נספח 7

הלייבור ופלשתינה

מכתב יוסף ברגר לעורך ״The Daily Herald״

(תרגום מאנגלית)

 

אדוני,                                                                                                         ירושלים, 2/4/1922

 

התואיל בטובך לפועל בפלשתינה לומר מילים מספר על נושא זה?

הן קולונל ווג׳ווד והן מר קפלנסקי שוכחים, כנראה, כי בעודם מגנים את קפטן בנט על התחברותו עם הקיצונים הימניים ועם האדונים הפיאודלים, תומכים הם עצמם במגזר חשוב אחר של הקפיטליסטים העולמיים של ההסתדרות הציונית, המורכבת בעיקרה מן הבורגנות. עובדה היא, שהמאבק בעד הציונות או נגדה באירופה הוא עימות המתנהל רק בתחום המעמד הבורגני. הבורגנות מחוללת את האנטישמיות, כפי שאכן היא מחוללה שנאה לאומית בדרך כלל. מעמד הפועלים אינו יודע לא שנאה לאומית ולא אנטישמיות, וברור אפוא כי שום פועל יהודי אמיתי אינו יכול להצטרף לתנועה לאומית ובורגנית, אשר חרף האידיאלים הנעלים שלהם היא מטיפה אין היא נעלה משום בחינה על כל תנועה לאומית אחרת; והמקור האמיתי שלה הוא המאמץ של הבורגנות היהודית להשיג מקום בטוח להון שלה.

אולם קיימת עובדה נוספת, שמן הדין כי תעורר את שימת-הלב של מעמד הפועלים ברחבי עולם, ובייחוד של הפועלים הבריטים, והיא המצב המביש ביותר של הפועלים הערבים בפלשתינה, שמצד אחד הם מנוצלים ללא רחם בידי מעמד העשירים שלהם, ומצד אחד נתון קיומם בסכנה עקב ההגירה והפריבילגיות של ההון הציוני. אשר לסוגיה הראשונה, אין ספק כי הפועלים הערבים יילחמו על עניינם במועד הנאות; אולם את העול הנוסף שיוצר ההון הזר הפולש, כלומר ההסתדרות הציונית והמתיישבים היהודים, המתחרים בגרועים ביותר שמבין הקפיטליסטים המקומיים באמנות ההתעמרות בעובדים, לא יסכימו הפועלים המקומיים לשאת לעולם.

אשר להשפעת הפועלים היהודים, שעליה עמד מר קפלנסקי, צר לי לומר שהיא פורשה שלא כהלכה הן בידי מר רמזי מקדונלד - אשר, כמדומה, הרחיק לכת בהתמסרותו לידי המנהיגים היהודים, והוּלך שולל על-ידי ההיבט הרומנטי שהם ציירו לפניו - והן בידי מר קפלנסקי במכתבו ל״דיילי הרלד״. הרוב המכריע של הפועלים היהודים המהגרים אינם אלא מבצעים חד-וחלק את שאיפות ההון היהודי, ובאלצם את בני-עמם להעסיק רק ״עובדים יהודים״ (כמובן, בשכר גבוה יותר משל הערבים ובפחות שעות עבודה משלהם), הם האויבים האמיתיים של הפועל המקומי. עובדה אופיינית היא, שבעוד שהם עצמם מאורגנים לעילא, הם מקפידים שלא להתאחד עם הפועלים הערבים, ונאמנים כליל לשיטות חסרות המצפון של ההסתדרות הציונית.

אכן, הגיעה השעה שמפלגת הלייבור, הידועה יפה בזכות עניינה ושיפוטה האובייקטיבי לגבי כל הבעיות הקולוניאליות, תנקוט עמדה נחרצת ותגנה את השאיפות האימפריאליסטיות של הציונות בפלשתינה ותסייע לפועלים הערבים האומללים במאבקם הצודק נגד פגיעה בהם.