143. אל: דב הוז, תל-אביב - לונדון וכו', 9/2/1922

מזהה	2494
שם הספר	ימי לונדון ב'
שם הפרק	143. אל: דב הוז, תל-אביב - לונדון וכו', 9/2/1922
143 אל: דב הוז, תל-אביב *לונדון וכו', 9/2/1922* דביק, 1. את מכתבך על חוסר העבודה קיבלתי מאחותנו [רבקה] רק תמול. תאריך אין על ההעתק כמובן, אך אין דבר. אני מְרַבֶּה [מעתיק] אותו, שולח לברל ומראה לחיים ולקפלנסקי-ניידיץ'.[1] 2. מאליהו אין קשב בזמן האחרון. על דוד הסכמנו שייסע, באם יהיה צורך, לאחר הבחינות - עוד כחודשיים. כסף 1,200 פונט (נוסף על הקודם) הם קיבלו מפה. פיני התחייב לתקן את המעוות באמ׳ מבלי להודות כי היה כאן מעוות וכי צריך ״לתקנו״ - אך לע״ע טרם. אני לא אניח עד אם. 3. דוד יצא משם,[2] חזר הביתה, אך הקשר שריר וקיים, והבחור לנו מס עובד בידיעות. עמדתם [של המשלחת הערבית] ב-.C.O יותר רופפה מתקיפה - א״כ דבר ברור אין להגיד. חיים שקוע כולו באופטימיות, בטוח ביטחון ברזל במנדט,[3] קיבל מכתב קצת מתרפס מבֶני[4] - כי המצב הכלכלי [בא״י] הולך וטוב, כי בקרוב תפנינה עוד אדמות להתיישבות יהודית (אחרי גמר הַהַאֲחָזָה בע׳וֹר?),[5] כי אומנם יש מחוסרי עבודה (איני זוכר איזה מספר הוא נוקב), אך זה רק מוכיח עד כמה צדק הוא, בֶני, בהגבילו את העלייה; שאלמלא הוא, הייתה ההסת׳ הצ׳ אנוסה עכשיו לעשות זאת בעצמה, וכדי ביזיון.[6] בעד מה שעשה הוא נטל תשעה קבין התמרמרות מכל העולם; אילו היה יושב בחיבוק ידיים, היה כל זה ניתך עכשיו על ראש מנהיגי ההסתדרות, ״הרי שאתם חייבים להודות לי״. הקונסטיטוציה כביכול ערוכה ומנוסחה בתשעים סעיף - מה תוכה רצוף איני יודע, יש לקוות כי אדע במשך השבוע.[7] הבחור[8] אמר, כי היא all right בשבילם ומכה לציונים; ויתורם היחיד - ההצהרה. חיים אומר, כי להיפך. לך דע. החבריא [המשלחת הערבית] נשארת פה לע״ע, א״כ ב-.C.O בטוחים שבקרוב יזוזו. בקשר עם הישארותם פה צצה תוכנית חדשה, שָגיאה, אשר אם תקום והיה זה פועל כביר. [בשולי המכתב]: תוכנית זו כבר בטלה. דוד הולך מחיל אל חיל באומץ, אך בביטחון; אני איני בולם; רק לפעמים קצת מדריך. עובר עלינו עתה בולמוס של אסיפות וויכוחים פומביים איתם. הייתה אסיפת חברים של קלוב ליברלי די חשוב באיכותו, לגמרה לא בכמותו.[9] ג׳[10] מדבר בכישרון, בְּרוך חתולי, ובדֵי ברק. רק לפעמים מבצבץ ביטוי או תנועת-יד החושפים את האַזיאַט [האסייתי]. עמד בשער שטיין, נהג פולֶמיקה ביד רמה עם נופך גדול של brilliancy [ברק] ומעך אותו מכל צד. אך לעצם העניין דיבר לא דַי. היו״ר בסכמו היה על צדנו - הוא חברו של הרברט [סמואל] עפ״י הקבינט האסקוויתי[11] ויורשו בדואר[12] Hobhouse Sir Charles - עמד