173. אל: אליהו, וינה - לונדון, 12/7/1922
שם הספר  ימי לונדון ב'
שם הפרק  173. אל: אליהו, וינה - לונדון, 12/7/1922
כותרת משנה  יום ד' בלילה

 

173

אל: אליהו, וינה

לונדון, יום ד' בלילה, 12/7/1922

 

אני מוכרח לכתוב לך,[1] אם כי אין לי כמעט כל אפשרות לכך. השבוע צריך הייתי לכאורה לשכוח על הכל,[2] אך זה בלתי אפשרי וגם אסור, ובכן -

א. אני חשבתי כל הזמן וחושב גם עכשיו שעליך למהר לשוב [לא״י]. אינני יכול להבין מדוע עצרך דב. חשבתי כי היו איזה טעמים מיוחדים, אך סתם הרגעה בזמן כזה אינה מובנת לי והטעם של סידור מושלם וכו׳ אינו מכריע. שיבתך היא הכרח כזה, עד אשר בשום אופן אין לתלותה בפגישתנו [בווינה].[3]

ב. אם פגישתנו לא תצא לפועל - והדבר כמעט ברור - אחשוב את הדבר לאסון, לפחות לי. הלא תבין כי אין הדבר תלוי כלל במה שאירע בזמן האחרון, עם כל האורות והצללים.[4] אני פשוט צמאתי לך. והעובדה, כי ברל עכשיו בווינה, וכי יכול הייתי לראות את שניכם כאחד, ובתוך כולנו - מצמיאה עוד יותר. אך בשום אופן לא אסכים כי לשם זה תידָחה נסיעתך.

ג. בשום אופן לא אוכל לזוז מפה אחרי הבחינות, הנגמרות מחרתיים (יום ו׳ 14/7). על המנוחה אני נכון ויכול לוותר, אך אני הזנחתי בשבועות האחרונים את עבודתי בהסתדרות [הציונית] ועלי למלא את החסר בלי דיחוי. נסיעתי לווינה בכלל אינה דבר כשורה לגבי עבודתי זו. אני אשלח כמובן חומר מווינה - אך העבודה תסבול מזה, ולנסוע מייד אחרי עונת בטלה מצדי אי אפשר. לכה״פ עלי לבער את הערימה שהתגבבה בינתיים.

ד. ביום א׳ (16/7) אראה את חיים ואשאל דברים ברורים על מותר הכסף.[5] אני הצעתי לו כבר את עזרתי - אם יהיה נחוץ, ואם הוא יאמר לי הפעם, כי עזרתי דרושה, וכי תוכל להועיל - אהיה מחויב ומוכרח לעשות את הדבר, לנסוע אם נחוץ וכו׳. הן בלי דחיפה מצדנו לא ייעשה הדבר, ואני מרגיש עלי את כל כובד האחריות, כי אני כאן היחיד עתה. ואם באמת יתגלגלו הדברים שם שהודות להתערבותי ייאסף הכסף - כולו או קצתו - הן תסכים, כי לעזוב את זה ולנסוע לווינה על מנת להתראות הרי זה פשוט לפשוע.

ה. אם חיים יאמר כי בעזרתי אין צורך, או אם יתברר לי בכלל כי אין תקווה לכסף, ואם אתאמץ מאוד בעבודת העיתונות ובסידור יתר העניינים - אשר אין לך מושג מהם ואין בכוחי לעמוד עתה להרצותם ולתנותם לפניך, כי אז אולי, אולי! אוכל לצאת מפה בסוף השבוע הבא, דהיינו בערך ביום ו-ז-א 23-22-21 יולי. אך אתה - אסור לך לדעתי לקחת את התאריכים האלה למידה. קבע את יום נסיעתך עפ״י נימוקי הצורך הארץ-ישראלי והיכולת הווינאית, ותלגרף לי את תאריכו ואני shall try my best.

ו. מסור לברל - איני יודע מה מתוך לבי, ואמור לו, כי את מכתבו קיבלתי.[6] את פיני טרם אראה ולא אוכל לראותו לפני השבת. הוא עובד כבר במלוא הקיטור,[7] וחבל על הדיחוי. אך אין לי כוח לנסוע אליו בחצות לילה ומוטב שאבוא אליו בראש בהיר.

ז. מסור לבהרב, כי וולפי שאל את פיני לתומו אם יבוא בהרב הנה, ופיני ענה בתמיהה: ״לא, וכי למה זה?״

 

את מכתבך אקספרס קיבלתי הבוקר וביקשתי את בר כוכבא לתלגרף: פיני בא (לבהרב) על בואי אתלגרף ביום א׳ (לך). זאת החלטתי בחופזי אל הבחינה, על יד הדלת. המכתב הזה ימלא את מקום התלגרמה.

