159. אל: הוועד הפועל של "אחדות העבודה", ירושלים - לונדון, 27/4/1922
שם הספר  ימי לונדון ב'
שם הפרק  159. אל: הוועד הפועל של "אחדות העבודה", ירושלים - לונדון, 27/4/1922

 

159

אל: הוועד הפועל של "אחדות העבודה", ירושלים

לונדון, [27/4/1922]

חברים יקרים,

 

ברצוני למסור לכם אלו ידיעות, מהן מאוחרות ומהן קרובות.

א. לפני יותר מחודש השתתפנו, קפלנסקי ואני, בישיבת הפרקציה הפרלמנטרית שלL.L.P. [1] בבית הפרלמנט - בעצם השתתף רק קפלנסקי. אני נוכחתי. באותה ישיבה היה גם מקדונלד. התכלית הייתה לעניין את המורשים בשאלתנו וליצור קשר יותר קיים.

ווג'ווד, שהינו עמוד הפרקציה, לא השתתף כי באותה שעה קיבל את רשות הדיבור בבית [הנבחרים]. מקדונלד מסר בקיצור נמרץ את הצד הפוליטי: אמר כי הסכסוך שבא״י הוא סכסוך בין הערבי ה״לנדלורד״ והיהודי ה״טרדיוניוני״, אלא שבעידנא דריתחא נשמטים שני התארים ולָעולם נדמה כי הסכסוך הוא גזעי, בין יהודים וערבים.[2] דיבר גם על האינטריגה הצרפתית בא״י (הוא אויב ושונא בנפש של צרפת היונקרית[3] וע״כ נוטה לפעמים להגזים בזה) ועל החלק שיש לא״י בסערה ההולכת ותוקפת את עולם האיסלאם.[4] בהמשך השיחה אמר, כי ההגנה היא דבר הכרחי, כי נכון שהיהודים מכניסים נשק, וכי אנוסים לעשות זאת: They are forced to do it.

קפלנסקי עורר את תשומת לב המורשים למערכה שניטשה עלינו בעיתונות נורתקליף ולתמיכת השחורים [ה״ריאקציונרים״] שבפרלמנט[5] במשלחת הערבית; דיבר על ההגירה [לא״י] והגזרות שהוטלו עליה, הפוגעות בעיקר בפועלים,[6] על ההסתה לפרעות שאינה פוסקת בארץ. בין יתר הפרטים הזכיר את עניין ביטול חוק הקרקעות[7] שהוצא בכדי למנוע בעד ספסרות. לדברים הקשיבו. אחדים הראו התעניינות מיוחדת (ביניהם סְווֹן שהיה במצרים)[8] ושאלו שאלות. מינו אחד המורשים הצעירים ג׳ונס (כמדומני ששמו הראשון מורגן)[9] לממונה הפרקציה [הסיעה] על ענייני א״י אשר לו נמציא את החומר לאינטרפלציות [שאילתות] והוא יעבדן.

באותו מעמד אמר מקדונלד, כי תהיה לו אסיפה עם הפרקציה של ל.פ. הכללית[10] אשר בה ימסור את מסקנותיו על א״י ומצרים.

ב. אמש הייתה הרצאתו של מקדונלד על ״מצרים וא״י״. ההרצאה נערכה ע״י הסניף ההמפסטדי (מ״ד [מקדונלד] גר ברובע המפסטד) שלL.L.P.  לשמש להם נשף תעמולה. הקהל לא היה רב ולא כולו היה מן המובחר. ההרצאה הייתה מוצלחת מאוד, אם כי בר-כוכבא אומר כי בירושלים, בנשף הפרידה, הטיב מ״ד לדבר הרבה יותר.[11] אני אשלח לכם בעוד ימים אחדים קטעים מנאומו. החלק על א״י היה כולו מלא בנו, מלא על גדותיו. לבסוף אמר: ״אילו היה נוסע עתה לא״י אדם בעל דמיון המגיע לדרגת חזון, והיה רואה את כל הנעשה שם ונושם לתוכו את הרוח השוררת עכשיו בארץ, והיה כותב אחרי זה ספר, כי אז היה זה אחד הספרים היותר גדולים היכולים להיכתב בתקופתנו״.

