203

אל: ברל כצנלסון, תל-אביב

לונדון, 25/1/1923

ברל,

 

שלשום נתקבל מכתבך.[1] בטוח אני כי לא טעית לחשוב את מכתבי [מכתב 202] לתשובה עליו. ואף מכתבי זה נשזר במוחי מעיקרא כהמשך למכתבי הראשון, אך מכתבך שבא בינתיים יוסיף עליו אולי עוד סעיפים מספר.

על מכתבך שמחתי מאוד! - למרות הכל. אתה ודאי שלא נתכוונת להרגיע ולבשר שלום על הנעשה בארץ, אך במקצת כזו הייתה פעולת דבריך עלי. המֻצג שהיה לי על המצב בארץ היה כל כך איום[2] עד כי כל שורה חיה, המעידה כי למרות פרפורי המצוקה עוד לא פסה התקווה מלב ועוד לא אבדה היכולת להסתכל ולציין את היש - יש בה כדי לעודד. וכי תשאל - בקיאות במצב מניין לי - שמע ותמה: מלבד ידיעות כלליות ומקוטעות מתוך מכתבים שונים - לא אלי, חלילה - שאבתי את העיקר ממכתבו המזעזע של... ון-פריזלנד[3] להנהלת קרן-היסוד. מכתב מזעזע - פשוטו כמשמעו. לא בפתוס ולא בעמקות הערכת המצב שבו - מניין להולנדי? - אלא פשוט בהרצאת העובדות עם אילוסטרציות ביד רחבה. התמונה שעלתה מתוכו הייתה מחרידה. אגב, לא חסרו תשבוחות לפועלים ולמנהיגיהם, ובכלל - ליהודי א״י היודעים לשאת את הניטל בהבנה ובדממה.

מן הרשימה שאני מצרף בזה תתבשר, כי בזמן שבארץ יש ערך לכל גרוש - שילם המשרד הציוני בחודש דצמבר במשכורות בלבד סכום של אלף שבע מאות שבעים ושבעה פונט! אני מדגיש, כסף זה אינו כולל:

א) את משכורת פקידי קרן-היסוד (הלפרין,[4] פייבל,[5] קפלנסקי עם מזכיריהם וטייפיסטקאותיהם; משרד הפרסום - מחוֹבר,[6] פוסטן,[7] קלמי,[8] ביילין,[9] פינסקי[10], הודס[11] עם כל האיפרכיה שלהם; הרמן,[12] הנס כהן,[13] אוליצקי[14] ועוזריהם; וכל יתר הנערים והנערות);

ב) את ההוצאות המשרדיות מחוץ למשכורת: שכר דירה, מאור, הסקה, מיסים, דואר, ספרות, הדפסה, צורכי כתיבה, רהיטים וכד'.

ג) את הוצאות הפקידים וחברי האכזקוטיבה לרגלי נסיעות וכד'.

ד) את המשכורות המשתלמות מן המשרד הראשי לאישים חשובים שונים במקומות שונים בעד עבודה בהווה או בעד זכות עבודה בעבר. את כל המספרים האלה לא השגתי, אך גם הרשימה שנפלה בידי דיה ללמד.

את הרשימה שולח אני לך על מנת שתעשה או שתיעשה ממנה תכלית. לדעתי צריך לפרסם את הדבר בארץ. ואם כי יוכל היות שקיבלו החלטות בברלין[15] לחזור בתשובה ועכשיו יתחילו סוף סוף לפטר פקידים ביד נדיבה - לא צריך למחול מפני שני טעמים:

ראשית - המצוק נמשך כבר כמה חודשים.

ושנית - צריך לתת שיעור לעתיד לבוא.

איני יודע באיזו דרך תבחר - אם תסכים לי שצריך לפרסם.[16] למעשה - אין הדברים סוד. רוב המשכורות נתפרסמו בדו״חים שונים של ההסתדרות {הצ']. אך העובדה, כי סכומים כאלה שולמו בדצמבר 1922 בזמן שבעמק ובמשפחות המורים חיים וְפְּרוֹגוֹלוֹד [רוסית: ברעב] - שערורייה היא! אולי תשתמש בסמילנסקי?[17]

 

על ״פועלי ציון״ המסכנים, השקועים ראשם ורובם בהכנות לקראת המפעל הענקי, אירוע השנה, נזר התהילה, הלא הוא נשף המסכות של פורים לטובת הקפא״י - או לטובת קרן המכשירים[18] - קפץ שוב רוגזן של בחירות. למיום התכנס הפרלמנט החדש נפטרו והלכו לעולמם שני מורשים, שניהם - ודאי אצבע אלוהים לדעת חרֵדֵי ״הטוֹרים״ - אנשי ה״לייבור״.

