212

אל: ברל כצנלסון, תל-אביב

[לונדון, 1923] 16.4

ברל,

 

את מכתבך קיבלתי לפני יומיים-שלושה.[1]

 

1. ה״קונטרס״. האקשיח את לבי? הוא דל. מורגש כי יציאתו היא מתוך צירים וחבלים. אך התזכור, כי גם ה״קונטרסים״ הראשונים-הראשונים היו כך. אומנם אתה התחלת לערוך אז מ-ד׳-ה׳, ובכ״ז לא התחלת אז מהתחלה, ורק ב-ו׳-ז׳ יצאת אל המרחב. אני מודה, כי הפעם קשה הרבה יותר להתחיל.[2] והגישוש מורגש מאוד. חוסר העזרה מבהיל ומכאיב. לא יבנאלי, ולא בן-צבי, ולא בן-גוריון. גם דויד[3] אינו שומר אמונים, וגם יציב אינו נושא בעול.

מאמרך על הוועידה[4] הוא טוב במינו, אך אין הוא יכול להיות המאמר על הוועידה. מלבד המאמר הזה, המוסר את רוח הוועידה ואת סיכום פעולותיה, צריך היה לבוא עוד מאמר, יותר רחב וקובע-דורבנות, על ההחלטות, או פרשות ההחלטות העיקריות - החֲבָרוֹת, השינויים ב״משביר״ וכו׳.[5]

ההיעדר הגמור של מחלקת ״בעולם״[6] (מלבד הרשימה הצנומה של קוסובסקי[7] בקכא), אשר אני אשם בו מאוד, מחוויר מאוד את פני הקונטרס.

מדוע אין וייסמן כותב? או האין הוא ישר בעיניך?[8]

את מכתבי להנהלת ה״קונטרס״ עם השֶק מעביר אני דרכך - מפני הטעם הפשוט, שאם שייכים כספי ה״קונטרס״ העתיק לוועד-הפועל, תניח ידיך על 2:10 לי״ש בטרם ייכנסו לתוך קופתו של דפוס ״אחדות״.

שפע המודעות מרנין מאוד.[9] במובן זה זוהי הכנה טובה לעיתון יומי של הפועלים. המשתלמות הן באמת כפי שמכריזים עליהן?

אני שלחתי תרגום מאמר של הילפרדינג.[10] אני שולח קטע של בריילספורד.[11] בעיני - טוב. אך אפשר מאוד שהחוש המבחין בין חשוב לטפל לגבי ה״קונטרס״ נקהה אצלי. עוד איתי בכתובים תרגום מאמר של נורמן אנג׳ל[12] על ״צרפת והכושים״. המאמר ישן, אך לדעתי עומד בו טעמו. צריך יהיה להעתיקו. אני הוֹרֶה מאמר בחתימת בן-קדם אשר מסגרתו עודנה היולית. רשימה על ועידת L.L.P. [13] שהייתי נוכח בה ושקפלנסקי נאם בה. משהו על שביתת הפועלים החקלאים פה. אם תקבל מזה דבר-מה, ומתי תקבל, לא אוכל לנבא.

בכל זאת טוב היה, אילו כתבת קצת הוראות וכיוונים.

 

2. ״פועלי ציון״ הזקנים בלונדון. פרץ וצווחה. הנרגנות בין דרין-פרידנרייך[14] מזה וחסין מזה אינה פוסקת. סערה בצלוחית. באופן רשמי זהו ״קונפליקט״ בין הוועד המרכזי של המפלגה האנגלית וּועד הסניף הלונדוני. אני נוטה דווקא ללמד זכות על חסין. את דעתי המוחלטת לרעה שהבעתי פעם ריככתי במשך הזמן. מידת הבלוף והשטחיות, גם רדיפה אחר כבוד פעוט וזול דוחות בו כמקודם - אולי קצת פחות - אך אעפי״כ כוונתו רצויה, והבנתו את התפקיד הפוליטי של המפלגה נכונה, ובמסירותו ל״עניין״ אין להטיל ספק. הם, המקומיים, יש בהם פיקח, דרין, ויש שוטה, פרידנרייך. הצד השווה שבהם שעינם צרה בכל דבר שאינו נעשה על ידיהם. והנעשה על ידיהם, עם כל הפיקחות ולמרות השטות, אינו עובר את גבולם של איזה מַסְקַרַד בפורים וכיו״ב. ל״אונזער ועג״[15] עורכים הם סבוטז׳ - כך מתאונן חסין.

