179

אל: פניה שרתוק, תל-אביב

31/7/1922

 

הנני בדרך לווינה. כמדומני שלא כתבתי לכם כי עמדתי בבחינות. בשבועיים האחרונים הייתי טרוד למעלה ראש וסידור עניינים שונים. עליתי מעל סיפון האונייה בדוֹבֶר, לחתור אל היבשת, הרגשתי מנוחה ורווחה שלא טעמתי זה כמה חודשים.

בווינה תהיינה הפעם גדולות ונצורות. צריך יהיה לדון ולהחליט בענייני עבודה שונים, לדון ולהחליט בשאלת דב-רבקה[1] ובשאלת עדה.[2] עכ״פ אני בטוח, כי שוֹב אשוב ללונדון רענן ומחודש כוחות, להירתם בשנת העבודה הבאה, אשר ודאי תהיה הרבה יותר קשה מזו שעברה; וזו שעברה - לא עליכם. אני בריא לגמרה ובהחלט.

נשיקות לרוב לכל.

 

משה

 

מי כמוני נוסע במחלקה ראשונה כל הדרך. בשנייה לא היה מקום, שלישית אין בנמצא. שילמתי בעד שנייה.

 

הערות