223
אל:
פניה וגאולה, תל-אביב
לונדון,
18/7/1923
יקירותַי,
ימים אחדים אחר
הגיעכם מכתבי זה תבוא ליפו נערה אחת מלונדון, רבקה גולד שמה (פה קוראים לה בֶּקי).
נערה זו אף היא אחת מתלמידות שיעורי הערב שלנו, אך היא יותר חשובה ויותר ראויה
וזקוקה לתשומת לב מזו שקדמה לה. היא נוסעת עתה על סמך הבטחה שקיבלנו מפה מאחותו של
דוד הכהן, המנהלת את ענייני הסת' הנשים הציוניות בא״י,[1] לקבלה אל המוסד
העומד תחת הנהלתה של חנה מייזל[2] - מוסד הנתמך ע״י
ההסתדרות הנ״ל. הבטחה זו איננה מבטיחה בהחלט את כניסתה, כי העיקר הוא דעתה של ח.מ.
ולא של אחות דוד, ולכן אפשר מאוד שנכונו לה, לנערה זו, ימים קשים בארץ.
הימים הקשים
יכולים להיות גם ימים נוראים בתוך המחנק והמצוק השוררים עתה בארץ, ואשר מי יודע
כמה עוד יָשׂוֹרוּ. אלא שמצבה של הנערה פה הוא כזה, שאסור למנוע בעדה מעלות לארץ.
היא בת משפחה פשוטה וענייה, משפחה גסה. אביה אופה ברחוב היהודי. מילדותה היא עבדה
בבית ובמאפיה ואח״כ אצל אחרים. עד לפני חודשים מספר הייתה יושבת אל הקופה באטליז
יהודי, עובדת עשר שעות ביום ויותר בסביבה גסה ומגושמת. את משרתה זו איבדה והייתה
מקבלת את דמי הפיצוי למחוסרי עבודה. בזכות מי באו לה אותם העדינות והרוך השפוכים
עליה - אינני יודע. קשה גם להבין כיצד זה דבקו בה, בתנאי חינוכה, נטיות ללימוד
ולרוחניות בכלל, לזמרה, לחברה טובה. כל מה שעשתה בכיוון זה - עשתה בחשאי, בגנבה -
הכל מפחד האב. לאב היה חורה שאינה מתלבשת, שאינה מתגנדרת, שאינה ״מחזירה״ אחריה
בחורים. האב אסר עליה ללמוד עברית והיא הייתה לומדת שלא בידיעתו ומחזיקה את ספריה
ומחברותיה אצל חברותיה. לנסיעה לא״י היא מתכוננת זה כמה, מעט הכסף שהיא מביאה איתה
- בבואה לארץ יישארו לה אולי כ-6 פונטים - צברה פרוטות פרוטות. האב לא
ידע על נסיעתה עד הימים האחרונים. בלית ברירה התפשר. היא צריכה הייתה לספר לו כל
מיני בדותות כדי להניח את דעתו. הוא כנראה סַמוֹדוּר [רוסית: גס רוח] הגון.
מה יהיה גורלה אם
לא יקבלו אותה אל המוסד של ח.מ. - איני יודע. היא נכונה לכל עבודה. חיי-חומר קשים
היו לה גם פה. היא מביטה על נסיעה לא״י כעל שחרור רוחני. אחותו של דוד, מתוך הכרה
באחריות שהיא לקחה על עצמה, בהבטיחה לה מקום, כתבה אח״כ שאם לא יהיה מקום פנוי
לזמן בואה - תיסע אליהם ירושלימה ותשב בביתם איזה זמן. מובן שלא בית הכהנים
בירושלים הולם נערה כזו, אך לדחות הזמנה כזו אסור.
מה רוצה אני לבקש
מכן - איני יודע בבירור. העיקר הוא שנערה זו, בבואה לא״י, אין לה איש מכיר וקרוב
בכל הארץ, חוץ משרה רוזנגרדן, אשר גם היא מתהלכת בלי עבודה לע״ע. ובכן, אם תצטרך
לחכות לעבודה ביפו, וגם אם תתקבל לאותו המוסד, מצווה גדולה היא לדאוג לה קצת. אם
יצא כך, שהיא תצטרך לשבת במחנה העולים ימים רבים, אולי אפשר יהיה לכן לקחתה לפעמים
הביתה, לתת לה אפשרות להתרחץ וכו'. והעיקר - צריך להסביר לה פנים, להראות לה קרבה
ולעודד אותה (יש לה קול נחמד, אם כי קטן, היא שרה בעיקר שירים יהודים, גם אנגלים).
אני אומַר לה כי תפנה אליכן בכל דבר, אך אני חושש שהיא תתבייש לבקש, ולכן צריך
להציע לה קצת עזרה. אני חושב, כי אתן רגילות בכמו אלה, והיא לא תהיה עליכן למעמסה
רבה.
את השוקולד
קיבלנו. אנו אוכלים אותו בכל פה ועדיין לא דלל האוצר.
לילדה של עדה
הצענו את השם הגר. אם קיבלוהו - איננו יודעים עדיין.
אצלנו – חדשה.
אנחנו עוברים מדירתנו למקום חדש, דירת-חינם לחודשיים-שלושה. משפחת סוקולוב נוסעת
לחו״ל והציעו לנו לעבור אליהם. להם חשוב מאוד, שהבית לא יעמוד ריק, מפני שבשנה
שעברה הייתה אצלם גניבה גדולה. לנו חשוב מאוד לחסוך קצת כסף. הדירה יותר מדי גדולה
ועשירה מכפי צורכיהם והשגתם של קבצנים כמונו, אך אנו לא נשתמש בכולה. יש שם גם גן
והסביבה כולה יפה ושקטה. שימו לב לשינוי המען.
שלום ונשיקות,
משה
43 Compayne Gardens, London N.W.
מיסרו נא את המען
למאירובים. אל תשכחו לעשות זאת.
בקרוב תקבלו מאיתנו
ד״ש גם ע״י בר-כוכבא מאירוביץ.