בעיקר לא על השאלה המוסרית ההיסטורית כ״א על הצד העובדתי הכלכלי - ארץ אשר קיבולה עוד לא נמלא וצורכי האנושות לנצל את כל השטחים והאוצרות. השקפה זו היא הרבה יותר טובה ומועילה מן הראשונה לדעתי, מפני שעלולה היא לעמוד בניסיון יותר. אחרי זה הייתה להם [למשלחת הערבית] פגישה עם הוועדה לעניינים בין-לאומיים של מפלגת העבודה. ההסת׳ הצ׳ פנתה אל הוועדה ודרשה שיזמינו גם את באי כוחה לשיחה. הוועדה נענתה והייתה גם לנו פגישה, אשר עליה אני כותב לוה״פ של אחה״ע ולא אחזור כאן. תקרא אצל בן-גוריון. Please.[13] אמש היה שוב ויכוח בקלוב אחד, אשר רובי חבריו הם עיתונאים. מצדנו דיבר ההדיוט גְרַד[14] (הוא חבר, דָבָר הפותח פי כל אתון),[15] מצדם שוב ג׳, פיהם היחיד. לא הייתי, אך כבר קיבלתי דו״ח בטלפון, כי ה-speech של גרד היה poor מאוד והנאום של יריבו - לעילא ולעילא, תוכו רצוף שקרי שקרים ודברי רעל, כמו תמיד. שטיין בתור אורח דיבר רק 5 דקים. היה vote והרזולוציה שהוצעה ע״י גרד (בעד אישור המנדט על יסוד הצ׳ בל׳) נפלה ב-6 נגד 9. אך אין זה סימפטומטי דווקא. אילו היה נואם אחר הייתה הרזולוציה עוברת וגם אז לא היה הדבר סימפטומטי. בכ״ז לא נעים. ואם תשאל, מדוע לא הייתי - פיני שיחיה העמיס עבודת תרגום עם פקודה: עד הבוקר, וקיצצתי בלילה כך שלא נשאר ממנו כמעט כלום.[16] 4. הכתבתי לך, כי המצאתי לשפיגל[מן] 20 פונט? עשיתי על דעת עצמי, לוויתי כסף מאנשים פרטיים (גם מעצמי) על חשבון הכנסותיו העתידות של ה״קונטרס״ - ז״א שבמשך חודשים אחדים לא יקבל ממני ה״קונטרס״ אף פרוטה - וקיבלתי משפיגל התחייבות במכתב שהוא נוסע לא״י, ויעבוד ב״קונטרס״ ולאחר הכל - קְרא את דברי רבקה. אני בפירוש אינני רחמן, אפילו אם תכעס עלי אתה. יש חובה בעולם, ואין זו אלא דמורליזציה. הן הכסף יוּצא בינתיים, אם רק לא הוצא כבר, שפיגל במקומו יישאר, ואנא אשא את חרפתי? בינתיים יצא כך, שמתוך ביטחון גמור ששפיגל כבר בדרך כתבתי ל״קונטרס״ על כל העניין. עתה נגלה הדבר ואין בידי להשיב. מה לעשות? אינני יכול לכתוב לו. והן הוא חייב היה לכה״פ להודיעני, וזאת לא עשה. 5. רצוף מכתבה של רבקה.[17] הַ - התכתוב? על מחלוף באמת מַכְנַלְתי ביד.[18] הוא עוד מעיז לשלוח לי מכתב בשביל פיני. את האינפורמציה שבמכתב זה תמסור כמובן למי שצריך. המשך למחרתו: מכתבי - הגיליון הראשון - הוא הד רפה מאוד לזעקת השבר שבמכתבך על חוסר העבודה. את הסיבה אל תבקש בריחוק (במקום וברוח) חו״ש, כ״א פשוט בעובדה שהמכתב נכתב אחרי ליל נדודים, והייתי ״חלוש״, בגוף ובמוח. רבקה בהעתיקה לא כתבה את התאריך. אני מניח שזה נכתב בראשית ינואר, ושעתה הוטב המצב במקצת, כי הידיעות האחרונות