188. אל: דב ורבקה, וינה - לונדון, 5/10/1922
שם הספר  ימי לונדון ב'
שם הפרק  188. אל: דב ורבקה, וינה - לונדון, 5/10/1922
כותרת משנה  יום ה'

 

188

אל: דב ורבקה, וינה

[לונדון, יום ה' 5/10/1922]

אהובים שלי,

 

מאוד מאוד אשמתי לפניכם. זוהי כל ההקדמה. אספר אשר קרה מאז נפרדנו.

ברלין. שבוע הימים, בערך, שביליתי בה עבר חציו בוועידת פוע״צ וחציו בביטול זמן, ב״קניות״ ובשיחות די עלובות - לעומת התקוות שנתלו בהן. עם יעקב [כבשנה] דיברתי על יהדויות העולם ומעט על עצמי ועל דב. עליו - כלום. עם אליהו - על נסיעתו לארץ ולא יותר. שמחתי לראות את משה [כרמי]. הוא עשה רושם טוב בהחלט, מיושב. עבריה שבה לפרוח.

לא ראיתי בברלין דבר, לא הייתי בשום מקום. צפורה הייתה חולה ולא יצאה מהחדר. לא הספיקה לקנות דבר. מפני טעמים אלה, מפני חשש הנסיעה עם גרון שלא הבריא לגמרה, וגם לשם התיאטרון הרוסי, הוסכם שתישאר עוד כשבוע בברלין. נסעתי, אפוא, לבדי. נפרדתי פרידה קשה מאוד בעיקר מעדה. רבצ'קה, אני מוכרח להגיד לך, כי אלי היא הייתה רכה ונוחה כמו אימא.[1]

 

הערות



[1] כתיבת המכתב נקטעה. בשולי הגיליון כתב מ״ש: ״זאת התחלתי זה כבר. בינתיים התחלתי מחדש. תוך כדי כתיבה לקחתי את הגיליון הזה מבלי לראות שבפנים כתוב בו. יישלח כך״.

 

העתקת קישור