208

אל: יהודה שרתוק, תל-אביב

[לונדון, מרס]

יהודה,

 

מה עוללת לי? הענקת עלי שפע ברכה - ה״פנקסים״[1] והנוספות. אך האומנם נתכוונת לצאת בזה גם ידי חובת ברלין ווינה? והאומנם עלה על דעתך, כי כוונתך זו תהיה מובנת לי מאליה, עד כי לא מצאת דרך להוסיף מילה מפרשת? ועתה נָזוּף אני לאליהו ולכל מחנה ברלין.[2] ונמצא שגם קולרה של ״א״י העובדת״ אשר הופיעה, ותוכנה מאשר היה בוועידה[3] ולפני הוועידה ריק וריקם, אף הוא תלוי בצווארי. אם כי - כבר כתבתי לברלין - כי אוי לה ל״א״י העובדת״ אם זקוקה היא למה שמשה שרתוק מקבל במקרה מאחיו יהודה. כספך יושב בכליך ולהלן אל תשתטה.

אני שולח בזה תמונת מחלקתי. י״ג בנות ובן אחד. בין הי״ג אישה כבודה, באה בימים (אלמנה) - אחותה של אלמנת סברדלוב,[4] זו העובדת עתה אצל רוטנברג. הצילום נעשה מטעם עיריית לונדון, ואחריות טיב העבודה עליה. בכ״ז - זו העירייה היחידה בעולם (חוץ מעיריית תל-אביב, המשתתפת עתה בתקציב שיעורי הערב) המלמדת עברית על חשבונה. המחלקה היא בת 18, אך תמיד יש מחסרים. שתי שורות הספסלים העליונות במקום שאני עומד, היא הכיתה העליונה.

 

גאולה,[5]

מה שהגרב - אז היא ממשי, המין היותר מובחר, בשביל עלמות עדינות. בקרוב תיסענה מכאן לארץ שתי נערות מתלמידותינו. איתן ועליהן אכתוב, ולאחת מהן בייחוד אבקשך לייחד תשומת לב. היא תתקבל ודאי למוסד של ח. מייזל,[6] שבו את עובדת.

 

משה

 

הערות