226

אל: רבקה ודב, עדה ואליהו, ברלין

לונדון, 30/8/1923

יקירַי,

 

בטרם נפנה כה וכה והנה כבר ארבעה לילות ושלושה ימים עברו עלינו פה. נסיעתנו עברה בשלום. הים סער אומנם, אבל אנחנו רימינו אותו ונישן. באנו ל[תחנת הרכבת] ויקטוריה מיודעתנו והתכוננו לקבלת פנים נלבבה ונסערה ע״י דוד, פלר ועוד - והנה אין איש. יתומים ואבלים נכנסנו לתוך טקסי. פשר הדבר היה, כי דוד לא קיבל שום תלגרמה. ואגב - אף מכתבי לדוד, אשר כתבתי בערב צאתי לקרלסבד[1] ואשר דב במו ידיו - לפי עדותה של צפורה - זרקו לתוך תיבת הדואר, גם מכתב זה לא הגיע לתעודתו, להגדיל מבוכה וקצף. דוד הבליג על העלבון והמרירות ועתה במעוננו שלום ושלווה וברית אחים; החוט המשולש[2] לא היה מעולם כה איתן - כאשר הינו כעת.

עתה אנו יושבים ומתענגים על המנוחה וההרווחה וזוכרים אתכם בכל רגע ורגע. חדרים גדולים, שטופי אור - כשישנו. מטבח רחב ידיים עם שני סניפים. שני חדרי רחצה. בית-כיסא על כל מדרך כף רגל. גן. פסנתר גדול (רויאל) - אומנם נעול הוא ואין פותח, אך בכ״ז פסנתר. חשמל, טלפון, רחוב שקט. רבקה הייתה מבריאה פה יותר טוב מבכל סנטוריום. והקטנושקה הייתה גדלה פה כעל שמרים.

מעשינו? אוכלים וישנים ועושים אמבטאות. מנסים לקרוא. אני פולט לע״ע את הרכוש שעשיתי בברלין ובקרלסבד.[3] השבוע מסרתי דוח בישיבת הוועד המרכזי של ״פועלי ציון״. מחר - שבת - אספר על הוועידה, הקונגרס והוועידה[4] לחברי ״אחדות-העבודה״ שבלונדון, בבית צבי [שוורץ]. מחרתיים - יום א' - ארצה על אותם הדברים ב״פועלי ציון״ - אסיפה כללית. ליום ד' הוזמנתי להרצות על הקונגרס באגודה אחת הנקראת ״המכבי הצעיר״ (אין בינה לבין המכבים הקדמונים ו״המכבי״ סתם ולא כלום), עליה סיפרתי קצת לברל. את הבחורים האלה אפשר יהיה למשוך לעבודת א״י העובדת ולקפא״י המאוחדת,[5] הרי שכדאי ללכת אליהם. עוד רוצה אני להתקשר בשבוע הבא עם ״קנאי בית לאומי״ - אשר עליהם סיפרתי לדב ולרמז ברכבת, ולהרצות גם אצלם - בעיקר על ועידת א״י העובדת. הן הם אינם ״ציונים״ ובקונגרס אסור להם להתעניין. אילו היו בידי ההחלטות, הייתי מתחיל לחבר מאמר על הוועידה בשביל ה[ג׳ואיש] ״כרוניקל״. כתבתי ל״קונטרס״ עוד פרק אחד על הקונגרס ובזה סיימתי את הפרשה.

בשבוע הבא צריך יהיה להתחיל קְרוא בסדר. העיתונות הערבית גם היא מחכה, העלובה.

עתה לענייני מעשה.

 

1. כספים. 50 לי״ש מוכנים ומזומנים.[6] הבטחתם לכתוב הוראות – ואין. הבנק אומר פה, כי הדרך היותר בטוחה - נתוֹן בנקנוטים במעטפות, חתום אותן והבטח בסכום הכסף שבתוכן. תלגרפו מייד:

א) מענכם הכספי, כי חושש אני שמא נָשַמה בירקנברדר[7] מיוֹשב.

ב) אופן המשלוח. במקרה שתסכימו לדרך הנ״ל - תהא המילה המותנה ״מעטפות״; אם לא - הרי הדרך היחידה לשלוח לכם שקים על לונדון. במקרה זה - המילה המותנה ״שקים״.

 

2. שילחו לי מייד:

א) את פנקס ההחלטות של ועידת ״פועלי ציון״ שנשאר בידי אליהו;

ב) את החלטות הוועידה לא״י העובדת;

ג) את טופס הפרוספקט האנגלי על בנק הפועלים שחיברתי בקרלסבד.[8]

 

3. אלבומים.[9] עד היום לא קיבלתי כלום. שילחו לי (דב) כמאתיים. למכירה ולנתינה. אשתדל שהסקירה ותמונות אחדות תתפרסמנה ב״כרוניקל״. אשלח לעיתוני ״לייבור״ וקואופורציה שונים. לגולד,[10] למוסדות אחרים ולמורשים מידידינו. יעץ, אם להוסיף מכתב לווי, ואם כן - בשם מי? ״פועלי ציון״?

