א-ן,  יום ה',  5.9.1946

פואה נשמתי,

בעצם התאריך הוא 6 בח', כי עכשיו אחת אחר חצות. למזלי האור מחזיק! התפלצתי היום בהודיע לי זאב, כי במפלגה הוטל עלי לחבר: א. גילוי דעת; ב. החלטות - שניהם בשביל הוועידה ושניהם למשלוח בבוקר. לא הועילה שום התקוממות פנימית - הייתי מוכרח לשַנֵס מותני. החלטתי מראש להסתפק בגילוי דעת. אף הוא גזל כשבע שעות בהפסקות. לפני כעשרים דקה גמרתיו,[1] כתבתי לבתנו ועכשיו לך. ודאי הבחנת כי הערב שוב זז משהו קדימה בלונדון,[2] אם כי בוושינגטון חלה נסיגה.[3] מלחמת עצבים!

בכ"ז עליך לגשת לוועידה - אולי תהיה לך הזדמנות בשבת או במוצאיה. לפחות בשבילי!

מניין לך שעיני עצובות? אני מקווה שלא.

שלום, לבי, נשארו לי רק חמש שעות לשֵנה, כי לזאב כבר לא אכתוב עכשיו אלא מחר בבוקר.

נשיקות לחמי'לי ולך.

מ.