נספח 5. הוויכוחים על ארץ-ישראל בפרלמנט האנגלי ובמפלגת העבודה - 7/4/1922
שם הספר  ימי לונדון ב'
שם הפרק  נספח 5. הוויכוחים על ארץ-ישראל בפרלמנט האנגלי ובמפלגת העבודה - 7/4/1922
כותרת משנה  ״קונטרס״ קיד

 

נספח 5

 

הוויכוחים על ארץ-ישראל בפרלמנט האנגלי ובמפלגת העבודה

״קונטרס״ קיד, 7/4/1922

 

 ב-9 למרץ 1922 עלתה שאלת א״י על סדר היום בישיבת הבית התחתון בקשר עם ההוספות לתקציב המזרח התיכון. באופן רשמי הייתה זו ישיבת ועדה, שהייתה מורכבת מהבית כולו. עיקר השאלה היה הקצבת הכספים, אך דרך אגב נגעו בוויכוחים בצד הפוליטי של השאלה כיום.

מזכיר [שר] המושבות צ׳רצ׳יל אמר בין יתר דבריו: בעיראק חופשי הייתי לנהוג פוליטיקה העלולה להשביע רצון את תושבי הארץ. אך בא״י התחייבנו על פוליטיקה, אשר לכשהיא עצמה צודקת הינה בהחלט, אלא שהיא נפגשת ומוכרחה להיפגש בהרבה חשד והתנגדות מצד רוב יישובה של הארץ. לא פה המקום להרצות מחדש את כל שאלת הציונות. אשתקד אמרתי כי דרכנו הייתה מתונה. השתדלנו שצד אחד יתקדם וצד שני יעצור ברוחו, והחזקנו כוח צבאי מסוים למנוע בעד התנגשויות. השנה עברה על א״י בשקט רב ובשלום. היו נפל של פרעות בירושלים בנובמבר ואלו בלבולים ביפו במאי שעבר, אך בדרך כלל הייתה הארץ שלווה. אפס, אין להגיד כי הרגשת ההתרגזות, החשד ואי-המנוחה עברו מלבות הערבים. העלייה היהודית נתבקרה בכל חומר הדין מהבחינה הפוליטית. נעשתה ההתאמצות הדרושה להשיג רק אזרחים טובים, אשר יבנו את הארץ. איננו יכולים להרשות, כי תוצף הארץ באספסוף של בולשביקים, אשר ישאפו לערער את האושיות בא״י, כאשר הצליחו לעשות בארץ [רוסיה] שממנה הם באים. בסה״כ כ-9,000 מהגרים נכנסו השנה. הם מביאים איתם את אמצעי המחיה וההסתדרות הציונית מוציאה בארץ כמיליון פונט לשנה. נעשתה קדמה ידועה בנידון מפעל כוח-המים החשוב על הירדן, גם ההתיישבות החקלאית וסלילת הדרכים מתקדמות, ובאמת אין כל יסוד לעצור בעד תנועה זו מהתפתח - בגבולים מתונים ובמידה מושכלת. היא מגדילה את עושרה החומרי של הארץ והינה בייחוד לברכה לתושבים הערבים.

בנוגע לקונסטיטוציה, עמדתי בפני שאלה קשה מאוד. המשלחת הערבית אשר הייתה פה, וערבים אחרים שבאתי איתם בדברים, שאלוני מדוע ייגרע חלקה של א״י מעיראק לגבי מתן קונסטיטוציה חופשית. החלטתי להרחיק לכת עד כמה שאפשר בנתינת מוסדות רפרזנטטיבים, מבלי שיפריע הדבר בעדי מלמלא את ההתחייבויות הרובצות עלינו מפאת הפוליטיקה הציונית. אני מחויב להשאיר בידי הממשלה האימפריאלית את הכוח להוציא התחייבויות אלו לפועל. ואולם הפצר הפצרתי בערבים להשתתף במועצה הנבחרת החדשה, ולעשות את כוח ביקורתם למשפיע בשאלות הכרוכות בממשלת הארץ ובהגירה. הקונסטיטוציה מבוססת על זכות הצבעה רחבה מאוד, אך כמובן יש בה בחירות בלתי ישירות. במועצה יהיו גם חברים ממונים, אך יהיה רוב של לא-פקידים. גם יהודים אחדים ייבחרו, כמובן. אומנם, בעינינו כל בחירה לא ישרה היא דבר פסול, אם כי אותם המורשים הנכבדים, המתפעלים כל כך משיטותיה של רוסיה, יודעים בוודאי כי במשטר הסובייטים יש עד לשש או שבע בחירות לא ישרות. בארץ כא״י הכרחי הוא ללכת בדרך זו. את המוסדות האלו נפתח מדי הַכותם שורש.

