214

אל: רבקה ודב, וינה

לונדון, 27 אפריל [1923]

יקירַי,[1]

 

1. וולפי. אני מניח כל מיני ביאורים נוספים. רציתי רק כי תדע, דביק, עובדות אחדות. בשיחתנו האחרונה - כשנפרדנו לחלוטין - הראה לנו וולפי בתנועת גאווה סנובית שק ע״ס 1,000 לי״ש, לאמור: עוד כוחי במותני. במשך השבועות הקרובים אחר שיחה זו שילם וולפי לרוטנברג 400 לי״ש ולווייצמן 100 לי״ש. את 10 לי״ש המלוכלכים שהיה חייב זה כשנה לגוורץ בעד טַבַּקֶרְקה[2] של זהב שקנה ממנו בנשף אחד (כַּמוכר כַּקונה), ואשר גוורץ התחכם להעתיקם על שכם דוד, ואשר הבטיח - וולפי - לשלחם לדוד למחרת אותה שיחה, לא שלח. כעבור חודשים אחדים כתב לו גוורץ מכתב אחד ע״י עו״ד ולא שנה, והכסף נתקבל.

לפני שבועות אחדים נתקל בו בר-כוכבא ברחוב, פנים אל פנים. וולפי עיכב אותו ואמר: אני יושב במקום פלוני. אני רוצה לדבר איתך. בוא לראותנו. בר-כוכבא כתב אליו אחר זה - לקבוע זמן לפגישה - ולא קיבל תשובה.

 

2. בהרב. על זה לא אכתוב, כי אני חולה מזה. איני יודע אם יעמוד בי הכוח לכתוב לו. אגב, אני לא כתבתי לו רק מכתב עסק במשך הזמן הזה. כתבתי מכתב אחד אינטימי מאוד.[3]

 

3. וינה - ברלין - לונדון. את הראשונה אתם מורידים בעצמכם מעל הפרק. חצי נחמה. היתרונות שאני מונה בלונדון לגבי ברלין אינם דווקא יתרונות של לימוד, אלא:

א) השפה. לנו דרושים אנשים אחדים שידעו אנגלית על בוריה. הדבר דרוש לנו גם בארץ וגם לקשרים עם חו״ל. קשרינו הפוליטיים והכלכליים יהיו בעיקר עם תנועת העבודה האנגלית. קשרינו האינטרנציונליים גם הם ילבשו דמות-הגוף בלשון האנגלית בעיקר. במזרח בכלל האנגלית, ולא שפה אירופית אחרת, תהיה לנו לפה. מציאות אנשים אחדים בקרבנו, אשר ידעו לקרוא היטב, לנאום ולכתוב לדפוס אנגלית, ובאופן אנגלי, תגביר את ה-efficiency שלנו במובן זה. הגרמנית אינה מוסיפה לנו כלום. מבלי לדבר על זה, שלאחר שתשב בגרמניה עוד שנה לא תדע גרמנית כך כמו שיכולת לדעת אנגלית לאחר שתשהה שנה בלונדון.

ב) הפוליטיקה. לנו חשוב שיהיו בקרבנו אנשים אחדים אשר הקשר בין א״י ואנגליה, השקפות החוגים השונים באנגליה על א״י ועלינו, והמקום והמשקל שא״י ואנחנו תופשים בכלל בחוג ענייניה החיוניים של אנגליה מנקודת מבט כל סְפֵירה וספירה - כי כל אלה יהיו נהירים להם מתוך לימוד והסתכלות מציאותיים, ולא עפ״י איזה מושגים ומוצגים שהדמיון והיצר עיצבו אותם. מציאות אנשים כאלה בקרבנו תעשה את הפוליטיקה שלנו ליותר פיקחית, ליותר פיכּחית, את הקרקע לרגלינו ליותר מוצק; תשמרנו מכמה טעויות ואכזבות חינם; תוסיף תוקף למעט התביעות שיש לנו באמת. בשום מקום בעולם ובאימפריה הבריטית אי-אפשר לקנות ולספוג את הידיעות והחוש הדרושים לכך - רק בלונדון.

ג) לונדון. היא העיר היותר מעניינת בעולם - בעיני, כמובן. אם אנחנו חושבים שנוסף ומחוץ לכל אנו גם אנשים סתם, ובתור כאלה רוצים אנו להתעשר, ולהסתכל לתוך תוכי מכונת האנושיות, לא במקום שאחרוני גלגליה הקטנטנים מסתובבים להם ברישול ובקשקוש ריק וקלוש, כי אם במקום שהמנופים האדירים והבוכנות הענקיות רועמים ומולידים את כוחה - עלינו לבוא הנה. את ריב האיתנים של ההון והעבודה, במערומי הבראשית שבו, אפשר לראות חשוף וברור רק פה.