מהארץ (לא מכם) אומרות, כי כחצי מחוסרי העבודה ביפו (300 מ-600) הועסקו בבניין ותיקון רחובות ובחיפה החלה עבודת נווה-שאנן[19] (אגב, עפ״י ידיעה שהייתה בארץ, כי ״חברת נווה-שאנן עשתה חוזה עם המשרד לעבודות ציבוריות בדבר סלילת כביש כך וכך אורכו״, נדפס בביולוטין הציוני היומי כי ״חברת נווה-שאנן חתמה חוזה עם מח׳ העבודות הציבוריות של הממשלה״. כשבאתי לחרף אותם טענו: ״מניין לנו לדעת? הן יכול להיות שנווה-שאנן זוהי אגודת פועלים העוסקת בסלילת כבישים״(!!!); סוף סוף ניאותו לתקן את השגיאה בגיליון הבא). דבריך כי גם אז נימָצא רק בראשית הפתרון, במקומם עומדים. מפיני אל תקוו לישועה קרובה. אין צריך לומר, כי הצעתך ״לשלוח תלגרמה לפיני כי יתחיל מייד בעבודת הירקון״ היא בבחינת דקירת סיכה לפיל. פיני ״צועד בַטוּחוֹת, לא יחפוז״.[20] ע״י מחלוף מפי קסל בוודאי כבר נודעו לך פני הדברים החדשים. הזנחת הירקון לע״ע והצבת תחנות דינמיות [מוטוריות] ביפו, ואולי גם בחיפה בזמן הראשון, דבר שידרוש מעט מאוד ״ידיים״. אלו אינן הַסָקותי, אלה היו דבריו אחרי הראי לו את מכתבך. לדעתו - דעת האיש החושב, כי הכל נעשה או צריך להיעשות בעולם עפ״י הנהלת יחידים אנשי-סגולה, ובלעדיהם אין צריך איש לרגוז ממקומו, וכל זמן שתוכניתם של אותם היחידים לא גמלה צריך לחכות ולחכות (כך אני תופס את הפסיכולוגיה של פיני) - צריך היה להפסיק עכשיו את העלייה, ועל ההגבלות שהוטלו אחרי [מאורעות] מאי [1921] צריך - מהבחינה הכלכלית - להביט כעל אושר, ומוטב היה עכשיו להפסיק את העלייה לגמרה ״עד לכשירחיב״.[21] בנוגע ל״אקונומיק בוֹרְד״ - זה שם המוסד שאתה קורא לו משום-מה ״הוועדה הכספית של מונד״ (מונד שקוע עכשיו ב-Ministry of Health שלו יותר מבכל עניין אחר) - אבסורד לקוות, כי יעשה דבר-מה בנידון זה. אחת הֲחלטתָם - ביזנס על טהרת הקודש.[22] בנוגע לזה יתחילו לעשות בקרוב דבר-מה, אך רק ביזנס ולא יותר. ובנוגע ליק״א - יש שם צרות נוראות.[23] בימים האלה אקבל אינפורמציה מפורטת מוולפי וכאן, אגב אורחא, הערה לך. מכתב כזה, Im Interesse Sache [גרמנית: לטובת העניין] כמו שהיה אומר שירהולץ ז״ל,[24] דינו להישלח אלי וממני לרבקה, ולא להיפך. כי אותי הוא מניע בכ״ז לפעולה ומחזיר לך תיכף אינפורמציה, ולא כדאי שדבר זה יידחה, ולו גם מהטעמים היותר כשרים וטהורים. ורבקה דחתה את ההעתקה, מפני שצריכה הייתה לכתוב לי תחילה את המכתב הארוך. נשים... ועכשיו העיקר, עניין כביש ראשון-רחובות. אלה הדברים אשר קיבלתי מפי קפלנסקי: הממשלה הציעה למושבות להשיג לה מהמוסדות היישוביים הלוואה בסך 30,000 לי״מ [לירה מצרית], למען תבנה להן בכסף זה את הכביש. היק״א