הקולונל יאשיהו וֶוג׳ווּד (מפלגת העבודה) אמר: לא״י ניתנת קונסטיטוציה רגילה של מושבת כתר: מיעוט נבחר ורוב ממונה במועצה. הטעם הוא כי במושבותינו יש תמיד מיעוט גדול, או אפילו רוב של מחוסרי השכלה, הזקוקים להגנה בפני המשכילים. כך גם בא״י מגינים אנו בכוח הרוב הממונה על היהודים והנוצרים. וכשבאה משלחת ערבית אל ארצנו ומשמיעה לנו, כי הקונסטיטוציה היא עיוות דין מחריד, וכי אין היא מתיישבת על-פי הצהרותינו בדבר זכות ההגדרה העצמית - הייתי עונה, כי אך מאושרים נהיה לתת להם שלטון עצמי מלא, כשרק יהיה ברור לנו שהגנת המיעוטים היהודי והנוצרי מובטחת, ורגש השנאה והמשטמה בין בני הדתות השונות בארץ-ישראל חלף. אך כל עוד תוכפים הפוגרומים ביפו ובירושלים, אין אנו יכולים בשום אופן למסור בידי תושבי אותה הארץ את השלטון. זוהי העמדה שאנו מוכרחים לתפוש. אני חושב, כי האיבה הדתית בארץ-ישראל הופרזה ונוצלה לתכליות אחרות. ישנם שם הצרפתים, ישנם הלנדלורדים ויתר התקיפים אשר חיו להנאתם בימי התורכים על העבודה הזולה. למעמד זה לא לרצון היא, כמובן, הגירתם של היהודים המביאים איתם רעיונות מערב זרים בתכלית למסורת בת מאות בשנים. הם מתקוממים נגדה ומשתמשים בכוחם ובמסורת בכדי להקים את עם הארץ נגד הבאים החדשים. אפילו בארצנו-אנו ובבית הזה יש למצוא מורשים הנכונים תמיד לרכוש קולות בוחרים, או לזכות בטובת הנאה אחרת, על-ידי הטחת דברים נגד הזרים, ולא-כל-שכן בארץ כא״י.

ואולם רגש שנאה זה בין ערבים ליהודים מצוי רק בשדרות הגבוהות. בין ההמון איננו. ההמון נהנה במידה עצומה מן ההתפתחות שהיהודים מביאים לארץ. דיברתי עם ה׳ מקדונלד, אשר שב זה עתה מא״י. הוא סיפר לנו כי בטבריה יש ועד מורכב מערבים, נוצרים ויהודים העובדים יחד. הם ייסדו שם בית-ספר משותף, אשר בו לומדים ילדים בני שלוש הדתות, ולמרות זה שיש במקום איזה אפנדי או לנדלורד, יחסי האומות הינם ידידותיים לגמרי. את הניגוד לזה יש למצוא בעיר אחרת, שכם, אשר כל השלטון בה תפוס בידי שלושה אפנדים מימי תורכיה. רופאה יהודייה, שהוזמנה שמה ונתקבלה ברצון על-ידי התושבים, הוצאה מן העיר תחת לחץ האפנדים.

בין המהגרים היהודים יש אחוז הרבה יותר גדול של בעלי השכלה גבוהה מאשר בין הפרולטרים באיזו ארץ שהיא. אנשים בעלי השכלה גבוהה עובדים על הכבישים ומלמדים את חבריהם בערבים. הם מכניסים לארץ טרקטורים אמריקנים ואוחזים בשיטות העיבוד היותר משוכללות. ומצד שני רואה אתה בארץ עוד את מחרשת העץ. אך גם החורשים בה לומדים מן היהודים והתרבות פושטת לאט לאט על כל הארץ. חובתנו היא - אני אומר זאת בגילוי לב - להבטיח כי יותן להם לבוא אל הארץ ולהתערות בה, כי תינתן להם הזכות לבחור, וכי כוחם זה ילך ויגדל עם התרבותם. ועד אשר יהיה להם מספר בוחרים מספיק - חובתנו היא להחזיק את המועצה המחוקקת תחת ביקורתנו לבל תחזורנה הרדיפות על-ידי רוב נבחר.

