190

אל: דב ורבקה, וינה

לונדון, שבת [12/10/1922]

 

אני ממהר מאוד. חיי לונדון. במכתבי שכחתי לנגוע בשני פרקים: הפרנסה ועניין נישואינו.

בראשון לא אגע הפעם. בקיצור - אני משתכר קצת פחות מאשתקד. אך יש תקוות להעלות.

ואשר לעניין השני. טרם. בעוד שבועיים, כעת חיה, נינשא כדת ויקטוריה המלכה, זצ״ל, וכעבור ימים אחדים למן אותו יום כדת מו״י [משה וישראל].

נישואים אזרחיים לא היו אפשריים בטרם יעברו 28 יום אחר בואה של צפורה. אפשר היה להחיש ע״י תשלום 2:14 לי״ש, אך אין לנו כסף לשטויות כאלו. כלפי חוץ אנחנו נשואים. יש מן האנשים הקרובים היודעים את הסוד. הכל all right.

שלום,

 

משה

 

ברל נשאר בעיקר משום שיש לו איזה מיחוש עתיק ומצא כאן רופא ״אנושי״, יהודי רוסי, המטפל בו באמונה.[1] יכול להיות שישהה פה עוד כשבוע לא יותר. הוא נהנה מלונדון הפעם יותר מבכל נסיעה אחרת.

אשרו מייד קבלת הכסף.

 

הערות