סירבה וההסת׳ הצ׳ (.C.T.J) הסכימה להלוות החצי, לבניין חצי הכביש. סמואל אמר לאידר ״כמובן, שההלוואה תהיה בלי ריבית״ ואידר נואל להסכים. אז אמרו לסמואל: ״אבל, כמובן, שהעבודה תהיה שלנו״. על זה אמר, כי לאו דווקא, כי בתור עבודת ממשלה צריכה היא להתחרות פומבית; ואם רוצים אנו דווקא שהעבודה תהיה שלנו - עלינו להשתתף בשליש. בא״י הסכימו לזה וכתבו ללונדון. בלונדון דן בזה הוועד הכלכלי [אקונומיק בורד] והחליט בלא שבאל״ף. קודם כל - ריבית, ושנית - בלי שליש. הלפרין תלגרף את ההחלטה לא״י אך קיצר בתלגרמה ולא פירש את הטעמים. אחרי ימים אחדים נתקבלה מא״י תלגרמה כי כבר חתמו על ההסכמה עם הממשלה וכי על לונדון לשלוח את הכסף. הלפרין היתמם לחשוב, כי לאחר שהודיע כבר את התנגדות הוועד הכלכלי, משמע שחתמו את החוזה לפי רצונו. עמד ושלח את הכסף. הדבר היה לפני ישיבת הוהפ״צ בווינה, בלונדון לא היה כבר כמעט איש והדבר נעשה ע״י הלפרין לבדו. כששבו מווינה דנו שוב בדבר ואז הרה הלפרין הצעה מצוינה זו (ברצינות!): הבנק נכון לתת לא 15,000 כ״א את כל ה-30,000, אך סכום זה יינתן לא לממשלה, כי אם למשרד לעב״צ שלנו, ז״א לכם. אתם תיתנו נגד זה ערובות כנהוג. אתם תבואו לפני הממשלה ותאמרו: נכונים אנו לבנות את הכביש, בתור קבלנים, ולדחות לכם את התשלום לשלוש שנים, בלי ריבית. כשבא קבלן לפני הממשלה ומציע לה הצעה advantageous [בעלת יתרונות] כזו, אין אז שאלה של public tender [מכרז ציבורי] ומובן מאליו כי הממשלה מוסרת את העבודה לו. באופן כזה אנו מתפטרים מתשלום השליש. ואנחנו מוסיפים: באופן כזה מתבצר המשרד לעב״צ ועולה כבודו ותוקפו. זהו פרצדנט [תקדים] מצוין לעתיד, בעוד שהאופן שבו גמרו בא״י הוא פרצדנט נורא: היהודים משלמים 5,000 פונט; מלבד זה משלמת קרן-היסוד ל-.C.T.J 2,700 פונט ריבית בעד 15,000 בשלוש שנים, נמצא שעבודה ששוויה הוא 15,000 עולה לממשלה בפחות מהחצי - 7,300 פונט. היא מקבלת 15,000, משיבה לאחר שלוש שנים רק 10,000, וחוסכת סכום 2,700, ריבית רגילה, אשר הייתה משלמת בכל מקרה אחר. את ההוראות האלו שלחו לא״י. בינתיים התברר כי את החוזה חתמו בתנאים שלהם לא הסכים הוועד הכלכלי, ומי יודע אם אפשר לשנותץ אני חושש, שאם גם אפשר היה לשנות, לא רצו בזה בוה״צ - למסור את הכסף בידכם; ראו ודאי בזה אות להשמאלתו של הוועד הכלכלי תחת השפעת קפלנסקי (טברסקי[25] אמר פה, כי גם ניידיץ׳ הוא חבר ״פועלי-ציון״) ו-[שתי מילים בתורכית שלא פוענחו, כנראה ״פסלו״] את ההצעה. ואתם לא ידעתם מזה, כמובן. קפלנסקי עצמו אינו יכול לכתוב מאחורי גבו של הוועד, ולספר לי לא התעורר עד אשר הראיתי לו את מכתבך. ואפשר כי כל אלה