209. אל: רבקה ודב, וינה - לונדון, 5/3/1923
שם הספר  ימי לונדון ג'
שם הפרק  209. אל: רבקה ודב, וינה - לונדון, 5/3/1923

 

209

אל: רבקה ודב, וינה

לונדון, 5/3/1923

יקירַי,

 

מכתבכם[1] המקֻווה, המאֻווה, המחֻכה, המצֻפּה סוף סוף הגיע. אני אענה בזה עליו ונופך משלי לא אוסיף. כי מזלכם גרם, כי במשך עונת שביתת הכתיבה שהכרזתם התחלתי עורך מכתב ארכרך לאליהו - בתשובה לשאלות רבות ומעמיקות. המכתב משתרע עפנ״י עמודים לעשרות, וכתיבתו - על פני שבועות רבים. אחריתו עוד לא אשוּר.[2] אך כיוון שהתחלתי בו, לא ארד מן המסילה. אמשיך עד תום, ומברלין יתגלגל המכתב לידכם.[3]

ובכן - לתשובה,

א) את התזכיר המפואר שלכם[4] קראתי - ע״י בר-כוכבא. היה בעיני כפרח שאין לו פרי, כמים על צחיח סלע וככל יתר המליצות המתאימות בנידון זה. אף את פרוטוקול השיחה שהייתה לכם עם גרנט[5] וחיימסון,[6] בנוכחותו של אבי-שאול[7] ושלא בנוכחותו קראתי, ואף עליו העליתי את אותם הכתובים.

ב) לעניין חיים [וייצמן] אומר קפלנסקי, כי לא שמע מפיו אשר נִזַפת ע״י החברים בארץ; גם לא שמע דבר על התלונות בקשר עם הממשלה המרכזית.[8] על כל פנים - חיים עתה באמריקה.

ג) בנוגע לוועידה[9] ניזונים אנו מן הארץ - קטעים קטעים - ובזמן האחרון החל שפיגלמן שופע מכתבים. סְמְיֶסְטַה ו-קַרְיֶר [רוסית: בבת אחת] - ואת העבר הס מלהזכיר.[10] אעפי״כ צדקה תעשה אם תכתוב ציורים ורשמי-עיפרון או עט על ערב הוועידה.

ד) ווֹלפי. באמת ובתמים - אין מילים בפי. ממקרא דבריך עולה הרושם, כי כל העניין הוא איזה סכסוך של כבוד ביני לבין וולפי, ולא עניין של כסף ציבורי אשר אנחנו, ובראש וראשונה ומהבחינה המשפטית אתה - אחראים עליו. עד כמה ש״תתבלבל״ ועד כמה שיהיה או לא יהיה לך ״חשק להתקיף״, ועד כמה ש״שכחת את העניין במשך החודשים שהיית בארץ, בשום אופן לא יעלה על דעתי כי שכחת עיקר העניין, אשר הוא כל העניין - כי וולפי חייב לקופת הגן סכום כך וכך; כי את הכסף הזה אתה נתת לו מבלי לקבל כל ייפוי כוח - ז״א על אחריותך האישית; כי את הכסף הזה צריך להשיב; כי וולפי אינו מראה שמץ רצון או כוונה לעשות זאת; כי אתה לא נקפת אצבע להכריחו לכך.

זאת נזיפתי, ועתה לצד המעשי. בשיחתנו האחרונה פסק וולפי כך:

I've received the money from Dov and I prefer to deal with him directly.

