע שעבר וסיפר על רוסיה באולם הראי-נוע לפני קהל עצום. רשמיו היו מלאים כרימון. על רוסיה מדבר בהערצה ובאמונה רבה בה".

[2] ליב יפה (1948-1875) עסקן ציוני. חבר הוהפה"צ (1919-1907), נשיא ההסת' הציונית בליטא. עלה ב-1920. פעיל מרכזי בקהי"ס ומ-1926 מנהלה הראשי.

[3] ענף של משפחת גולומב היגר לארגנטינה.

[4] עניין ההלוואה בסך 20 לי"ש, שקיבל מ"ש ממשפחתו בת"א, נדון כנראה במכתב שלא שרד.

[5] ר' נספח 10.

[6] שורה מתוך הבית השלישי של "שחה נפשי" מאת ח"נ ביאליק: "חוטב עצים, איש קרדום, / עושה מלאכתי לתומי; / ורד היום וידי רפתה, / וקֵהֶה שובת קרדומי".

[7] לפי "הציקתני רוח בטני", איוב לב 18.

[8] בוועידה העולמית של פוע"צ בקרלסבד, שמ"ש נכח בה, התנהל ויכוח סוער בין חסידי העברית והיידיש, ר' מכתב 231.

[9] מקור הציטוט לא אותר.

[10] לפי "כי מלאה הארץ דעה את יהוה כמים לים מכסים", ישעיהו יא 9.

[11] לפי "להט החרב המתהפכת", בראשית ג 24.

[12] לפי "מאז שכבתָ לא יעלה הכורת עלינו", ישעיהו יד 8.

[13] הפעילות במסגרת מפלגת פוע"צ והקשר עם ה"לייבור".

[14] לא נתחוור באיזה מאמר מדובר.

[15] לא אותר מכתב מאת מ"ש לב"כ בנושא זה.

[16] שאול אביגור (מאירוב) (1978-1899). אחי צפורה שרת. מראשי ה"הגנה" ולימים בראש מפעלי ההעפלה ו"הבריחה".

[17] "החטא ועונשו" מאת פ' דוסטוייבסקי יצא לאור בעברית, בתרגום י"ח ברנר, בוורשה ב-1923.

[18] המכתב לא אותר.

 

העתקת קישור