184. אל: יקותיאל בהרב, ירושלים - קרלסבד, 10/9/1922
שם הספר  ימי לונדון ב'
שם הפרק  184. אל: יקותיאל בהרב, ירושלים - קרלסבד, 10/9/1922

 

184

אל: יקותיאל בהרב, ירושלים

קרלסבד, 10/9/1922

מחלוף יקירי,

 

ימים רבים עברו ולך לא כתבתי. אעבור בסקירה קצרה על המאורעות שנתרחשו במשך הזמן ועל העתידים להתרחש בעתיד הקרוב.

הבחורים יצאו מבית הפקודות.[1] עדה ואליהו נסעו ברלינה. דוד - ללונדון.

דוד בא ללונדון, נכנס לע״ע שוב ל-[רח' בקלי] 36 וישב להזיע. בשבוע זה היו בחינותיו. תוצאותיהן טרם אדע, אך כמעט ברור, כי הן מסופקות. מה יהיה גורלו של אדם אומלל זה אם ייפול הפעם - באמת אינני יודע.

עדה עד היום בברלין. אליהו נסע מברלין לקרלסבד וחזר ברלינה. עתידותיהם טרם יובררו. זה יוחלט בהיותנו כולנו בברלין. כשבוע או יותר אחר נוסעך באה צפורה.

אחרי נסוע הבחורים השתקענו שלושתנו - רבקה דב ואנוכי - בפורדרבריוּל[2] ובילינו את מעט הימים ההם בשקט ובנעימים. קראנו הרבה. כשבאה צפורה החלטנו לזוז טירולה. וכך היה.

איווינוּ לנו מושב בכפר שאנן ונחמד, בסביבות אינסברוק, בין הרים ויערות וכו', הכל ככתוב בשירים ובסיפורי מסעות. הרבינו לשתות חלב ולטייל. משם נסע דב קרלסבדה. ימים אחדים אחרי נוסעו באתי גם אני הנה - ע״מ להחל בריפוי שיני.

כשבוע ימים אחרַי באה צפורה. היום או מחר תבוא רבקה. מפה חושבים אנו לזוז כולנו ברלינה. זה יהיה בערך בין 16-15 לחודש.[3] ומשם נפליג - אני וצפורה - ללונדון. בלונדון עלינו להיות ב-25 לחודש לכל המאוחר. בזה יסתיים הקיץ רב הרעש ״וההתחיות״. ההחלטה על נסיעת צפורה ללונדון וכל הכרוך בזה - גמלה פה, במשך הזמן. ״הכוונה תחילה״ הייתה אחרת. אלא שנהפך הדבר, וכמובן לטובה.

לאימא כתבתי מכתב כאשר עם לבבי. אין לבי שקט. חושש אני שמא עשתה לה השמועה כנפיים ופשטה בארץ וגונב הביתה שמץ בטרם יתקבל שם מכתבי, והיה מקור לעוגמת נפש כאשר היה כבר.

מחוץ לחיים פנימיים ומחוץ לענייני מעשה פשוטים ודברי יום יום - לא חל ולא נשתנה אצלי דבר במשך כל הזמן הזה. להפך, נפלה עלי תרדמה ועצלות. אני נכסף בכל רמ״ח אברי ללונדון ולעבודה. ואני מקווה, כי זוהי לי הפעם האחרונה שאני נוסע אל היבשת. די לי. את הקיץ הבא אבלה בלב אנגליה ובקיץ שאחריו - אּן שַא אללה [ערבית: אם ירצה האל] - הביתה.

זה שצפורה נוסעת איתי - טוב, ואפילו מאוד. בוודאי תסכים לי.

לע״ע חושבים אנו כך: את השנה הראשונה תבַלה בתוככי לונדון. תלמד אנגלית. יש לה דווקא חשק. תקרא בכלל ותקרא חקלאות בפרט.

לשנה השנייה - האחרונה - נשתדל להסתדר כך שתוכל לצאת מלונדון לאיזה מקום לימוד ועבודה בתוך הארץ. לע״ע הכל נבנה בשבילה על בסיס החקלאות. מובן שבזה נעוצה פרובלמה, ופרובלמה די סבוכה וקשה,[4] אך את פתרונה צריך לדחות לעתיד לבוא ול״מציאות הארץ-ישראלית״. לפי שעה ההמשך הוא ישר ואין לשַנותו.

על דב לבי דווי. הוא יישאר פה והשנה תעבור [בווינה] מבלי להעשירו ומבלי להוסיף לאוצרו הרוחני כזית. הוא יעבוד בוודאי בענייני ״החלוץ״ ובזה ימצא את מחייתו.

זה בערך הכל. אני אכתוב לך מלונדון. אכתוב עכ״פ. אך אם רוצה אתה שאכתוב יותר מעכ״פ - עליך לכתוב. ולא כמו בשנה שעברה.

עתה דבר מעשי אחר. בעניין האבנטורה שלכם עם האוטו.[5] שמע נא, אם אחרי כל העמל והתלאה ובלבול המוח והריסק לא יקבל מזה דב טובת הנאה - דהיינו אם לא ירוויח כסף פשוטו כמשמעו, כי אז זו תהיה שערורייה. אתה מוכרח לסדר את הדבר כך שירוויח. ואני חושב כי לכה״פ %10. ואם - כפי שעלה בידי להציל מפי דב - עלה האוטו עם כל הנלווה והנספח עליו בערך 165 לי״ש, כי אז חלקו צריך להיות לפחות 16:10:0 לי״ש.

ושלום עליך ועל כל ישראל.

 

משה

 

כתוב על פיני - מן הצד האובייקטיבי והסובייקטיבי. אמור שלום לו, לג׳ורג׳ [ברדלו], לאברהם [אחי פ״ר], לברקי [ברקנהיים].

 

הערות



[1] כלא וינה (לפי ירמיהו נב 11).

[2] כנראה כפר בעיבורי וינה.

[3] בברלין התכנסה אז מועצת הברית העולמית של פוע״צ:

ב-15 לספטמבר תהיה ועידת הברית בברלין. ברל תובע בכל תוקף שניכנס במידת האפשרות בענייני הברית [---] יסודרו כנראה מנדטים לכולנו למען נשתתף בוועידת הברית וניכנס קצת לתוך העניינים (ד״ה לרבקה ולמשה, 26/8/1922).

[4] שהרי מ״ש התעתד להתמסר לפעילות מפלגתית וציבורית, המחייבת ישיבה בעיר, ואילו צפורה תכננה את עתידה בחקלאות.

[5] ב-25/7/1922 כתב בהרב למ״ש:

וחוץ מזה (וזה בסוד מוחלט) קנינו דב ואני אוטו נהדר, זה שנועד לפיני, ואשר בשלו היה כל הרעש, ומקווים להרוויח עליו לפחות כדי כלכלת בתינו במשך 3 חודשים.

 

העתקת קישור