לפי זה צריך היה לכתוב לך. הוא לא כתב, כמובן. אתה יכול אולי להסכים לו ולבוא איתו במו״מ ישר. ממו״מ כזה לא יצא כלום, כי אני בטוח שבלי התערבות עורך-דין בדבר, וולפי לא ישלם. חוץ מזה, חובה עליך לתמוך בפרסטיז׳ שלי. אם אחרי שוולפי התנהג איתי כמנוול הייתה לו חוצפה לפטור אותי בתירוץ זה - אתה צריך דווקא לעמוד על תיווכי. כך נדמה לי לפחות. ולכן אני מציע כי תכתוב ייפוי כוח מפורש על שמי ותחתים עליו שני עדים. כתוב עברית. מובן שאילו היית כותבו אנגלית ומאשרו בקונסולט היה יותר טוב. אך הן זה יגזול זמן והעניין יידחה - ובזה איני רוצה. תוכנית מעשַי תהיה כזו: כשיהיה ייפוי הכוח בכיסי - אכתוב לוולפי מכתב קצר ורשמי, כי לאחר שחיכית לידיעות ממנו זה כמה חודשים ולא קיבלת, מילאת את ידי לתבוע ממנו תשלום החוב. על המכתב הזה לא תבוא שום תשובה. לאחר שאחכה עד בוש אכתוב לו שנית ואתרה, הכל בלשון ביזנס במבטאים המוכנים ומזומנים לכך, כי אם לא אקבל תשובה מספקת במשך כך וכך ימים, אאולץ לפנות לעורך-דין. אם אז לא תבוא תשובה יקבל וולפי מכתב התראה מעורך-דין. אני חפץ לקוות, כי זו תהיה נקודת הפסגה שבדרמה.

ה) בהרב. קשה מאוד לכתוב עליו [בפרשת הסתבכותו הרומנטית]. אם נניח לרגע שאני טעיתי טעות כפליים, היינו, שלא צריך הייתי לחשוד בבהרב, ואם חשדתי - לא צריך הייתי להביע את האשמתי מייד, כי אז אתה שותף לי בטעות זו. ואם אינך שותף, ז״א אם עוד אז חשבת שאני טועה ועושה דבר לא נכון על יסוד טעותי - צריך היית לומר לי זאת.

 

ועתה לעצם העניין. את בהרב מכירים כולנו זה שנים. הוא עצמנו ובשרנו. הנערה ההיא זרה לנו בהחלט. רק תמול-שלשום הכרנוה. הייתכן כי נאמין מייד במה שהיא מספרת? ואעפי״כ האמנו. אילולא הייתי אימפולסיבי כל כך, אפשר שהייתי כולא את אמונתי זו ואת האשמתי בחובי, ובמשך הזמן היו מתגנבים הספקות ומפיגים אותן. עתה בא בהרב ומכחיש את הכל. ועל זה אני מוכרח לומר - מוכרח, מפני שאני חושב את הדברים בין כה וכה, והַמִכֶּםֶ אכסה? - ובכן: האמיתיות לא הייתה מעולם ממידותיו התרומיות של בהרב. אתה זוכר ורבקה זוכרת ואני זוכר. כל אחד זוכר אולי עובדות הידועות לו, ואולי - עובדות הידועות לכולנו. במשך השנה שגרתי איתו בירושלים לא מעט מרירות ועוגמת נפש הסבה לשנינו תכונתו זו, אשר בשום אופן לא הסכמתי להחשות לה. ואם עכשיו אני בתוכֵי תוכי מטיל ספק באמיתת הכחשתו והגרסה שהוא מעמיד - לא בי האשם.

אלא מה? כשם שזה כבר התפשרתי עם פגם זה במבנהו המוסרי של בהרב, והחלטתי שכולנו חטָאים ולכל אחד מומיו שלו - כך חשבתי גם שמקרה בודד זה פעוט הוא מלקלקל את יחסינו המוצקים. אחרי מכתבי ההוא כתבתי לבהרב עוד פעמיים, פעם מווינה ופעם מלונדון, מכתבים כרגיל ואיני זוכר שכתבתים בקושי.

הדברים מכאיבים עד לאין שיעור. חבל לי לא רק על הקשר עם בהרב שהופר, קשר שנתחבב ונתקדש ע״י כמה שנות חיים, כי אם חבל לי על בהרב עצמו, אשר בלי הקשר איתנו מי יודע לאן תישאנו הרוח. איזה משקע!

