228

אל: דוד רמז, תל-אביב

יום ג', 4/9/1923

רמז,

 

תמול בבוקר ראיתי את קיש. גם הוא תלגרף לארץ וביקש את ממלאי מקומו להתראות עם קלייטון ולבקשו בשמו לפעול על .D.W.P כי יעידו עדות חדשה,[1] לשבח. הוא רואה צל תקווה, כי עבודת הקברות תיפול בידינו. את כל דרכי ההשתדלות האחרות פוסל קיש בהחלט. גם על מחשבתו שרחש ברגע הראשון - לנסות דברים אל גרנט - ניחם. ברור לו בהחלט, כי היה רק טעם אחד ויחיד ל-.G.C.W.I לבכר את [הקבלן] האיטלקי על פני המשרד, והוא - חוות דעתו של .D.W.P, הרי שאין דרך אחרת להסיר את המכשלה, בלתי אם לקבל היתר מפי זה שאסר. הדבר צריך להיעשות באורח רשמי, דברים אחרים לא ימצאו עתה שום מסילות.

בנוגע לעבודת הרכבת - קראתי את המכתב שכתב גרשברג[2] לקיש בעניין זה. ודאי קיבלת העתק ממנו. קיש אומר, כי כפי שהתברר לו פה ב-Colonial Office, טועה גרשברג בדבר אחד: קלייטון לא סיים את הרצאתו ל-.C.O בהצעה ״למסור את העבודה לקבלן המוזיל במחיר, באם לא יקבל הוראות סותרות״ אלא: ״למסור את העבודה לקבלן המוזיל במחיר, מאלה המעבידים פועלים מבני הארץ, אם לא יקבל וכו״׳. .C.O אישר את הצעתו וע״י כך נפסקה הלכה, שאין הממשלה מוסרת עבודה לקבלן המכניס עמל זול מחו״ל. יש בזה נחמה פורתא, אך למעשה אין החלטה זו משנה לגבי דידנו במקרה זה. עד עתה היה המשרד [לעבו״צ] עומד שלישי במדרגה, ועתה עומד הוא השני (הקבלן שבנה את הטנדר [מכרז] שלו על עבודה מצרית נפסל). ברור לקיש, כי העבודה תימסר לערבי ואין כל תקווה, בעיניו, להעביר את הגזירה, .C.O יכול לעסוק בעניין זה רק מבחינה כללית, פרינציפיונית; אך אין הוא יכול להורות כי העבודה תימסר לקבלן זה וזה. אלה דברי קיש, ואותם ביקשני למסור למשרד. זאת עשיתי - כתבתי לירושלים.[3]

אם הייתה טרחתי הראשונה בתור ב״כ ״סולל בונה״ בלונדון לברכה - איני יודע, אך היא עלתה לי כבר בכסף, ואני אנוס לבקשך לשלוח לי מזומנים או לסדר את הדבר כך - שאתה תיתן את הכסף על חשבוני לדב, בתנאי שהכסף יעבור במזומנים, ולא בניכוי חוב. טוב תעשה, אם ״תְכַרַסְףֵ״ אותי לעתיד לבוא למפרע - בפונט-פונטיים לע״ע. אך עכ״פ, מה שהוצאתי צריך לשוב אלי בהקדם הכי אפשרי. את החשבון אני מצרף.

עם וולטר כהן טרם אבוא בדברים. אעשה זאת. עורר את דב לשלוח לי את החלטות הוועידה ואת האלבומים. החודש הזה עוד אוכל לעשות דבר מה, אח״כ - מי יודע?

שלום לך,

 

משה

 

נזכרתי, כי לקחתי ממך בברלין, עוד בימי ועידת ״פועלי ציון״, מאות אלף מרקים אחדות שעלו בערך ל-4 שילינג. ניכּיתים.

 

הערות