224. אל: עדה, אליהו, רבקה ודב, ברלין - לונדון, 18/7/1923
שם הספר  ימי לונדון ג'
שם הפרק  224. אל: עדה, אליהו, רבקה ודב, ברלין - לונדון, 18/7/1923

 

224

אל: עדה, אליהו, רבקה ודב, ברלין[1]

לונדון, 18/7/1923

יקירַי,

 

אתם מחכים בוודאי למכתב ארוך ממני. אך אין לבי לכתיבה בימים אלה. אני שרוי עכשיו בתוך סבך של הרבה ספקות וחששות לשנה הבאה. התחילו ימי החופש וחשבתי כי איתם יבוא לי זמן של מנוחה ועבודה - ז״א עבודה שהיא מנוחה ושתהיה לי בה קצת נחת, אך עד עתה לא נתקיים הדבר. קפצו טרדות שונות, כאורבות במחשכים. בכ״ז תקוותי חזקה, כי עוד שבוע והכל יָשוֹך ויסתדר. אז אכתוב לכם ואתנה את ספקותי וחששי, אשר בוודאי לא ייפתרו ולא ייעלמו גם אז.

ראשית כל - בא אני במכתבי זה לבקשכם לכתוב לי תכף ומייד, מבלי לדחות ליום, אם יוכלו בר-כוכבא ורחל להתאכסן בקרבתכם ימים אחדים. כבר כתבתי לאליהו[2] ותשובה לא באה. הדבר פגע קצת בבר-כוכבא ולא היה נעים גם לי. הוא בחור נפלא, כולו מחמדים. הוא בא, למד, ״עשה״ קורס, נבחן, עמד בבחינה, קיבל תעודה ועתה הוא שב. הוא כתב לדב ולא קיבל תשובה. ובכן, יכתוב לו דב תכף ומייד על מסעיו (של דב) בימים הקרובים, כי מאוד רוצה הוא להתראות, ועל מקום להתאכסן בברלין. הוא אדם קל ומדקדק מאוד בהליכותיו ולא יהיה על איש למשא.

בדבר השם.[3] בוודאי כבר נחתך הגורל וחוששים אנו כי הצעתנו המשונה והאפיקורסית [הגר] לא נתקבלה על דעתכם והילדונת נקראת יערה (אגב, יערה זו מה שורשה? יער, או יערת-דבש?). ובכן אם כך הדבר - להווי ידוע לכם, כי אנו עומדים בשלנו ונכונים אנו לקיים את דעתנו במעשה בהיות לאל ידנו. אני חושש פן חשד בי אליהו, כי הצעתי את השם מטעמים פוליטיים - התקרבות של שכנינו ושאר הבלים - ובכן להד״ם. הצענוהו -

ראשית מפני שהשם יפה ויש בו הדר-קדומים אשר זה אלפי שנה ״לא חלה בו יד ולא היה אליו דבר שפתיים״;[4]

ושנית - מפני הפסוק ״מפני שרי גברתי אנוכי בורחת״[5] - עיינו ב״קלות וחמורות״, ״האדמה״ חוברת א׳.[6]

 

אני חושב, כי ברור לכם בהחלט, כי הקיץ לא תדרוך כף רגלי על אדמת היבשת. ועידת הברית,[7] אשר לקראתה בשלה בי דווקא הרבה מרירות, והקונגרס[8] יעברו עלי מרחוק, בהדים עמומים. אם תכתבו לי - אדע מה נעשה שם. ולא - לא אדע.

דבר היפרדנו לשנה הבאה - ז״א לכת צפורה לרדינג - כבר הוחלט. צפורה הייתה שנית ברדינג, נרשמה ואפילו מצאה כמעט חדר. החיים והלימוד יעלו לה שם כ-12 לי״ש לחודש. יש לנו תקווה לקבל מיפו 5 לי״ש, הרי שאני אתן 7 לי״ש. אין זה הרבה - אם רווחַי דהשתא יעמדו בעינם. לע״ע - ההתקשרות עם רדינג היא לשישה חודשים - מראשית אוקטובר עד סוף מרס. זהו קורס של חקלאות כללית, כולו עיון. אח״כ מתייצבים בתוכנית חודשים אחדים במחלבה, ואחריהם - חודש או חודשיים בחוות עופות, ברדינג או אולי במקום אחר. איך ואיפה אסתדר אני - טרם נדע. בקשר עם זה - אין אנו יודעים עדיין את גורלו של דוד לשנה הבאה, ואף ממנו נעלם הדבר. בראשו רוחשות בערבוביה תוכניות מתוכניות שונות. הוא עומד להיבחן בחינה אחרונה בספטמבר. אומר לעצמו מראש, כי אם ייפול - לא יצטער ולא יוסיף להעפיל. קבלת דין זו למפרע קובעת, כמובן, בהרבה את גורל הבחינה. הוא רוצה להישאר אחרי זה פה ולמצוא איזו עבודה מעשית באיזה מוסד קואופרטיבי. מדברים על נסיעה, לשם עבודה כזו, לדניה. כל אלה הם עדיין דברי בוסר. להמשיך חיי ״משק עצמי״ בלי צפורה לא אוכל ולא ארצה. הרי שאצטרך לבקש שוב מפלט תחת צל קורתה של איזו משפחה. יש לי חשק ללכת אל אנגלים, גויים במשמע, אלא שטעם תבשיליהם לזרא. וצפורה זו, אילו רק ראיתם אותה, היא צועדת אחורנית בסולם חייה. נעוריה שבים אליה. היא הבהירה, הבריאה, שערה עָבַת וכהה ופניה יפו. באמת כך, והכל אומרים זאת פה אחד.

