נספח 8

 

״סביבנו נסערה״

משה שרת על סוריה, מרס 1920[1]

 

סביבנו נסערה. אשר היה אתמול צל-ספק נעשה היום לעובדה ממשית; אשר היה קודם רק חשש נעשה עתה לעובדה מאיימת.

ועל אימת הסכנה החופפת עלינו נוסף הסבך הפוליטי, המכה אותנו בתימהון ובמבוכה ושולל את אחרית הביטחון.

מאחורי כותלנו צץ פתאום מלך סוריה, פייצל הראשון. הכנסייה הסורית [הקונגרס הלאומי הסורי השני, מרס 1920] החליטה לשים קץ לתוחלת הממושכה אל מוצא פיהם של שרי העולם והכריזה חגיגית על חירותה הגמורה של ארץ סוריה השלמה, המאוחדת והבלתי-נחלקת בגבולותיה הטבעיים - מן הטאורוס ועד סיני ומהמדבר ועד הים (בלעונו ולא נודע כי באנו אל קרבם!). ברוב פאר הוחג טקס ההכתרה של חובש-הכס החדש. מטעם המלכות נתמנה וזיר ראשי ונתבקש להרכיב וָזָרָה, כמשפט כל המדינות המתוקנות. ומשהורכבה הווָזָרָה - מייד נכנסה לישיבה וערכה הצהרה אל ועידת השלום, הבאה לבשר למעצמות אירופה הנכבדות את הידיעה המשמחת, כי אדיר חפצן ומשאת נפשן במלחמת הדמים - שחרור העמים המשועבדים - קם ויהי בסוריה; כי ממשלת סוריה נאמנה היא ל״בעלי בריתה״ ושמור תשמור על יחסי הידידות עמם; כי שקט ושלווה ישׂרו בכל הארץ הרחבה ורבת-הסדרים בזכות כישרון הארגון והסידור של מצביאי חיל סוריה והודות למסירות והכרת החובה של אנשי הצבא הערבים; אשר על כן, מאחר שנפתרה שאלת גורלה של הארץ, והכל גלוי וידוע, שריר וקיים, אין טוב לבעלי-הברית מלסלק את שרידי הצבא שלהם מאותם חלקי סוריה התפוסים ״עוד״ על ידם, למען יבוא תחתם הצבא הערבי על מקומו בשלום - וכל זה בסגנון מדינאי ממש, מתון ותקיף כאחד.

ואין אתה יודע מהו שורש הדבר. האומנם נעשתה הפכה זו ביודעים, בהכרת כל חומר המצב וכובד האחריות כלפי העם ודברי-ימים, ובהחלטה נמרצת לאמץ את כל המרץ הלאומי ולנצל את כל הופעותיו וגילוייו - גם את הפראים והפרועים ביותר - בכדי לבצע את יסוד הממלכה החדשה ולכנס אל תוך תחומיה את כל סוריה? או שמא אין זה אלא מעשה חטוף ומבוהל של חבר מקורבים ויועצים, שנוסדו יחד עם אלה מנהיגים לא-קרואים של סיעה שאינה במציאות, ועמדו והסיתו כל הזמן את דעת הקהל הנבער והנמהר נגד השלטון הנוכרי, וחצבו באוזניו להבות על המסירות למולדת ועל ההקרבה העצמית - ועתה, בבואם עד המשבר, באין יכולת לחזור אחורנית אל פשרות וויתורים, אף לא להמשיך את המצב כאשר הוא, גמרו לזרוק פצצה רבתי אשר תטיל סערה בארץ ובעולם - סערה אשר גם הם אינם יודעים מה יהא בסופה? או אולי אין לאירוע זה כל שורש בארץ, כי אם יד סתרים שלוחה מן החוץ ועושה במחשך מעשיה, היא היא שהצעידה ועוד תצעיד את המאורעות בסוריה לפי מזימותיה, לעת עתה בחשאי, ובהגיע השעה - בגלוי?

ואולם יהיו מקורותיו של מאורע זה איזה שיהיו - ערך מיוחד יש לו לגבי כל צביון השאלה של סוריה ומשקל מיוחד לגבי שאלת החיים העומדת לפנינו. מאורע זה מוכיח לנו, כי כבכל פינות תבל, כן גם בפינה זו, השכנה לנו, תמורות כבירות עלולות להתחולל, רוחות סערה יכולות להגיע פתע, לרחף ולהרוס.

 

הערות