ועוד דבר. המורשים הנכבדים נוהגים לומר: ״עשרים ושניים מיליונים הוצאו מכיס משלם המיסים הבריטי על א״י. עלינו לחדול מזה ולהרפות מהארץ״. ובכן, למעשה נדמה לי כי בעתיד הקרוב נצטרך עוד להגדיל את צבאנו בא״י לא בכדי לשמור פן תהיה שם חרב איש ברעהו, כי אם מפני שיהיה עלינו לפנות את מצרים. הן נצטרך להחזיק איזה כוח בכדי להגן על עורק ראשי זה, תעלת סואץ, ועל פרשת דרכי האוויר והיבשה והמים. אני מקווה, כי המזכיר למושבות ישים זאת אל לב. הוא נוטה כנראה להניח, כי הישאר נישאר במצרים לעולם והצבא יעמוד באשר הוא. אך עלינו לחשוב גם על דרך אחרת, ועל מזכיר המושבות לשקול בדעתו את האפשרות להעתיק את גבול א״י עד לקרבת תעלת סואץ.

בטרם אשב רוצה אני להגיד באיזו פוליטיקה (פיננסית) הייתה אוחזת ה״לייבור פַרטי״ ביחס לא״י.

אחד הצירים שואל אם ווג'ווד מדבר בשם כל מפלגת העבודה.

ווג'ווד: כמובן. הל.פ. הייתה שמה לה למטרה להעמיד את א״י בעתיד הכי קרוב על בסיס של ארץ הנושאת את עצמה. הסכומים אשר נצטרך להוציא על א״י במשך השנים הבאות ייחשבו כחוב, ועם הגיע הארץ למדרגת ארץ נושאת-עצמה, נתחיל לנכות ריבית מכסף זה ונחשבו לקניין חי. לאחת מחובותינו הראשונות נחשוב את צמצום הוצאות הצבא - במידה שהדבר נוגע לצורכי הארץ עצמה - עד למינימום. במקום הצבא תבוא הז'נדרמריה, אשר המזכיר למושבות כבר החל בסידורה שם, ואשר עבודתה הייתה כבר לתועלת. לא רגימנטים בריטים יושבים בטל בירושלים בעת שביפו דרושים הם, כי אם ז'נדרמריה פעילה תחת פיקוד קצינים אירופים, לעשות את עבודת המשטרה הפשוטה. ואם יישאר צבא בריטי בארץ להגנת תעלת הסואץ - זה עסקה של בריטניה ואין להטיל לרגל זה שום הוצאה על א״י הנושאת את עצמה.

ל. מלון (קומוניסט, היחיד בפרלמנט): במשך החודשים האחרונים הוצפנו בחוברות תעמולה, אשר שמו לפנינו את שני הפנים של שאלת א״י. אתעכב פה על הנידון בחוברות אלו. אקווה, כי בהגיע תורו של המזכיר למושבות להשיב, ייתן לנו הבטחה יותר ברורה בדבר פוליטיקת הממשלה בא״י. בפתיחתו היום כמעט רק רפרף על עמדת משרדו ועמדת הממשלה בזה. על הבריות להבין מהו פרצופה האמיתי של משלחת ערבית זו, העורכת עתה אסיפות בלונדון, ובאת כוחו של מי הינה. אל-נא יתייחסו אליה המורשים והקהל ברצינות יתרה. אני יודע נאמנה, כי משלחת זו, המתאכסנת במלון ״ססיל״, אינה באת-כוח של דעת הקהל הטובה של מוסלמי א״י (כאן סותר מלון אחת אחת את העובדות, שמביאה המשלחת בכתביה והרצאותיה בדבר שלטון הציונים בארץ ובפקידות, מספרי העולים וכו׳). בתזכיריה סומכת המשלחת על החוברת שנתפרסמה בארצנו בשם ״הסכנה היהודית״. אינני חושב שאלה הדוגלים בשאיפות הערבים עושים טובה לעניינם בהביאם סימוכים מחוברת זו, גם אין הם מועילים לעצמם ביותר ע״י התחברם - כאשר עשו באסיפה במלון ״הייד-פרק״ - עם האנטישמים הפרופסיונליים שבבני ארצנו, ועם כל אלה הנושאים קולם ברמה על עמודי ה״מורנינג פוסט״, ובמקומות אחרים, נגד כל דבר הנעשה ע״י מישהו מזרע ישראל. צחוק הוא לשמוע את האנטישמים האלה, המוחים בעוז נגד תמיכת המיעוט היהודי בא״י על-ידי פגיונות בריטיים, בעוד שהם הם אשר לפני שבועות אחדים עמדו ותבעו בבית הזה, כי נחזיק במעמד המיעוט הבריטי בהודו על-ידי פגיונות בריטיים.

