גלים רבים ואדירים

ומִשברים – כהררים

עלי עברו ועוד עוברים

בחודש האחרון.

וּמחמת המצוקה

כישרון כתיבתי לקה

בחינותי היו פוקה -

נסתם מִנִי חזון.

כקרן אור בינות לעב

וכִברכה מבית האב

היה לי כל כְּתָב וּכתב

ממֶךָ ידידי.

אך לא יכולתי ענותך

לרגל זו המְלאכה

ואייחל לַמְנוחה

ייחלתי אך בּכְדי.

עלי לנסוע לווינה,

שם כל אחות עם חתנה;

וערוגות זו הגינה[1]

היו לאבלות.[2]

ובטרם אעלה מרכב[3]

פה עמלי עודנו רב

כל עיתוני ארצות ערב

אין קץ לחבילות.

וּוַעַד זו ההסתדרות

אם עוד חושק הוא בספרות

ישלח נא הנה במהירות

מעות בבקשה.

כי ספר אין למצוא בזול

בין אם קטן הוא או גדול

ונחוצים בסך הכל

עשרים וחמישה.

אך אם לכסף אין מוצא[4]

אז עמָדי ישנה עצה:

הן לנדיב קוראת פִרצה

וג׳ימי הוא האיש.

אולם אזי הספרייה

עלי שְמו תהי קרויה

וכבוד ההסתדרות - אויה!

וזהו עסק ביש.

שקלי נייר, שבעה עשר

וַחֲצי שקל במספר

צירפתי פה לשם גְמר

חשבון הפנקסים.[5]

ט״ו חוברות פנקס שני

כ׳-ג״ד דומַני

פסקתי מחירן אני:

שישה, שישה פֶּנסים.

וּמהיום ולאלתָר

שילחו עשרים חוברות לבַר-

כוכבא, כי הוא עתה השר

בבַּקְלי רוֹד הרחוב.

יבוא הדין - בכל עניין

אשר אני בו מעוניין

עדי אשוב אל המִשכן

אומנם, לא בקרוב.