ברשמיו של מ״ד על א״י בולט פגם עיקרי אחד: אין לו מושג על המושבות. השומע אותו מקבל את הרושם כי ההתיישבות היהודית בא״י החלה רק בשנים האחרונות, וכי כולה נעשית על טהרת הקואופרציה, אם לא הקומוניזם. צריך יהיה להשתמש בהזדמנות הראשונה בכדי להעמידו על האמת.[12]

ג. מהמשרד למושבות שלחו להסת׳ הציונית העתקה מתרגום אלה דברים מן הקובץ של ריבוצקי[13] - ״האחדות״,[14] אשר נתקבלו מממשלת א״י. מזכיר הלשכה לענייני המזרח התיכון כותב בשם צ'רצ'יל, כי אין הוא חו״ש עושה את ההסת' הצ' לאחראית על מציאות ״פועלי ציון״ קיצוניים (כך בפירוש) בא״י, אך רוצה הוא להעיר את תשומת לבם על הדבר ובטוח הוא, כי ההסת' תשתמש בכל כוחה והשפעתה בכדי למנוע בעד התאזרחותם של אלמנטים כאלה בארץ.

שטיין ענה על זה, כי זוהי כנופיית אנשים אשר אין להם מפלגה מאורגנת ושאינם משפיעים במשהו על כלל ציבור הפועלים; כי הדרך היותר טובה למנוע בוא אנשים כאלה לארץ הוא להחזיר את הביקורת על העלייה מידי הממשלה לידי ההסת' הצ', אשר עכשיו אין לה כל השפעה וחלק בה, וממילא אינה יכולה להיות אחראית ולדאוג במשהו, כי אלמנטים לא רצויים לא ייכנסו לארץ. מעניין, לא כן?

ד. ה״טיימס״ ממשיך את התקפתו. הנוסחה החדשה היא: הלאה הציונות המדינית. ביטול ועד הצירים[15] (ממשלה בתוך ממשלה, וכו'). גרייבס[16] במאמריו המליץ לפני הקיסריה [הקיסרות, האימפריה] הבריטית על תורתו של אחד-העם.

בר-כוכבא בא. התחיל כבר להתאקלם וללמוד. יש ביטחון כי יצליח. נפגש כבר עם אחדים מסופרי התנועה המקצועית ( Lloyd[17] ,Tawney[18]) והתעניינו בו.

זה הכל בקיצור.

שלום!

 

משה שרתוק

 

הערות



[1] מפלגת העבודה הבלתי תלויה (L.L.P.) נוסדה ב-1893 בנשיאותו של ג'יימס קייר הרדי, מנהיג הכורים בסקוטלנד. ב-1900 התאגדו האיגודים המקצועים יחד עם L.L.P. והאגודה הפביאנית והקימו את הוועדה לייצוג פלרמנטרי של העובדים, שממנה צמחה ב-1906 מפלגת העבודה (L.P.). סיעת .L.L.P המשיכה  להתקיים במסגרת ה-L.P. ולידה עד שהתפוררה כליל לאחר פרוץ מל"ע-2.

[2] ר' מקדונלד הבהיר את השקפתו על הסכסוך במאמר שכתב ב״ווסטמינסטר גזט״, שתורגם בידי מ״ש והובא ב״קונטרס״ קטו, 16/6/1922. ר' עמ' 267 בנספח 2.

[3] צרפת הלוחמנית והשמרנית בסגנון מעמד האצולה הפרוסי.

[4] הכוונה לפרשת פייסל בסוריה בשנים 1920-1919, לתוכנית ״סוריה הגדולה״ ולהתקוממות בסוריה נגד הצרפתים.