דברים בטלים ואחרת א״א היה. מה אני פה כי אדע, עכ״פ, הא לך אינפורמציה. דביק, אתה מוכרח לעשות למעני דבר אחד. היפגש נא עם חנקין, מסור לו את ברכתי ואהבתי, ובקש ממנו כי יספר לך בדיוק ובפרוטרוט איך סודרו ענייני אריסיו של סורסוק בנוריס,[26] וביתר האחוזות שקנינו בזמן האחרון. כמה בתי-אב הם, איזה שטח היו מעבדים, איזה שטח מסרנו להם עתה, באלה תנאים, ציפפנו אותם או השארנום במקומותיהם, מה ההצעות שעשינו להם בדבר היאחזותם באדמה (ע״י קנייה במחיר נמוך) ואיך נענו וכו׳. החושב הוא, כי אחר הכל ילכו משם או יישארו, ואם יישארו-לצמיתות כי אז באלה תנאים בערך. הזקן אינו יודע לכתוב, אך את כל הדברים האלה יזכור בע״פ באופן מצוין - ואתה שמע, רשום וכתוב. הָבֵן, כי אין לי איש אחר אשר אוכל לפנות אליו בזה זולתך. אם תקרא את מכתבי לוה״פ של אחה״ע [מכתב 142] על השיחה עם הוועדה הבין-לאומית של ל״פ [לייבור פרטי] תבין למה אני שואל זאת. אומנם יקבלו פה תשובה מההנהלה הציונית, אך אני רוצה לקבל ידיעה ממקור ראשון ובאופן פרטי. לא הרי כהרי. המכתב שהה בכיסי עד היום 13.2. בינתיים גמרתי את מכתבי לוה״פ ואני שולחם יחד. יצא סיכום הקונסטיטוציה.[27] הגיעו הידיעות על זעמו של נורתקליף[28] על החלוצים. שינוי עמדתו מזיק לנו מאוד ומרומם מאוד את קרנה של המשלחת. וזוהי רק התחלה. אני מחכה למילים אחדות בדבר ביקורו של מקדונלד.[29] אם כתבתי לך, כי מחלקתי ב-.L.C.C נסגרה - כי אז דע, שהיא נפתחת מחדש. אני שולח לך גזר-Daily Herald על מעשי תוקפם של ה-Unemployed פה. המעשה קרה בפופלר, במקום שהרוב המכריע של מועצת המקום העוסקת בעזרה למחוסרי עבודה הם אנשי הלייבור.[30] הראש הוא לנסבורי,[31] זקן כבן 70, עורך ה-ד.ה. עצמו ואחד המנהיגים הטובים והנאמנים של הלייבור. הוא בריא אומנם כשור, אך בכל זאת בן 70. התנחם! שלום למחלוף, שלום לך, משה הערות [1] להלן קטעים ממכתב ד״ה, שנכתב ב-10/1/1922: אני רוצה לספר לך על מצב העבודה, יותר נכון על מצב חוסר העבודה בארץ. כל העבודות הגדולות נגמרו. טבריה-צמח, טבריה-טבחה, טבחה-ראש פינה, עפולה-נצרת, חיפה-ג'דה, מסילות ברזל פתח תקווה-ראש העין, ולוד-צריפין. סודרו 2 מחנות מחוסרי עבודה. על יד חיפה כ-500 ועל יד יפו כ-600. בסכום זה אין נכללים כל העולים החדשים, היושבים במספר של 15,000-12,000 בבתי הלינה. קיראי עוד פעם את הספרות הנוראות האלה ואז יתברר לך הכל, הכל. עובר אני ברחוב ורואה שורות שורות של עיניים מסתכלות בי, תאבות לשמוע איזה בשורה: ה״משרדניק״ הולך, אולי בפיו איזו עבודה! בישיבות עם באי-כוח מחוסרי העבודה מדברים נוראות על המשרד, על שלא ידע לנהל את העבודות, על שלא ידע