206
אל: ברל כצנלסון,
תל-אביב
לונדון, 8/2/1923
ברל,
ה״קונטרס״ - קיבלתיו.[1] הרבה תמהתי והשתאיתי על ה-efficiency,
אשר עוד לא נראתה כמוה - להוציא פרוטוקול כל כך מפורט בדפוס. מובן שקראתי מכריכה
עד כריכה ואני מחכה להמשך. אם לדבר בלשון צלמים - עלתה תמונת דבריך יפה מכולם.
ודאי שליטשת קצת את הדברים בהימסרם לדפוס, אם כי לשד-הדיבור עומד בהם בעינו. אך
כנראה שצלחה עליך הרוח גם בדַברך.[2]
גם דברי בן-גוריון נמסרו
היטב, בדיוק ובבהירות. גם דברי רמז בוויכוח על דרכי ההתיישבות מַקנים מוצג שלם על
הלך מחשבותיו, ולי, לרחוק, מראים את הדרך הארוכה ורבת החתחתים והעקלקלות שעבר
האיש, ועד כמה נתחדדה ראייתו והסתעפה הבנתו. יותר מכולכם, נדמה לי, ראוי הוא
לאצטלה של מנהיג מן הטיפוס האנגלי, General
Secretary של
טרייד יוניון גדול מן הדור החדש.[3] בדברי יצחק [טבנקין] ישנם
מקומות רבים שהינם סתומים ומקוטעים. זוהי בלי ספק אשמת הפרוטוקול. אך אני יודע עד
כמה קשה לפעמים למזכיר לרדוף אחר הלך מחשבותיו.
החלק הראשון של הוויכוחים
- על ״אחדות העבודה״[4] - עושה רושם חיוור ביחס לשאר. הכך היה באמת?
״קונטרס״ זה - איני יודע כמה אנשים יקראוהו
בחו״ל. פה בלונדון אחראי אני רק בעד שלושה: קפלנסקי, אני, צפורה. אני מתכוון לאלה
שלא ידלגו על אות. צבי [שוורץ], בר-כוכבא, דוד - יעברו עליו, יקראו את המקומות
המעניינים. אנשים אחרים לא יקראוהו לגמרי.
מסור נא למערכת ה״קונטרס״
או להנהלתו, כי אל ישלחו לי יותר מ 6-5 חוברות, כל זמן שה״קונטרס״ יוצא ארעית. למכירה
בודדת אין לי פנאי, וגם אין שוק. לשלוח לחותמים - אי אפשר באין ההופעה קבועה.
מסור-נא זאת, כי אחרת יש סכנה שתתגבבנה אצלי חוברות על חוברות.
שגיאות הדפוס - עדיין כיד
המלך.
ומי זה ניקב [הפך לנקבה]
את האינטרנציונל? שטות זו של [ד"ר שמואל] פרלמן מ״הארץ״ מי זה העבירה אלינו?
״אונזר ועג״[5] התחדש. ריק. א״י אינה בנמצא. דורשים ממני שאכתוב. מה? על
ענייני א״י - אין לי יכולת. כל מכתב, כל ידיעה מקוטעה, מראים לי כמה רחוק אני
מראות את הדברים לאמיתם. לא הייתי בשום אופן מקבל על עצמי להכין סיכום הוועידה עפ״י
הקונטרס. אני אייעץ לתרגם את הרצאתך על תנועתנו בעולם, את דברי בן-גוריון על חברת
העובדים ואת הרצאת בן-צבי על המצב המדיני.
״העולם״ אף הוא התחדש. הקראת את שירו של ביאליק
בגיליון ג'?[6] אך לא לזה התכוונתי. בגיליון ג' זה מתריע
״עיתונה המרכזי של ההסתדרות הציונית״ ב״עמודה״ אחת על מספר העצום של פועלי הבניין
ביפו וב״עמודה״ שנייה - מסכם הוא, לרגלי גמר עונת הבניין, את הגדולות שנעשו בענף
זה. אין מסיק מסקנה, כי מכיוון
שנגמרה העונה - אין עבודה לאותם האלפים, ואין מדבר על חוסר העבודה הממשמש ובא. גם לא לזה התכוונתי.