אגב, בנוגע ליצור זה אתה הן יודע כי את האפרוח הזה מגדלים אנו, כקוקיה, בקן-זרים. הברלינאים מדפיסים אותו בשבילנו והם הממלאים את רובי עמודיו (או עמודותיו). רק החלק ״המקומי״ הוא לנו לחוד ולהם לחוד. בשאר - זהות מוחלטת עם ״אונזער בוועגונג״.[16] על כן טרונייתך בנוגע למאמר בדבר האיחוד - לא עפ״י מענה הנכון נשלחה. ועתה, את החלק המקומי ממלא חסין בכל גלגולי שמו וחתימותיו עם שינויי הנוטריקון וכו'. הוא ממלא אותו מוץ ותבן, כיד הבלוף הטובה עליו, והדברים אינם לרצון לחברים פה. אך בין כל המבקרים והפוסלים אין גם אחד, אשר ישב ויערוך רשימה בטעם ודעת על איזה עניין מקומי. אין גם אחד. ובכן, אל מי הם טוענים? במצב כזה - הטענות נגד ״אונזער ועג״, אם יש להן פועל-יוצא למעשה הרי רק אחד: לסגור את השבועון וחסל. וזה אסור. כי כל עוד קיים הכלי אפשר יהיה במשך הזמן להשביח את תוכנו. השבועון נמכר פה, והממכר הולך וגדל מגיליון לגיליון. ברחוב היהודי כאן הוא הופעה מיוחדת במינה. כל זאת אינם מבינים, או אינם רוצים להבין. לעת עתה מבלים ישיבות ומוציאים זמן ומרץ על יישור הדורים אישיים ובירורי דברים שאין להם תיכלה. עמך ישראל.

 

3. הנוער.

ב״אונזער ועג״ גיליון ג' תמצא רשימה עליהם. המחבר שוב חסין, ולא שני הקונדסים ששמותם מתנוססים לתפארה. לכל רשימה של חסין צריך להוסיף את קליבר הזכוכית המגדלת שהשתמש בה בכתבו אותה. ובכן כאן המספר הוא 8. ז״א - אם הכתיב הוא 40 חבר, הקרי הוא 5. חמישה במספר - לא פחות אומנם, אך גם לא יותר. נשארו מעט מרבים. כל הפסולת המוחלטת נזרתה לכל רוח. הנערות לבנות האף וחכלילות השפתיים עזבונו לאנחות מיום שחדלנו לערוך נשפי ריקודים והילולים - על אלה להלן. אך מצד שני עזבונו גם בחורים טובים אחדים - כשלושה-ארבעה. אלה הלכו בעיקר משום שחמשת הוותיקים אינם לפי רוחם. והנה, החֲמֶשֶת הזאת, פיַאטְקַה [רוסית חמישייה] כביכול, דבקו באגודה ובה בעיקר משום שהם דבקים זה בזה - חברים ליַצאנות ברחובות המזרח. הם בחורים מן ההמון, די גסים בהליכותיהם שלא בשעת שיחה רצינית, שאז להם אוזניים כאפרכסת ועיניים נבונות ומוח חושב וקולט. אינם בררנים בשפתם, אינם נזירים מניבול-פה, אינם מדקדקים כחוט השערה בחברת עלמות - ולזכותם צריך להוסיף, כי העלמות שלהם מדקדקות עוד פחות מהם, וכי בחברה יותר הגונה יודעים הם חוק ומידה - אך עם כל אלה הם פועלים, אם לא תמיד בפועל ממש, כי לא לכולם יש עתה עבודה, אך בכל יישותם, ומשתוקקים מאוד לעבודה חיה ולסביבה חיה. הם חניכי הרחוב הווייטשפלי, וה״דיילי הרולד״, הראינוע הזול ונאומי לנסבורי[17] שימשו אצלם בערבוביה. כשנותרתי אני איתם, לאחר ששכלנו את הערב-רב מזה ואת אניני-הרוח מזה, היו לי איתם שיחות אחדות - על הסוציאליזם בכלל, על תקוותיו בעולם, ועל התנועה באנגליה. הם היו נכונים לשבת עד חצות והיה להם הרבה מה לספר לי. לעבודות מעשיות שונות, לכל מין ״סוּחְרָה״[18] נוטים הם שכמם בחפץ-לב. בבחירות האחרונות בווייטשפל עשו הם אולי יותר ממה שעשה כל הסניף של הזקנים, וגם עתה נענים הם תמיד לחסין בכל עבודה גסה במשרד וברחוב. חמשת אלה כשהם לעצמם, עם מלט החברוּת המדבק אותם, הינם חרצן די קשה, אך עוּבּר אינם, כי כל הזר הקרב סולד בהם ואינו נמשך. זוהי הצרה. אילו אִינה המקרה, שהקבוצה הראשונה הייתה נוצרת מחומר יותר משובח, משכבה קצת יותר עליונה ולא מקרקעיתו של האיסְט אֶנְד - הייתה סופגת לתוכה חדשים, היה נוצר אורגניזם חי וגדל מתוך עצמו, ועתה הם תא עקר. טוענים הם: ״אתה אינך מודה בנשפים. גם אנו אנשים רציניים ויודעים אנו כי לא הנשפים העיקר. אך הנשפים היו לנו לאמצעי של פרסום ועִניוּן אחרים״ - טוב. עשינו ״נשף״. שוב באה כל הכנופיה הפרועה של הבחורות שלהם, הן וחברותיהן וחברות חברותיהן, והשמחה נהפכה למין גועל נפש כזה ששבתי הביתה מיואש ומדוכא. עליך להבין, כמו כן, כי יותר מערב בשבוע, ולפעמים ערבּיים, איני יכול להקדיש להם. יש שגם ערב זה איננו, ועוברים שבועיים מבלי שניפגש. איני יודע אם הייתי מתקן דבר מה אילו היה לי פנאי להתמסר להם לגמרה - אך בכל אופן פנאי זה איננו.