אחד - בֶּל בניוקסל, אשר במקומו נבחר כבר הנדרסון.[19] ״ניצחון הלייבור בבחירות עלה לו במנצח״ - כתב ה״ניישן״ כשהנדרסון נפל. ״המארגן והמפקד נשאר מחוץ למחנה ולמערכה״, כתבו עיתוני הלייבור. עתה הושב על כנו. ערכו בעיקר בארגון המעשי של הסיעה ובקביעת הקשרים עם כל המִפקדות והמחנות שמחוץ לווסטמינסטר: עם המכונה - או המנגנון הענקי של המפלגה - עם קונגרס הטרייד-יוניונים וכו׳.

השני היה מתיוּ, ששבק חיים לכל מורשה אחר, אחד משלושת עורכי-הדין הגדולים, הלוויתנים, שתוארם .C.K (King's Councillor), ואם תראה באיזה ספר .C.Q, וידעת כי חי האדם בימי מלכותה של ויקטוריה, ועל כן נקרא - בהיגיון - Queen's Councillor, אשר נתנו ידם ללייבור בבחירות האחרונות. הוא היה מורשה ווייטְשֶפְּל, לא פחות ולא יותר. והמצב שבווייטשפל כך הוא: מימים ימימה בחרה ווייטשפל בליברלים, משום שהיהודים והפועלים האירים-קתולים הם שם הרוב. המורשה שהיה בשנים האחרונות - Kiley - הוא מחסידי אומות העולם, אוהב ישראל, איש אהוב ורצוי לכל; אַ יידישער גוי, נשא בעול צרותיהם של יהודים באמונה וחילץ רבים מגזרות שונות. עמדתו בשאלת א״י היא ציונית, כמובן. ניצחון ה״לייבור״ בבחירות האחרונות מתבאר בעיקר בזה, שהאירים הצביעו בפעם הראשונה לא בתור אירים, כ״א בתור פועלים. הם החליפו מפלגה במפלגה משום ששאלת Home Rule  [20] עברה בינתיים מן העולם. נוסף לזה - היה מתיו קתולי. גם מן היהודים היו מי שנקרעו מן הליברלים. כנגד זה התחכמו המְשַמרים להעמיד מועמד משלהם, וכדי להעלות יהודים בחרמם הציגו יהודי, קפטן אינסטון, בן-בלי-שם אחד. הרי שפועל יהודי, נאמר, עמד בפני שאלות אלו: להצביע בעד אינסטון משום שהוא יהודי; או להצביע בעד קֵיילי בעד עברו הטוב ונאמנותו המיוחדת לענייני היהודים; או בעד מתיו משום שהוא ב״כ ה״לייבור״. מילא, אז נבחר מתיו, אשר קיבל בסה״כ כ-400 דעות יותר מקיילי; ז״א, בחירתו הייתה תלויה ב-200 איש (היו מקרים בבחירות האחרונות שהמועמד המנצח קיבל 6 דעות יותר מיריבו; ז״א, ניצחונו בא לו בזכות שלושה בוחרים). עתה מעמיד ה״לייבור״ את הרי גוֹזְלינג - נשיא הפדרציה של פועלי ההובלה (אשר בוב ויליאמס[21] ידידך הוא מזכירה). הליברלים - שוב את קיילי. המְשַמרים שניכווּ מסתלקים. כנגד זה צמחה מפלגה חדשה של Prohibitionists האומרים לייבש את אנגליה מיין וּמִשֵכָר בהבל פיהם. לפני היחיד שיש להם בפרלמנט, נפל צ'רצ'יל חלל ב[מחוז הבחירות] דַנְדי - למעשה הוא איש לייבור, אך על דגל-הבחירות שלו חרת Prohibition. עתה אומרים הם לנסות מזלם בווייטשפל. שני השינויים האלה - הסתלקות המשמרים והופעת בני-הרֵכָב[22] - מצטרפים לתוצאה אחת: המעטה החלטית ויחסית של בוחרי ה״לייבור״: אלה שהצביעו בעד המְשַמר יצביעו עתה בעד קיילי; כנגד זה ה- Prohibitionistיגזול קולות מן ה״לייבור״, או כמבטא האנגלים: He will pinch the Labour vote. עפ״י כל זה, ואם רק לא יסייעו מן השמים, כישלונו של גוזלינג מובטח באחריות. אעפי״כ מצווים ועומדים אנו לאסור מלחמה. החרבות שלופות, הקשתות דרוכות, האשפות מלאות חצים. ולנהל תעמולה בין יהודי וייטשפל נגד קיילי אלופם ומיודעם ובעד איזה גוי זר כגוזלינג - עבודה לא קלה ולא נעימה.[23]

הרצאותי בסניף הנוער נמשכות: אני עומד עתה בּקבוצות. בנו של נרודיצקי[24] נפל חלל על מזבח הקומוניזם. נמשך אחרי הסיטרא אחרא, ובבת אחת, עד שיצא מן הסניף וחדל להיראות. צריך יהיה להתראות איתו ולהשתדל להשיב את השיה הנידחת.