רציתי לומר לך, כי
סולובייצ'יק הכריחני לכתוב בשביל ״העולם״, ואני, בתור פקיד, לא יכולתי ולא אוכל
לסרב. בגיליון ב' נדפס מאמרי על
העיתונות הערבית, אשר המערכת הרשמית מחקה ממנו פסקה שלמה, המבארת את הסיבות
החברתיות-פסיכולוגיות המכריחות את העיתונים הערבים להיות נגדנו או לפחות לא בעדנו.[7] אני ממהר לדואר, ולע״ע שלום לך.
[אני ממשיך] בדואר
קלווריסקי[8] היה כאן ועדיין הוֹיֶה. הויה בנו, בי ובדוד,
מוכן ומזומן להחזיק בכנף בגדנו כשאנו רצים מבוהלים ממקום למקום, למושכנו הצדה
ולהשמיענו את כל התורה על אגודותיו מראשיתה.[9] הוא נפרד מן ה-יק״א לחלוטין - ברצונו, לדבריו
- אך גם ברצונם. בפריז רמזו לו כי אם הוא
לפוליטיקה, הרי שעליו לעבור אל הרשות העוסקת בכך. בא אל ההסת. הציונית ואמר: הנני. אחר מו״מ נתמנה למנהל
הפוליטיקה הערבית - בשיתוף עם קיש.[10] יוצא כי ההסת. הציונית סומכת ידיה על
המפעל שלו, האגודות המוסלמיות וכו'. הוא חולם כמובן על גדולות - בתי ספר, עיתונים
ועוד. מה לומר לו - איני יודע. לבקר נוח מאוד. סוף סוף הוא האיש היחיד, אשר
בעקשנות ובאמונה - מצדו - עוסק במלאכה כל כך לא נעימה.[11] דרכנו-אנו - עד כמה שישנה - אינה עומדת ואינה
יכולה לעמוד כיום הזה כפתרון אלטרנטיבי (מילה [עברית], ברל!) למעשה. כל זמן שדעתם
של הנגידים[12] נשמעת ושקולה - צריך להילחם בה ביצירת דעת קהל
מתנגדת, אף היא של נגידים. כשמתקבלת במשרד המושבות תלגרמה חתומה ע״י ערבים [מנאמני
קלווריסקי], הדורשת אישור המנדט - עושה הדבר את רושמו.
הוא [קלווריסקי] עומד עתה
לשוב לארץ, ״להתחיל בעבודה״. עתה מעסיקה טרדה אחת את מוחו - הייבחר ל״פרלמנט״?[13] הוא דיבר איתי על זה וביקשני לכתוב ל״אחדות
העבודה״, לדבר על לבם ולהוכיח להם עד כמה נחוצה כניסתו של קלווריסקי למועצה
המחוקקת. כיוון שיעסוק בפוליטיקה הערבית למעשה - צריך שכל השבילים יהיו נהירים לו
ופתוחים לפניו, וכיצד זה יצויר הדבר מבלי שיהיה במועצה? אמרתי לו, כי אחה״ע תסכים
בכל לב לזה שהיהודי השני יהיה קלווריסקי; לאו דווקא משום ענייני הערבים, כ״א
מבחינת ענייניו היישוביים בכלל. אלא שאין הדבר תלוי בה. הלוואי ויעלה בידה להעביר
את בן-צבי. על המקום השני יילחמו הספרדים, האיכרים, אנשי הערים. בכ״ז ביקשני לכתוב
- והנני כותב. מובן שאין הוא צריך לדעת, כי אני כתבתי לך, שהוא ביקשני לכתוב.
זה הכל. להתראות בשבוע
הבא.
משה
שלום לכל.
האומנם השתתפו בבחירות
לוועידה[14] רק 5,000 איש?
הערות