הייתי כותב לכם עוד כהנה וכהנה, אלא שיודע אני כי היא לא תיתן לי לשלוח. בכ״ז - ייוודע נא בכל שורות העובדים, כי לצפורה יש קוֹסטיוּם [חליפה], וכובע, וחולצות, וכל מיני. וכי היא עושה וקונה ולובשת את כל אלה לא ככפאה שד, כ״א בתענוג. צפורה מבקשת להוסיף כי הכובע די עלוב. זה נכון - והסיבה היא, כי רצתה ״להצטיין״ ולקנות בזול. אך הקוסטיום - קוסטיום כהלכה. וגם אחת החולצות.

ויום אתמול הטיל מהפכה גמורה בחיינו, חיי העולם הזה, למשך חודשיים- שלושה. וזה הדבר. ישנו איש אחד, נחום סוקולוב[9] שמו. ולאיש בית בלונדון, אשר נתנו לו ידידיו ומוקיריו. בית גדול ורחב ידיים, חדרים על חדרים מלאים כל טוב.[10] בית זה עומד להתרוקן מיושביו למשך שלושה חודשים, כי המשפחה כולה יוצאת למסעותיה לקונגרס וכו'. היות ואשתקד, בהיעזב הבית, נתכנסה לתוכו חבורת גנבים ותנַצלהו, החלה עתה סוקולובית הזקנה מבקשת אחר בני אדם טובי לב, אשר יאותוּ לעשות עמה חסד ולגור בביתה שלושה חודשים. הוצע הדבר לנו - ע״י מכרה משותפת אחת. אנחנו הסכמנו. אלא שמאז עברו שבועות ומאותה הזקנה - אין קול ואין קשב. חשבנו כי חזרה מדעתה. והנה אמש הוזמנו לבוא ו״לגמור״. הבוקר היינו שם והדבר הוחלט. הרי שהשבוע הבא עוזבים אנו את בעלת-ביתנו, המכשפה והמפלצת הממארת, לאנחות ולדיראון עולם ועוברים אל הֶמפּסטֶד הפרבר, מקום מושב לנגידי ארץ. אל-נא תלעגו לנו ואל תבוזו. החשבון פשוט וההנאה ברורה. לשבת בדירה מבלי שנצטרך בכל יום שני לדאוג לשני פונטים - דבר לא קל הוא. ואיזו דירה. מטבח מרווח, אולם ממש. גן. וכו' וכו'. מובן שלא נשתמש בכל החדרים. עתה ברור כמעט, כי מלונדון לא נצא. הבית אין כמוהו לשלווה ולמנוחה. שכינת-סופרים חופפת עליו וטוב בו ללמוד. חבל רק שסוקולוב נועל את קודש הקודשים, הספרייה שלו, ולוקח את מפתחו איתו. שמא יתגנב דב אליו על יד שולחן הנשיאות בקונגרס, יגנוב את האפיקומן הזה וישלח אלינו? בכ״ז חושבים אנו לערוך נסיעה קצרה אחת לפנים הארץ, אל איזה מחוז תעשייה.

הרי שמעננו מעתה הוא: Gardens, London N.W. Hazefira, 43 Compayne (שם הבית לתפארת המליצה, אפשר כמובן להשמיט)/

כיתבו-נא לנו. מה תאמרו לנעשה בגדוד.[11] זוועה ממש. - אם יבוא ברל - כיתבו-נא לי מייד. אני מייעץ שוב, כי תתקיפו עתה בכוחות משותפים את ז'בוטינסקי - בדבר המכונות.[12] ובקרלסבד צריך לדרוש כסף מחיים.

 

משה

 

הערות



[1] דב ורבקה העתיקו את מושבם מווינה לברלין.

[2] המכתב לא אותר.

[3] לתינוקת שנולדה לעדה ואליהו ב-27/6/1923 ונקראה דקלה.

[4] מתוך ״אחד ואחד ובאין רואה״ מאת ח״נ ביאליק (שורה שלישית מן הסוף).

[5] דברי הגר למלאך, בראשית ט״ז 8.

[6] ברשימתו ״קלות וחמורות״ כתב ב״כ:

אף אנחנו, נחותי דרגה, ידענו את הרוח, את הרוח אשר באנוש, אשר אדם חוזה מבשרו. את הרוח המפעמת בהגר, שפחת שרי, הבורחת מפני גברתה, ואת רוח האיש היוצא אל אחיו, נושא בסבלותם ומוציאם מבית עבדים (כתבי ב״כ א, עמ׳ 171).

[7] ועידת ״הברית העולמית״ של פוע״צ התקיימה בסוף יולי 1923 בברלין.

[8] הקונגרס הציוני הי״ג עמד להיערך בקרלסבד ב-6-18/8/1923.

[9] ר' עליו יל"א, יל"ב.

[10] לפי ״ובתים מלאים כל טוב״, דברים ו' 11.

[11] ר' מכתב א״ג למ״ש על הנעשה בגדוד בנספח 6 ומכתבו לד״ה בנספח 8. ר' גם ״בירורי דברים לעניין משק עין חרוד ותל יוסף״, ״פנקס״ 6/7/1923; שפירא/ההליכה, עמ' 207-157.

[12] על פרשה זו ר׳ יל"א מכתב 65, עמ' 259, 260 והע' 13, 291, 322; יל"ב, עמ' 48 הע' 8, עמ' 53 והע' 17.

 

העתקת קישור