ד) תכלית ציבורית. במשך השנה - לפחות - שהיית מבלה פה, היית מכיר כמה אנשים שחשוב היה לעניינם בא״י. עמדות אחדות כבר כבושות לפניך ומי כמוך לשְבִיית אנשים. אתה היית קושר פה קשרים להבא, קשרים שהיית מטפחם לאחר שובך. מה תוכל לעשות בנידון זה בעיר כברלין? ורק אחרי כל אלה בא הלימוד, שהוא נמצא פה יותרin a nutshell , ז״א כמונח בקופסה - כך נדמה לי - מאשר בברלין. זאת לך.

 

וזאת לרבקה.

מדבריך, דב, כי אינך רוצה לקבל ממנה אף קורבן כל שהוא - מנשבת רוח זרה לי, רוח נוצרית, הייתי אומר. בזה שאתה נכון תמיד להקריב קורבנות ומאחרים אינך רוצה בקורבן - יש דבר-מה לא בריא. אני מניח לרגע, כי בבואה של רבקה הנה יש קורבן - דבר שאיני מסכים לו בשום אופן, כאשר אבאר להלן. ובכן מה בכך? כלום לא היה קורבן בישיבתך בווינה השנה? וכלום לא השיגה רבקה הרבה ממה שרצתה להשיג - אולי יותר ביחס, ממה שרציתי אני להשיג (חכו למכתבי שנסע דרך ברלין וראיתם [מכתב 215])?

בנובמבר תימלאנה שלוש שנים לצאת רבקה מן הארץ. צורך בעוד שנה יורגש גם אחרי השנה הרביעית - כי היש שיעור וגבול למשאלותינו? מה היה אילו בא הכרח לשוב לארץ מייד? הן אין זה עוד מן הנמנע. אך אני אומר, כי בבוא רבקה הֵנה אין כל קורבן. ואני מתנגד בזה לקצת דעתה של צפורה.[4]

אני חושב, קודם כל, כי אסור לרבקה להתכנס כליל בנגינה ולהיסגר בד׳ אמותיה. כן, בד׳ אמותיה. אני רואה בזה סכנה לרבקה, בפירוש סכנה. אני חושב כי רבקה היא אדם רב-צדדים ורב-גוונים, רב-כישרונות ויכולת. המעבר ללונדון, ההסתכלות בדברים חדשים, גדולים, כלליים ונצחיים, יהיו לה לברכה רוחנית רבה. ואפילו השפה והספרות האנגלית. ואשר לבעלות-הבית - רבש״ע, איך אפשר לדבר במורך ודאגה כאלה על שטות כזו. אני חושב, כי כל אלה המשננים באוזני רבקה שבריאותה אינה מרשה לה לעסוק בעבודות בית הם רופאים רעים. אני בטוח, כי כשתבוא לא״י לא תשב בפנסיון, וכשיהיה הכרח, הכרח פשוט ובלי כל חוכמות, לעסוק קצת בענייני בית, תעשה זאת והדבר לא ירע לה ולבריאותה. אדרבה ואדרבה. וכלום אפשר להשוות את המוטל על אימא וגאולה בת״א והמוטל נאמר על צפורה פה? - ואם גם דרושה לכך קצת התאמצות - הן צריך להביא בחשבון את הכלכלה הלונדונית. ישנו איש אחד היודע, לדעתי, היטב מה נחוץ לרבקה. והאיש הזה הוא אימא. היא הביעה את צרכיה של רבקה בנוסחה מדויקת זו: מְנוֹגוֹ יַיְץ אִי מוֹלוֹקַה, חַרוֹשֶבוֹ קוּרינוֹבוֹ סוּפוּ [רוסית: הרבה ביצים וחלב, מרק תרנגולת טוב] כל המעדנים האלה נמצאים פה בשפע ובזול, טובים וטריים. בווינה ובברלין אינֶנָם.

וישנו עוד טעם אחד. היֹה היה זמן, ואנחנו אז צעירים וחולמי חלומות. חלום חלמנו על נסיעה לחו״ל, ולא הצטייר הדבר לפנינו אלא דווקא בעיר אחת, ודווקא כולנו יחד, לומדים יחד וחיים יחד. קומונה של ידיעות ורשמים ומחשבות. ובכן, האומנם כה זָקַנּוּ, והאומנם כה חדלנו להיות נחוצים איש לרעהו. ואם ישנה אפשרות לפחות לאחדים מאיתנו להתכנס לכפיפה אחת לשנה אחת - האחרונה של ימינו הרעים בחו״ל - האומנם אין הדבר שוֹוֶה בהתאמצות הדרושה להגשמתו?

