יום ג',  27.8.1946

פואה, שתי עיני,

מה עשיתי, אבוי לי! החזרתי את מכתביך ובתוכם המכתב שבו מידות החגורות. ובכן אנא, חוסי, כיתבי שנית. גם את התאריכים ביקשתי ואותם לא שלחת. אבל אני ממשמש ביום הולדתך החל כמדומני השבוע, ואני עוצם עיני מפחד לבלתי ראות את סיפרת שנותיך המזדקרת באכזריות מפליצה. הגם עליך תעבור הכוס?

לפי ידיעות הרדיו הערב, מחר-מחרתיים ייחתך גורל המו"מ. איך שתיפול ההכרעה - סיבוכים לאין שיעור. אני נמנע מניחושים ונאזר סבלנות.

אני שולח סוף-סוף חבילת ספרים ובה טרבליאן ושני ספרי זלדה שגמרתי (אני ממליץ מאוד מאוד דווקא על קְרוֹנין,[1] אם כי היא התפעלה יותר מהאמריקני) וכן כרך ד' של ברל[2] שקיבלתי פה ובוודאי לא נתקבל בבית, ושני ספרים בהוצאת מוסד ביאליק שלא אקרא כאן. קיבלתי ממוסד ביאליק שלושה ספרים - שניים שאני שולח לך ואחד "הירדן" לנלסון גליק. אותו אקרא ואח"כ אעבירו לקובי. כל הספרים הדורים מאוד. אבקשך להודות בשמי למשה גורדון על המינחה ועל ההישג בהידור הספרים ועל הספרים עצמם, שכל אחד "קובע ברכה",[3] כמו שנוהגים לומר במקרים כאלה. אשרי-נא קבלת הספרים. את הכרית קיבלתי, תודה, היא תחתי. היום ביקרָנו ניקרבוקר.[4]

נשיקות,

מ.