 

4. ז'בו. ההיית אצלו? ואם היית - מה התוצאות?[11] אם תראה את פרלמן - שאל אותו אם שלח לי את רשימת הקטעים העומדים לתרגום, אשר הבטיח. או שמא התחרטו על כל העניין? ואגב - אליהו מוכרח להתראות עם ז'בו ולדבר איתו דברים ברורים. לאיים עליו, כי ההסתדרות תתבע מהאכזקוטיבה הציונית את חשבון הכספים שהוצאו על ידו.[12]

 

5. חיים, מה נעשה? הכתב לו אליהו?[13]

 

6. דוד. הוא החליט לשוב לארץ באוקטובר, בין אם יעמוד בבחינה ובין אם לא יעמוד. ברור כמעט כי לא יעמוד. הרי שישוב בלי גמירה ובלי תעודה. לדבר על לבו כי יישאר - אי אפשר. הלימוד נמאס עליו. בין כך, נמשך הדבר אצלו יותר מדי. ולהישאר כאן יצטרך לקבל כספים מהבית, אולי יותר מאשתקד, כי מחלקתו [ללימוד עברית] אינה בטוחה - וזאת אינו יכול. אביו מאיץ בו לשוב - זקן האיש.

מה יעשה בארץ - זאת השאלה. אביו כתב, כי תהיה לו משרה ב״חירם״.[14] בזה אינו רוצה. כאן הוצעה לפניו כמעט משרה אצל הברנדסאים (בארץ) - הוא סירב. שוב הוצעה לפניו משרה ע״י הגיאולוג פוס,[15] זה שנסע איתו דוד לנגב. פוס זה עומד לקבל קונצסיה לניצול איזה חומר בא״י, והציע לדוד לנסוע איתו לאמריקה, לעבוד אצלו שם איזה זמן ואח״כ לעבור לעבודתו בארץ. גם את ההצעה הזו דחה. הוא חושב על דבר אחד - על עבודה באחד ממוסדות ההסתדרות - בעיקר חושב הוא על המשרד [לעבו״צ]. בר-כוכבא נטע בו תקוות, לפי דעתי - בלי יסוד.

את המכתב הזה עוד אמשיך.

 

הבוקר, שבת. נתקבלה התלגרמה של רמז[16] - בלי כל שיבוש. מייד באתי בדברים עם קיש - בטלפון, לאחר חיפושים. הוא כבר ידע מהמעשה[17] ועוד אתמול היה ב-.C.O והמריץ אותם לשאול אצל .G.C.W.[18]I פשר דבר. התברר, כי הסיבה היחידה למפלתנו היא חוות הדעה הרעה של D..W.P.[19] על יכולתו הטכנית של המשרד. קיש מפרש את הדבר ע״י היחסים הרעים שהיו בין המשרד ובין D..W.P בתקופה האחרונה. עומד בכל תוקף על זה שאין כאן שום נימוקים פוליטיים. חושב כי המלצתו של סר אלפרד[20] רק הזיקה. אין זו דרך ביזנס המתקבלת על לבו של אנגלי, כי בעניין מסחרי-טכני בא פתאום סתם נגיד וממליץ. זה רק מבאיש את הקבלן ומוכיח, כי on his own merits אין הוא ראוי. קיש חשב כי העניין אבוד. הידיעה, כי סר גילברט[21] עיכב את פרסום ההחלטה הייתה לו להפתעה. אם כך - אמר - אולי יש עוד תקווה. יעץ לי לתלגרף לארץ כי ישיגו ע״י קלייטון חוות דעה חדשה מ-D..W.P תלגרפית. לשם זה ישתמשו במכתבו של גרנט אליו (קיש) לפני נסיעתו. כמו כן הבטיח קיש להשתדל לבוא בקשרים עם גרנט פה ולהשתמש בו אצל G.C.W. .Iדעתו - בתור אדם מומחה שעסק במקצוע בארץ בתואר רשמי - תהיה שקולה, אך לא דעת סתם משפיעים. הרושם שלי כי אין הוא - קיש - חושב שיש תקווה. אני אתראה איתו ביום ב' בבוקר. בין כה וכה עד אז א״א לעשות דבר: שבת ויום א'.

לכם תלגרפתי: קיש עובד. הצעת המשרד על הקברות נפסלה רק מפני חוות דעה שלילית של D..W.P על טיב עבודתו. כדי לתקן דרושה חוות דעה חדשה לטובה. המלצות אחרות ללא הועיל. בורק לארץ. כותב.

ולארץ (ירושלים, ״סולל בונה״)[22] - אני עומד לתלגרף [באנגלית]: ״קיש מבין שכישלון הקברים נובע מהערכה טכנית שלילית של מחלקת העבו״צ. נסה להשיג תיקון תלגרפי מבוסס על העבודה [בבית הקברות הצבאי] בבאר-שבע [שבוצעה בידי המשרד לעבו״צ של ההסתדרות] וזמינוּת אותו צוות. השג מוה״צ את מכתב גרנט לקיש לפני עזיבתו. הראה לגילברט״.[23]

בדבר עבודת הרכבת אומר קיש כי הצעתנו היא השנייה. בראשונה היו שתי הצעות נמוכות משלנו, אך היותר נמוכה נפסלה משום שהייתה בנויה על עבודה מצרית. הוחלט בכלל לא להרשות הכנסת פועלים זולים מחוץ.

השיחה בטלפון לא הייתה קלה ועל העניין הזה אדבר בפרוטרוט ביום השני ואודיע.

 

משה

 

אני שולח 1,430,000 מרק.

 

הערות