155

אל: זלמן שזר[1], וינה

לונדון, [מרס 1922]

 

נתגלה, כי שפיגלמן האיש. ונתגלה הדבר לאחר שכבר עמד ברגלו האחת בדרך לא״י. ובכן על זה הייתי רוצה לומר לך, זלמן, כי לא טוב עשית. אפשר שאני - לאחר יותר משנה לשהותי בחו״ל - שקוע יותר מדי בענייני הארץ. ובאמת 90 אחוז מן הזמן שאני מוציא לענייני ציבור מוקדשים לענייני הארץ ישר, לתפקיד האינפורמציה משם ולשם, לכתיבת מכתבים, לכתָבוּת ותרגומים ל״קונטרס״, לעבודת ה״קונטרס״ והוצאת הספרים [של אחה״ע], ולמילוי שליחויות לאין סוף בעניינים מעשיים שונים ולשירות אנשים הבאים משם.

אבל אני חושב שאצדק אם אומר כי אתם כנראה שקועים יותר מדי בענייני חו״ל, ואת ענייני הארץ הישרים מזניחים אתם לגמרה. בייחוד אתה היית חייב להמריץ בשפיגלמן בכל תוקף למהר לישועת ה״קונטרס״. מה לעומת ה״קונטרס״ איזה גיליון היוצא לנו בברלין? האפשר להשוות את משקלם ואת היקפם? יש ביטחון משונה, כי החברים בארץ יסתדרו איך שהוא. ובכן, אין החברים בארץ מסתדרים איך שהוא. השוכח אתה, כי ברל איננו? האינך רואה, כי ה״קונטרס״ הולך ודל, כי הארעיות שבהרכבת כל חוברת היא ממש מחפירה, כי חסרה בו כמעט העריכה לגמרה? איני מדבר על הסגנון שירד פלאים. אין יד נאמנה. והלא ברור כשמש כי אין זה כלל מפני ירידת ״אחדות העבודה״, כי אם פשוט מחסרון איש עובד. ואינני רואה איש אחר.

אני כועס לא רק על עצם העניין, כ״א גם מפני הקללה הרובצת על עבודתנו, המתגלה בכל פרט קטן. הנה הוחלט דבר, דבר נכון ונחוץ, והיה קשה להוציאו לפועל, ובכ״ז נעשה לאפשרי - ופתאום צצה תוכנית חדשה וכאילו נשכח הכל. ומי שעבד בזה והיה בטוח, כי הדבר נעשה - גם לא קיבל ידיעה.[2]

לשפיגלמן כתבתי. דרשתי ממנו להשיב לי מייד את הכסף. אם הוצא קצתו או כולו לרגלי הישארותו בברלין בקשר עם עבודתו החדשה, חייב משרד ״הברית״ לעזור לו לשלם את החוב. אני, עכ״פ, שולח את כספי ה״קונטרס״ לארץ, כי איך אוכל להוציא מהם עכשיו לתשלום ההלוואה אשר עשיתי בשביל חבר היושב בברלין ועובד בשביל משרד ״הברית״? לכלל האנרכי, כי כל הקופות הינן אחת - אני מתנגד בפירוש. נמצא שאת ההלוואה בסך 20 פונט עלי לשלם ממקורות אחרים. ומקורות אחרים אין לי. ואת החוב צריך לפרוע. זהו עניין של כסף ועניין של כבוד.[3]

שלך,

 

משה

 

שלום לרחל ולרודה.

 

הערות