[5] בראשם עמד וויליאם ג'ויסון-היקס, ציר שמרני קיצוני בפרלמנט, אנטי-ציוני, שבשעתו שירת במימשל הצבאי הבריטי בא״י. יריב מושבע של פ״ר (ר' עליו יל"א, מכתב 111 הע' 11; שאלתיאל, עמ' 130, 132, 134, 135, 139, 140).

[6] בפרוץ מאורעות מאי 1921 הפסיק הנציב סמואל כליל את העלייה וב-1/8/1921 היא חודשה במגבלות חמורות. העולים סווגו לפי קטגוריות, ובייחוד הוגבלה עליית צעירים חסרי רכוש - ואלה היו מרבית עולי העלייה השלישית.

[7] בדצמבר 1921 נחקק חוק קרקעות כשמטרתו מניעת ספסרות (גרנות, עמ׳ 297, 298).

[8] ג׳ון סווֹן (Swan). ציר פרלמנט מטעם ה״לייבור״, חבר ״הוועדה המצרית״ של הפרלמנט, שחבריה תמכו בתנועת השחרור המצרית. השתתף במשלחת הפרלמנט למצרים בספטמבר 1921, שם נפגש עמו ב״ג (״קונטרס״ צה).

[9] מורגן ג׳ונס. מראשי L.L.P.. נלווה אל ר׳ מקדונלד בביקורו בא״י וכמוהו שב משם אוהד המפעל הציוני.

[10] שכללה בתוכה את נציגי שתי המפלגות האחיות.

[11] נאום רמזי מקדונלד בנשף הפרידה שערך לכבודו הוה״פ של ההסת׳ הכללית במשרדו בי-ם, מובא בנספח 2, עמ׳ 265-263.

[12] קטעים מסיכומו של ההיסטוריון יוסף גורני את ביקור ר׳ מקדונלד בא״י מובאים בנספח 2, עמ׳ 270-268, וכן ר׳ גורן, עמ׳ 188-186. על התפתחויות חשובות ואף מרחיקות לכת ביחסו של ר׳ מקדונלד למפעל הציוני כעבור 4 שנים, ר׳ נספח 2 הע׳ 2, עמ׳ 270.

[13] אברהם ריבוצקי (1946-1886). מראשי פו״צ ברוסיה. סגן שר וזמן-מה שר לענייני היהודים באוקראינה הטרום-בולשביקית (1918-1907). חבר משלחת פוע״צ ששהתה בא״י כחצי שנה ב-1920, ובלט בה בדעותיו השמאליות. כשנוסדה אחה״ע נשאר בפוע״צ השמאלנים. גרס שאין סיכוי להגשים את הציונות הפרולטרית במסגרת ההסת' הצ' הנכנעת לבריטים, ולכן מן הראוי לדבוק ברעיון המהפכה העולמית. עקר לברלין ועמד שם בראש פוע״צ שמאל. מ-1924 בארה״ב.

[14] כתב עת שמאלי קיצוני, ביטאונה של מפלגת פו״צ שמאל, שהפכה לבסוף למפלגה קומוניסטית מוצהרת (פ.ק.פ.).

[15] על וה״צ, שעמד בראש היישוב בשנים 1921-1918, ר' יל"א, עמ' 498.

[16] פיליפ גרייבס. עיתונאי. בין 3 ו-11 באפריל 1922 פרסם ביוזמת נורתקליף סדרה שנקראה ״כמה אמיתות על פלשתינה״, שם טען כי תחת ״הציונות המדינית יש לתמוך ב״ציונות הרוחנית״, ברוח אחד העם. רעיון זה בדבר א״י כמרכז רוחני נתמך במאמר הראשי של ״הטיימס״ ב-11/4/1922. גרייבס פיתח את מאמריו בספר Palestine, the land of Three Faiths"".

[17] לא זוהה.

[18] ריצ'רד הנרי טוני (1962-1880). היסטוריון כלכלי וחברתי. הוגה דעות רב-השפעה על ה״לייבור״. מ-1913 פרופ' ב-.E.S.L.

 

העתקת קישור