עפ״י הגיון הדברים צריך הייתי להמשיך בעניין אחר אך איני יכול לעשות זאת, וטעמי ונימוקי להלן.

 

Trades Council .4 - ז״א מועצת פועלים מחוזית.

השנה פנו פועלי-ציון למועצת הפועלים המחוזית של סְטֶפְּנִי[19] וביקשו ״להסתנף״. סינפוּם. אסיפות המועצה - אחת לחודש, ביום הרביעי הראשון שבו. נתבקשתי להיות אחד מבאי כוחנו והסכמתי בשמחה. מן הישיבה הראשונה ראיתי כי עניין זה עלול במקצת למלא את החיסרון שמנית בי בהיותך פה - אתה זוכר בוודאי - בנוגע ללימוד התנועה מספרים ולא מן החיים. אתה רואה, כי ישנה השגחה [עליונה], והיא מזמנת לך הזדמנויות במשך הזמן. האסיפות אינן מעניינות כ״כ בתוכנן, כמו באופיין ובאיכות הדברים שבהן. הבאים - פועלים ממש, ישר מן העבודה או מחוסר העבודה. אומנם אין הם ״רַגְלים״ פשוטים - הם שרי-העשרה (לויד ג׳ורג׳[20] אמר פעם כי בתנועת הפועלים שולט תמיד invisible corporal ולא המנהיג הרשמי. הוא אמר כי זהו מקור הרעה והסכנה...) אך אין הם קצינים.

Trades Council הוא הגוף המאגד את הסניפים המקומיים של טרייד-יוניונים, והסניפים המקומיים האלה מתנהלים לא ע״י פקידים מקבלי שכר, המקדישים את כל זמנם לעבודת הארגון, כמו היוניונים הארציים הגדולים, כ״א ע״י חברים פועלים, שאינם מזניחים עבודתם הרגילה והעושים את המוטל עליהם בעתות הפנאי. האסיפות הן פעם בחודש, כאשר אמרתי, ואני מתגעגע עליהן תמיד מן האחת עד השנייה.

 

חשבתי לכתוב עוד ע״ד היסוד שהונח על ידינו לסניף אנגלי ל״פועלי ציון״. ההתחלה הקטנה מנבאת טובות, אם לא גדולות. נספחו אנשים טובים אחדים, ממין ומטיפוס חדש לגמרה. מהם - אשתו של קולונל מַלוֹן[21] (יהודייה). אכתוב.

ברגע האחרון נתקבלה פתקתך עם 15 לי״ש. יישר כוחך. אומנם הייתה שהות לפירעון הכסף, אך טוב שעה אחת קודם, כי אני ודוד עמוסים כל מיני צירופי צירופים כספיים. את הכסף אני שולח ליהודה.

בא זאב פלר.[22] איך יתפרנס פה - אבדה עצה ממני. בכ״ז נקווה.

 

משה

 

הערות