אני עומד לקבל הזמנות להרצות בשתי אגודות של צעירים -

אחת ציונית כללית בצפון לונדון

ואחת - יהודית כללית, זנגווילאית-דובנובית[25] בערך, במזרח. האחרונה נקראת Gheto Club.

נראה אם יצא מזה דבר-מה. בכדי שיצא - צריך לזרות לרוח ולשלח על פני המים במשך זמן רב ובאמונה רבה. אך אלה - שניהם מנַיין?

לך אני רוצה לומר, כי הסיבה העיקרית, אשר התחלתי להרצות רק השנה, היא התבצרותי באנגלית. בשנה שעברה עוד לא הרגשתי בי די אומץ. גם עכשיו עוד אין הכל כשורה, אך מבינים אותי ולי אין מילים חסרות.

אני מחכה בקוצר רוח לדבריך על העיתון. השנה יש שתוקפים אותי געגועים עזים מאוד לארץ. אשתקד לא היה הדבר כך. הרי שהסברה נותנת שבשנה הבאה יתגבר הכוסף לשוב. ובכ״ז - טוב היה אילו יכולתי להישאר כאן עוד שנה, נוסף על זו. טוב, אך לא הכרחי.

על משה קזם[26] איני יודע דבר. ידידו של דוד איננו.[27] בעיתונות אין להם הד. הייתה להם שיחה ב-.C.O, אשר נגמרה בלא כלום.

את מקומו של ה״אכספרס״ ירש ״דיילי מייל״[28] וְ-רַזוֹבְּלַצֶ'נִייַה [רוסית: בהוקעה] של ועד הצירים בימי בולס[29] וכו'. לא ייעפו ולא ייגעו. בו בזמן שר ״המייל״ הלל לצרפת המנצחת ברוּר,[30] ולורד רוֹדֶמיר[31] בעליו קורא לאנגליה Hats off to France!, שַפְּקַה דַלוֹי [רוסית: הסירו כובעיכם]).[32] אחרי מותו של נורתקליף ירש אחיו הנ״ל את ה״מייל״, בעוד שה״טיימס״ נפל בידיים אחרות ולרגלי זה זז שמאלה עד כדי שיכול הוא להיות ביטוי לפוליטיקה של בּוֹנַר-לוֹ[33].ֹ מה תאמר להשמאלה [של ה״טיימס״]? אך כך הוא הדבר. ידידותו לצרפת התקררה, החל לראות דברים בגרמניה שקודם טחו עיניו מראותם. גם בשאלת א״י שב להיות נאמן ההצהרה [הצהרת בלפור]. היה מאמר ברוח זו. האשים את הערבים בזה שכל תלונותיהם מבוססות לא על עובדות, כי אם על הזיות.

עוד בנוגע לרשימה [של המשכורות]. שמי לא ייזכר בשום אופן. אם תעשה בה דבר מה - כְּתוֹב; אם תדפיס - שלח.

ועוד בנוגע לבחירות: אתה שאלתני פעם על התוצאות במַיל-אֶנד.[34] איני יודע אם הגיעתך הידיעה. מועמד הלייבור - ג׳ון סְקוֹר (Scurr) לא נבחר. הוא נפל רק מפני סכלותם של יהודינו וטמטום הליברלים. אלה העמידו יהודי משלהם - כמעשה המְשַמרים בווייטשפל. וכמה שטענו ליהודים כי בר-נש זה אין לו צל תקווה - נמצאו בכ״ז די שוטים, אשר בצירוף לליברלים מקדשי שם שמים, הספיק מספרם עד כדי להעדיף את קולות המשמרים על קולות הלייבור והתוצאה הייתה שנבחר גוי שחור שבשחורים, קפיטליסט-אגרוף, אשר לקח את לב העניים בזה ששלח שמיכות וסבון לבתים. פועלי-ציון המסכנים עבדו בכל מאמצי כוחותיהם התשושים, בלי ספק הוסיפו קולות רבים לסקוֹר, אך לידי הניצחון לא הביאו. סידרנו canvassing [חריש תעמולה] כהלכה, הלכנו מבית לבית. גם אני הלכתי ערב אחד. דוד עבד בהתלהבות - שבוע תמים, זכה ברקורד בין כל פועלי-ציון עפ״י מספר הבתים שביקר. על סקוֹר חבל. טיפוס טהור מאוד, סוציאליסטי אמיתי, מיחידי הסגולה שרגליהם עומדות הכן על קרקע המציאות ועיניהם צופיות למרחוק, מבלי שדבר אחד יפריע בעד השני. בנו חברי לביה״ס, בחור טוב, אך לא חשוב.

די הפעם. שלום,

 

משה

 

צפורה ודוד אומרים לך שלום. וכולנו מודים על המניה[35] ומתפלאים על מוסד חשוב כבנק הפועלים שהתיר לעצמו הלצה, אם כי עפ״י דין אין למצוא דופי בשם הפירמה.

 

הערות