אך על כל אלה מוכרח אני להוסיף גם זאת. מובן שבנסיעה ללונדון כרוך ריסְק. יש בה משום קפיצה אל הים. ואם אין תשוקה וחמדה ללונדון, ואם הרצון - הראוי אולי לשבח - של כל אחד מכם להיות אביר לב יותר מרעהו מאפיל על היחס הישר והפשוט לעניין, מסוכן מאוד לנהל תעמולה. ויש בזה גם אחריות כבדה. ולכן מכתבי זה, אני מקווה, יהיה האחרון בפולמוס זה, שעוררתי עוד בשנה שעברה.

לתוכנית הפילית של רבקה צחקנו מטוב לב.[5] לי, עכ״פ, די לנדוד אל הקונטיננט. כל תוכניותי וחלומותי של הקיץ הזה - לקריאה ועבודה. אני צריך להספיק ״המון״. אני רוצה להגשים בו סוף סוף את שאיפותי מאז - לעבוד איזה זמן כמתנדב ב-Labour Researcher Dept. ועוד ועוד. ואם לחלומות - הרי שחולמים אנו לא על פסגות טירול כ״א על מעמקי אדמת בריטניה: אם יהיו לנו 10 לי״ש to spare - רוצים אנו לערוך טיול אל איזה גליל-תעשייה ולרדת לפחות פעם אחת בחיינו לתוך מכרה. התוכנית לשנה הבאה סובבת כולה על ציר אחד: רדינג. מה זה מחייב, ועד כמה זה מפיג כל מחשבה על טירול וכד׳ - תבינו.

 

מאליהו תקבלו מכתב-מגילה שלי. מכתב ארוך יותר מדי, ומפני זה מֵימי. הייתי רוצה שאת מכתבי זה תשלחו להם.

על דוד צריך היה לכתוב דבר-מה, אך קשה מאוד. זה עתה עבר דרך כור של בחינות (Final - first part). אם ייפול גם בדבר אחד - יצטרך לשוב להיבחן בכל הקבוצה. כך הדין הטיפשי. בספטמבר בין כה וכה עליו להיבחן בחינות (Final - second part. הרי שאם נפל באיזה דבר הפעם - יצטרך בספטמבר לקחת את ה- Finalכולו. צריך להוסיף אומנם, כי החלק השני הוא קל מאוד. אך כמעט ברור שבמשהו נכשל הפעם. התוצאות תיוודענה בעוד שבועות אחדים.

עם התקרב זמן שובו לארץ מתגנבים פחדים וחששות לגורלו ועתידו. מה יעשה וּלְמַה הוא מסוגל. לאחר כמה שנים של קִרבת-חיים אין בפי תשובה, בהחלט אין. יש לו ידיעות, אך אינן שלמות ומסודרות בשום מקצוע. חסרונות יסודיים אחדים עושים אותו ללא-יצלח כמעט לעבודה משרדית. יש שנדמה לי כי הוא חושב על עבודה בעיתון העתיד - בחלק ההנהלה. לא הוא האיש. אך בדרך כלל נדמה לי, כי אני פסול להביע דעה עליו. יותר מדי אני מכיר אותו ויותר מדי נהירים לי חסרונותיו.

בינינו לא הכל תמיד כשורה. הוא פרא-אדם ואני משוגֵעַ. והשנה אנו חיים יותר בכפיפה אחת מקודם. לפעמים הוא מרגיז מאוד את צפורה ב-מַלְצִ׳ישֶסְקִיֶה ויחוֹדְקְי [רוסית: מעשי משובה ילדותיים], והיא לא תמיד נוחה לרצות, אם פוגעים בה. בכ״ז בזמן האחרון הוטב המצב.

לַאוּטֶרפַּכְט[6] זה שהמלצת עליו כבר פְקָדַנוּ ושתה תה לרוויה. אף לַנְטְש [ארוחת צהריים] ערכתי איתו בעיר. הוא מסתופף כבר בחצרות .L.S.E. לעזרה איננו זקוק לגמרה. אנגלית הוא יודע וכסף יש לו יותר ממני - cherchez la femme! - שטיינברג הקטנה (מה שמנוה-צדק). הוא בחור טוב, ואם גליצאי, אך חומר פושר, ולכן - כמדומני - מחוסר ערך מיוחד. אפילו פועלי-ציון לא היה לו האומץ להיות. הוא החל לשאול אותי שאלות על תנועת הסטודנטים. אני גם איני מתחיל להתכונן להתעניין בזה. ממה נפשך: תנועת סטודנטים עד כמה שהיא שייכת ל״לייבור״ - הרי היא חלק ממנה; ומחוץ ל״לייבור״ איזה ערך ואיזה טעם יש עתה לתנועת סטודנטים. אחר הכל - הכרה מעמדית הוא דבר חשוב.

די. שלום. נשיקות.

 

משה

 

הערות