אין כוונתי לבקר את נקודת מבטם של הערבים. אך מה הם רוצים באמת? הרוצה המשלחת הערבית, כי נבטל את הצהרת בלפור? מה הפתרון שהם מציעים לשאלת מיליוני העם העברי אשר בגטאות אירופה? בכל דבריהם לא מצאתי הצעה חיובית אחת. אכן מכה נוראה תהיה, אם נמוש גם כקוצו של יוד מן ההצהרה אשר נתן לנו סר ארתור בלפור בנובמבר 1917.

בוויכוחים השתתפו עוד מורשים אחדים. שניים (ביניהם אורמסבי גור) דיברו בעד הציונות ושניים בעד דרישות הערבים: הצהרת בלפור היא הבעת רצון טוב ואינה דווקא הלכה למעשה. את גלגל ההיסטוריה אין להחזיר וכו׳. אחד מאלה סיפר בשבח המשלחת הערבית, אשר חבריה עושים רושם של בני תרבות גמורים. אין להתפלא - אמר מורשה זה - כי דיה העובדה שהם שייכים ל״מעמדות העליונים״ כדי לפוסלם בעיני מנהיג פועלים כווג׳ווד. ואולם יש לתמוה, כי מספסלי הלייבור נשמעה התורה שהמשכילים הם יותר נבערים מעם-הארץ. דבר מסוכן הוא להכניס לאיזו ארץ באמצעים מלאכותיים מספר גדול של זרים על כורחם של האזרחים. השיטה שהוצעה על-ידי ווג׳ווד הינה פגיעה בעיקרים היסודיים של שלטון עצמי. סוד שאין לו פתרון הוא כיצד יכלה לצאת מפיו של ווג׳ווד תורת דמוקרטיה חדשה כזו.

דבריו של ווג׳ווד עוררו פולמוס בעיתון הפועלים ״דיילי הרלד״. אחד מאנשי הלייבור פרטי, חבר הוועדה לעניינים בין-לאומיים אשר על-יד המפלגה, קפטן בנט, הידוע ביחסו השלילי לציונות, תקף את הקול׳ ווג׳ווד על דבריו. הוא סיכם אותם כך:

א) דינה של א״י כדין מושבת כתר רגילה;

ב) הצבא הבריטי בא״י טעון הגדלה;

ג) עוד סכומי מס בריטיים יוצאו על א״י;

ד) רוב ממונה ישלוט במועצה המחוקקת עד אשר ירבו המהגרים היהודים כדי להכריע בבחירות את הכף נגד המוסלמים והנוצרים.

הכותב מביע את דעתו, כי לווג׳ווד לא הייתה הזכות לדבר ״בשם כל מפלגת העבודה״. ״עיקר ההגדרה העצמית״ ו״שאלת פי העם״ בשטחי המנדטים - דברים אשר מפלגת העבודה התחייבה עליהם - קלים מאוד בעיניו של ווג׳ווד. הוא מסיים: ״אני תמה ומדוכא מאוד על אשר נאום כזה נשמע בין ספסלי הלייבור״.

על המכתב הזה ענה ווג׳ווד ב״דיילי הרלד״ לאמור:

״כל עוד נקל בעיני האפנדים ואדוני האדמה הערבים לשסות את האספסוף הערבי ביהודים לשוד ולרצח, כאשר היה הדבר בפרעות האחרונות ביפו ובירושלים, נהיה זכאים להחזיק את ממשלת הארץ בידינו. קפטן בנט נראה לתמים דעים לגמרי עם לורד סידנהם, סר וויליאם ג׳וינסון-היקס ויתר האנטישמים. אין זו חברה בריאה ללייבור. מוטב היה אילו דיבר תחילה עם רמזי מקדונלד, הטרי עוד ברשמיו מא״י״.

בסוף דבריו גוער ווג׳ווד בבנט על אשר מצא לנחוץ להדפיס את מכתבו גם בעיתון קפיטליסטי אחד והוציא על-ידי כך פלוגתא פנימית של הלייבור אל מחנה האויב.

שוב הופיע ב״דיילי הרלד״ (18 במרץ) מכתב קטן התום בראשי תיבות ג׳. מ.:

״אמר יאשיהו ווג׳ווד: הבה ונכונן רוב לא-נבחר בפרלמנט הפלשתינאי, להגן על המיעוט היהודי בפני חשש רדיפה.

מה טוב ומה נעים! אך נהיה-נא עקיבים.

הבה ונקים רוב לא-נבחר באירלנד להגן על אנשי אולסטר.

הבה ונעשה רוב לא-נבחר באמריקה להגן על הכושים.

הבה ונכונן רוב לא-נבחר באנגליה להגן על הקומוניסטים.

הבה - הוי, הבה ונחדל לדבר על דמוקרטיה״.