ובכ״ז אולי אתלגרף. אני חושש שמא לא אוכל לראות את חיים ביום א׳ - לרגל המושב של חה״ל [שבו אושרה מסירת המנדט על א״י לידי בריטניה].

לדב אמור כי יחשוב בחוזקה על לונדון - אם רק אומר הוא להישאר בחו״ל זמן מסוים, ואם זמן מסוים זה יכול להגיע לשנה.

זה הכל כמדומני.

שלום לאחיותי,

 

משה

 

לא היה נייר אחר תחת ידי, ואשר לעיפרון - עייפתי ממראה הדיו.

דוד, שלום. גם ה-Math [בחינות במתמטיקה] עברו בשלום.

עכשיו קראתי את מכתבך שנית והבנתי שחובתי הייתה לתלגרף לך היום, כי לא נתראה, ולתת לך את האפשרות לנסוע השבוע. אני הייתי כנראה מבולבל. כנראה שגם אני עלול להתבלבל, אך נדמה לי, כי אילו גם לא התבלבלתי - לא הייתי עוצר כוח לתלגרף לך: ״סע״. גם על זה אני מוכרח להודות.

 

הערות



[1] מכתב זה הוא תשובת מ״ש למכתב א״ג מ-8/7/1922, שם נאמר:

אתה יודע שאני עמדתי כבר לנסוע לא״י, אבל אחרי בואו של דב [לווינה ב-19/6/1922] נדחה קצת אצלי עניין הנסיעה, ראשית מפני שהוא הרגיע אותי במידה ידועה בנוגע למצב עבודתנו בארץ, שנית, מפני שהסביר לי כי שיבתי לא תשנה במשך ימים את מצבנו, וכי טוב לי לשוב אחרי שיסודרו הדברים מפה, כך שאבוא ותהיה האפשרות לעשות דבר מה. אני הסכמתי לכל הדברים האלה ונשארתי. [---] עתה מתחילות להגיע שמועות מעוררות חששות, ורצוני לשוב לארץ גם אם לא אספיק לשנות דבר-מה. הרצון להימצא במקום המעשה ולמלא את החיסרון של איש המרכז את העבודה בזמן ובמקום המאורעות, הולך וגובר. לימים של 14-13 ליולי, שבהם הכריזו הערבים על שביתה [ימי הדיון בחה״ל על המנדט הבריטי], כבר לא אספיק לבוא [---] ולכן איני תולה את נסיעתי עתה דווקא בדַטוּם (תאריך) קבוע. הייתי נוסע השבוע, אבל אם אקבל ממך ידיעה שתכף בגומרך את הבחינות, ז״א אחרי 15 ליולי, תצא לווינה, אחכה לך (חביון, עמ׳ 265, במכתב זה חלה שם עריכה).

[2] בשבוע זה התקיימו בחינותיו של מ״ש, שהיו חיוניות להמשך לימודיו. מ״ש כבר דחה אחרי מאורעות מאי 1921 את מועד בחינותיו בשל התמסרותו לרכש נשק ל״הגנה״, החמצת הבחינות עתה הייתה קוטעת את לימודיו באוניברסיטה.

[3] א״ג חזר לא״י ב-18/10/1922.

[4] נישואי עדה וא״ג והמתחים שהתעוררו סביבם.

[5] מ״ש היה נציג ה״הגנה״ כלפי ההנה״צ בלונדון (ר׳ סת״ה ב-1, עמ׳ 129). מדבריו עולה כי גם באחרונה המשיך לעסוק בענייני ה״הגנה״ אך פרטים על פעילות זו אין בידינו. נראה שב״מותר הכסף״ הכוונה לסכומים שהקצה ח״ו ל״הגנה״ לשם רכש, או הבטיח, וטרם נמסרו לידי אנשיה.

[6] המכתב לא אותר.

[7] בלונדון פרצה בשלהי מאי 1922 סערה ציבורית שהעמידה בספק את הגשמת מפעל החשמל. עיתוני נורתקליף התקיפו קשות את פ״ר ואת מפעלו עקב קנייתו ציוד למפעל הירקון בגרמניה, כגון: ״מיליונים מכספי משלם המיסים הבריטי מוזרמים לא״י, והנה מתברר כי גרמניה, הסיבה העיקרית להימצאותנו בחבל ארץ זה, היא שתכניס לכיסיה את חלק הארי של הרווחים״. פ״ר קטע שליחותו בארה״ב וחש ללונדון לעמוד בפרץ (שאלתיאל, עמ׳ 143-127).

 

העתקת קישור