 

זה כמה פעמים נזרק מפי או מפי צפורה, כי בשנה הבאה תהיו פה איתנו. והנה בא מכתבה של רבקה ובפעם הראשונה נאמרו בו דברים ברורים.[11] ולכן הסכיתו ושמעו. דעתנו היא כי אולי מוטב לך, רבצ׳קה, להיבחן בנובמבר. אילו הייתה זו בחינה בלבד, שצריך לעמוד בה על מנת לקבל איזה פְּתָק, כי אז צריך היה למהר להיפטר ממנה שעה אחת קודם. אך כיוון שזה כרוך בלימוד, ובלימוד דברים נחוצים, וכיוון שזהו באמת סיום ואחרי זה תבוא דממה במובן ידוע - טוב לעשות את הדבר עד כמה שאפשר יותר thoroughly.

כי בשנה הבאה - אם רק לא יהיה הכרח לשוב לארץ, ואני חושב שהכרח כזה לא יהיה, מאחר שבר-כוכבא עומד לחזור הקיץ - עליכם להיות כאן. אבקשכם לא להטיל שמץ פקפוק. אחת לתמיד - החליטו את הדבר.

מוקדם לדבר על פרטים, אך עד כמה שאפשר לחזות את הדברים מעתה מנסה אני לציירם לעצמי כך: דב יבוא הנה בסוף הקיץ. עד אז ייעשה כל האפשר למצוא לו עבודה או קצת עבודה. צפורה תלך בשנה הבאה, באוקטובר, לרדינג. זה כמעט ברור (פרטים על מצבי הכספי, שהוטב מאוד, במכתב שילך דרך ברלין). בסוף נובמבר תבוא רבקה. דוד אולי ייסע בשנה הבאה לא״י, אם יעמוד בבחינותיו שבסתיו. הרי שנגור שלושתנו יחד, ורבצ'קה תהיה לבעלת בית - אולי בשותפות עם שפר![12] בעלוּת-הבית [ניהול משק בית] היא הכרח, בלי זה אין לנו כל זכות קיום. זה גם יאפשר את הניצול המקסימלי של רווַחי, לטובתי, לטובת צפורה ולטובת הכלל, כי בעל-בית לעצמי לא אהיה, ואם אשוב לחיי רווק בפנסיון אוציא על עצמי כפליים, או ממש כסכום ההוצאות של שנינו יחד עכשיו. צפורה תבוא ״להתארח״ פעם או פעמיים בחודש ואנחנו נאמר לה אוֹלְגַה, אוֹטְדיחַי! [רוסית: אולגה, נוחי!].[13] איך ינצל דב את השנה (או שמא יותר?) - איני יודע בדיוק עכשיו. יש זמן לחשוב. לנצל אפשר על כל פנים. על מה תיבנה פרנסתו, גם כן לא ברור מעתה בהחלט. בעיקר – שיעורים. אולי חצי משרה. נראה.

לך, רבצ'קה, אני יכול להבטיח: לימוד אנגלית אבל היטב, כמו שאת יכולה. שמיעת קונצרטים בצמצום. ״התפתחות כללית״ ופה פעור למראה ולמשמע הרבה דברים. התענגות בלי גבול על לונדון. טרדות בית קצת מרגיזות, אך בלתי כרוכות בהתאמצות גופנית רבה. קצת עבודה לטובת הכלל בצורת עזרה לבנות הגטו ללמוד עברית.

את שאלת הפסנתר נפתור באיזה אופן. את שפר איני יודע מאיזה צד ובאיזו דרך להכניס בחשבון. הבו אינפורמציה. בזה אסיים.

שלום ונשיקות,

 

משה

 

אכתוב לכם בקרוב. שלום. נשיקות. צפורה.[14]

 

הערות



[1] מכתב דב למ״ש מווינה 20/2/1923 (מובא בנספח 2).