על מכתבי בנט וג׳. מ. ענה קפלנסקי ב״דיילי הרלד״ (21 מרץ) כדברים האלה:

״האומנם אין מנקודת המבט הבין-לאומית שום מוצא להימנע מהדמוקרטיה הפורמלית אשר מטיף לה קפטן בנט ומהלגלוג לדמוקרטיה בכלל של ג׳. מ.? מפליא הדבר, כי אין הקפטן בנט רואה, שבהגינו על צורת הדמוקרטיה עומד הוא להקריב את תמצית תוכנה ולסלף את מובן בין הלאומיות.

לא אתעכב כאן על פרטי נוסח הקונסטיטוציה לא״י. אין אני מתפעל ממנה ביותר ועל דעתי יכולות לעלות ערובות יותר טובות ואולי גם יותר דמוקרטיות למיעוט היהודי ולעבודתו היישובית מאלו שהוצעו. אבל אל-נא נאפיל בפרטים על עצם השאלה.

הקפטן בנט דואג לזכות ההגדרה העצמית של תושבי א״י. טוב מאוד. אך הן קיימת גם השאלה היהודית העולמית, וגם ליהודים מגיעה הזכות להגדרה עצמית ולקיום לאומי בטוח. בארבעים השנים האחרונות היגרו יותר משלושה מיליונים יהודים ממזרח אירופה לארצות שונות; אלה היו בעיקר פועלים ובעלי מלאכה אביונים, אשר ביקשו ארץ לחיות ולעבוד בה. על פי איזו זכות תינעלנה בפניהם שערי א״י? זכותם של תושבי הארץ כיום אינה כוללת את היתרון למנוע מבני עם אחר את חופש ההגירה וההתיישבות.

יורשה נא לי להביא כאן את דברי ה״דיילי הרלד״ עצמו באחת מתשובותיו:

״עבר הזמן אשר איזה קיבוץ אנשים יכול היה לעוג עוגה מסביב לחלקת אדמה ולשלול את רשות הכניסה לאנשים אחרים, בני איזה גזע או דת שהם. המענה, כי בעקבות התרבות האוכלוסים באה הדלות, נסתרת על ידי העובדות״.

אין גם צל של צדק בטענה, כי עליית היהודים לא״י מעמידה את מישהו בסכנה. עובדה ניצחת היא, כי יש בא״י די אדמה ומקום למיליוני מתיישבים חדשים. עובדה היא, כי אין המהגרים היהודים מסַכנים את תנאי חייו של היישוב הערבי, מפני שהפועלים העברים מביאים לא״י שכר הרבה יותר גבוה, תנאי חיים יותר משובחים ואידיאל של קהילייה קואופרטיבית. אי-אפשר שפירושה של בין-הלאומיות יהיה זכות ההגדרה העצמית לגזעים בעלי רכוש, השליטים בבטחה בארצותיהם, ושלילת כל זכות מעם מושל מאדמתו. אין מובנה של בין-הלאומיות הפסקת כל הגירה והתיישבות, להיות האומה העשירה עשירה, והענייה - ענייה.

הלנדלורדים והפיאודלים הערבים בא״י יראים את הפועל היהודי; גם על הדַיְהַרדים (הימנים שבימנים) הבריטיים ומרעיהם הצרפתים מהלך הוא אימים, אך אין אני מטיל שום ספק, כי הפועל הבריטי ידע לימין מי עליו לעמוד בקרב הזה.

מפלגת העבודה הקדימה את הממשלה הבריטית בדרישת משטר בין-לאומי לא״י, אשר בו תחסה שיבת היהודים והתיישבותם. הם ידעו היטב ב-1917, כי מאות אלף אחדות של ערבים ישנם בארץ. צער תוקפני לראות את הקפטן בנט משתדל להוכיח למפלגת העבודה הבריטית, כי עליה לעמוד לצדם של הלורדים הפיאודליים בא״י נגד מעמד העובדים העברי, ואני מקווה עוד כי יבין שרק סופיזם הטעהו.

ולא יהיה האסון גדול ביותר גם אם יהיו היהודים בא״י, ביום מן הימים, רבים עד כדי להכריע את כף הבחירות נגד המוסלמים והנוצרים. נגד מיליוני יהודים בארצות אחרות מכריעה כף הבחירות, ודווקא משום שיש לנו בני תערובות בידי המוסלמים והנוצרים על-פני העולם כולו, אין הקפטן בנט צריך לחשוש פן ביום מן הימים נטביע בכוח הצבעת הרוב את אחיהם שבא״י בים המלח״.

 

העתקת קישור