הקדמה

 

כרך זה, החותם את סדרת שלושת כרכי ימי לונדון, כולל את מכתבי משה שרת בשנים 1925-1923. משנים אלה שרדו 77 מכתבים, רובם מ-1923 ומ-1924, מיעוטם מ-1925; ואין פלא בדבר, שהרי בראשית מאי 1925 יצאו משה וצפורה מלונדון בדרכם חזרה לארץ-ישראל, ובחודשיה הראשונים של שנה זו היו השניים נתונים במאמץ נואש לפרוע את חובותיהם ולהתכונן למסעם הביתה.

המטרה שלשמה הלך משה שרת ללונדון הושגה. לבד מסיום לימודי תואר ראשון, הוא קנה שם אוצר בלום של דעת פוליטית, מדינית, רעיונית וחברתית. הוא ינק מן ההוויה הדמוקרטית, הליברלית, הסוציאליסטית והאינטלקטואלית, שהעניקה לו המטרופולין הבריטית בשפע. הוא יצק מים על ידי אישים כחיים וייצמן וזאב ז'בוטינסקי, ברל כצנלסון ודוד בן-גוריון. הוא התנסה בפעילות ציונית כמקורב להנהלה הציונית, ובפעילות מפלגתית במפלגת ״פועלי ציון״ המסונפת ל״לייבור״. הוא השתתף בוועידות ציוניות ומפלגתיות בבריטניה ובאירופה. הוא שכלל את כושר החשיבה והביטוי שלו בכתב ועל-פה ורכש שליטה מובהקת באנגלית.

את לימודיו הסדירים סיים משה שרת ביוני 1924. הוא ביקש להאריך את שבתו בלונדון הן כדי להשתכר די הצורך לפריעת חובותיו, הן כדי להרחיב דעת בלי להיות נתון בסד אוניברסיטאי. החלטת ראשי הסתדרות העובדים להקים עיתון פועלים יומי - ״דבר״ - ותביעתו הנחרצת של העורך הראשי המיועד ברל כצנלסון, כי משה שרת יעמוד לימינו במפעל זה, עד כדי נכונות לסייע לו בפריעת חובותיו המעיקים, האיצו את שובו. מלכתחילה יצא משה שרת ללונדון מתוך תודעת שליחות. עתה, משהכשיר את עצמו בכמה וכמה מישורים, לא יכול לסרב לאתגר התנועתי שהוצב לפניו. את ״דבר״, שהיה מעתה לביתו, עבד שבע שנים.

 

*

 

בכרך זה, כבשני קודמיו, מובאים מספר נספחים. נספח יוצא דופן בתוכנו, בלשונו ובממדיו, שראינו להביאו בשלמותו כדי לגאלו מקרן-זווית ארכיונית, הוא מכתב יהודה שרת על הוועידה השנייה של הסתדרות העובדים הכללית. להבהרות לגבי אישים שונים יש להידרש לכרכים הקודמים. המפתחות יפים לכרך הנוכחי.

תודתנו נתונה לארכיון הציוני המרכזי, לארכיון מפלגת העבודה ע״ש משה שרת ולמכון לבון לחקר תנועת העבודה. יעמדו על הברכה יעל מדיני על עקירת שיבושים, פנחס עופר על סיוע בהתקנת הערות, הָרַי ואורי גולומב על ציד מסמכים בלונדון.

 

העורכים, ינואר 2008