[2] לפי ״אשורנו ולא קרוב״, במדבר כד .17

[3] ר' להלן מכתב 215.

[4] תזכיר שחיבר ד״ה בשם ההסתדרות בנושא חוסר עבודה ותמיכה במובטלים. למ״ש כתב: ״כתבנו ממורנדום לדידס שכולם (גם חברינו, גם קיש וההנהלה הציונית, גם חוגי הממשלה) ליקקו את אצבעותיהם ממנו. דידס קיבלו ברצינות ובעניין רב״, אך לבסוף ״נתקבלה תשובה בשם הנציב כי הוא מצטער, וכו' וכו'״ (ר' גם נספח 2).

[5] גנרל סר פיליפ גורדון גרנט, מנהל מחלקת עבו״צ של הממשלה ושל הרשות הצבאית בא״י.

[6] אלברט חיימסון (1954-1875). יליד אנגליה, חבר ההסת' הציונית, עורך Zionist Review (1919-1917). ב-1921 התמנה מנהל מחלקת העלייה בממשל המנדטורי בא״י. אנשי ההנה״צ מתחו עליו ביקורת בטענה שנתן פירוש צר מדי להוראות בענייני עלייה לפי כתב המנדט.

[7] פרדריק קיש, יו״ר הנה״צ בא״י. ר' עליו יל״ב.

[8] בהיותו בא״י בדצמבר 1922 האשים ח״ו, בישיבת הנה״צ, את ד״ה כי בתזכירו לממשלה על חוסר העבודה ערער את תביעותיו-הוא בתחום העלייה (ר' על כך במכתב ד״ה המובא בנספח 2). על פרשה זו כתב א״ג מברלין לרבקה בווינה ב-20/1/1923:

כעת מילים אחדות לדב בבואו [מא״י לווינה], הלא הוא יבוא השבוע. למרות החיפזון אני רוצה לספר לו כי וייצמן, בהיותו הפעם בברלין, ובדברו [בישיבת הוהפ״צ] נגד הרחבת ייפוי הכוח של הוועד הלאומי, ציין כי אסור למוסדות שונים להופיע כבאי-כוח כלפי הממשלה. בתור דוגמה הביא מקרה ששיחת דב הוז עם דידס יכלה לגרום לנו נזק. בשיחה דיבר דב על חוסר העבודה ועל חובות הממשלה המנדטורית להשתתף בדאגה לזה. דידס הכין ממורנדום על יסוד דברים אלה, אשר תוצאותיו יכלו להיות סגירת שערי הארץ בפני הגירה. רק הודות לזה שדידס הוא ידידנו, עלה לעכב את הממורנדום ולהשכיח את כל העניין. הזוכר אתה, דב, דבר-מה דומה לזה? על כל פנים סוּפַּר הדבר ביחידות ובציבור.

[9] הוועידה השנייה של הסתדרות העובדים הכללית.

[10] על טענות מ״ש כלפי י׳ יציב בעבר ר׳ יל״ב.

[11] ב-20/2/1923 כתבה רבקה למשה וצפורה:

אני רוצה ודורשת שדב ייסע לשנה הבאה ללונדון. גם אני נכונה לנסוע איתו. אחרת לא אוכל פשוט לשוב מחו״ל. דב מסכים שנחוצה לו לונדון. אני חושבת, משה, כי דעתך בנוגע ללונדון בשביל דב תהיה חיובית אם גם יהיה זה לא על מנת ללמוד בסדר ולשנים. [---] אני אוכל להתמסר לעבודות בית וגם לתת שיעורים מעט, בכל אופן להיות פועלת בעניין ולא פסיבית כאשר הייתי עד כה.

[12] שפרה הוז, אחותו הצעירה של ד״ה, באה לווינה להשתלם בנגינת פסנתר.

[13] מקור הביטוי לא אותר.

[14] קטע ממכתב צפורה לרבקה מ-26/3/1923 מובא בנספח 3.

 

העתקת קישור