להקדים את פני הרעה הזאת, על שאינו מספק אוכל לרעבים. חינוך הפועלים שעבדו בעבודות ציבוריות היה רע מאוד. לפיכך לא ברור לרבים מהם כי אין לנו ממי לדרוש, על מי לאיים, כי לקחנו על עצמנו את כל התפקיד והאחריות של בניין הארץ, וכי הפגנות יקלו אומנם על מצבם הפסיכולוגי של הסובלים מרעב ומחוסר עבודה, אבל לא יפתרו את השאלה. תושבי הארץ יסכימו אולי מייד להפסיק את העלייה, ואנו עומדים ומתריעים - פתיחת שערי הארץ. כאן העבודה הינה בעיקר עבודת הסברה בלתי פוסקת. הנך מדבר באסיפות, משוחח עם בודדים. כל ענייני העבודה השוטפים נדחים מפני הצורך הזה. לפעמים הינך מדבר בניחותא, בהסברה, כמעט בתחינה, ולפעמים הנך שופך את כל רוגזך וכעסך שנצבר בלבך במשך ימים, על ראשי אלה שאינם מבינים, שאינם נושאים באחריות. משום-מה נהייתי אני לאחד המרכזים בכל חיי הפועלים כאן. עלי להשתתף בכל אסיפה, בכל ישיבה, ועלי להודות בפניך כי השתתפותי זאת נחוצה מאוד מאוד. למרות הכל צפון בי, בתוכֵי-תוכי, איזה אוצר של כוחות המתפרצים, ולא פעם הרגעתי שטפי שנאה ורוגז למשרד, להסתדרות כולה, לא״י בכלל, שכמעט החלו פועלים בקרב הציבור הרעב שלנו. בעניינים הנוגעים כלפי חוץ, יחסים עם הממשלה וכו', בזאת הנני עוסק רק מעט עתה וכל תשומת לבי, כל זמני, מסור לטיפוח הרוח וההכרה של אלה החלשים ברוחם ובהכרתם - וכאלה הם רוב פועלי העבודות הציבוריות עתה. ומה הן הפרספקטיבות? מעטות לעומת הצורך והדרישה. [2] ממלון ״ססיל״, משכן המשלחת הערבית, שם שכר חדר כדי לעקוב מקרוב אחרי חבריה. [3] בפגישות רבות עם בכירי המדינאים הבריטים ובראשם רה״מ לויד ג׳ורג׳, שר החוץ בלפור ושר המושבות צ׳רצ׳יל, שיזם ח״ו בשובו מארה״ב, הביעו הללו תמיכה מלאה בהצהרת בלפור ושני הראשונים אמרו כי בהצהרה התכוונו למדינה יהודית. ח״ו קיווה אז שהמנדט יאושר בחבר הלאומים במושבו הקרוב, אך המנדט אושר רק ב-22/7/1922. [4] כינוי להרברט סמואל. [5] ע׳וֹר - עמק בית-שאן (״ג׳יפטליק״), שם נאחזו בדואים שהיה צורך לפנותם כדי לאפשר התיישבות יהודית כמובטח ע״י הנציב. ג׳יפטליק בית-שאן היה שטח אדמה גדול שנחשב לקניינו הפרטי של הסולטאן העותמאני, ועם כיבוש הארץ ע״י הבריטים הפך לאדמת מדינה. בתחילת תקופת המנדט רווחה תקווה כי השטח יוקצה להתיישבות יהודית רחבה אך היא נתבדתה. ב- 1921העביר הנציב את הבעלות על השטח למעבדיו הערבים (לפי אורות שכבו, עמ׳ 108). בנוב׳ 1921 נחתם הסכם בין ממשלת המנדט לבן באי-כוח שבטי הבדואים והמוכתרים של עמק בית-שאן על מכירת קרקעות המדינה (ג׳יפטליק) שם למעבידיהן, בניגוד לציפיות התנועה הציונית (אבנרי, עמ׳ 138-137). [6] לפי אסתר א 18. [7] על הקונסטיטוציה ר׳ מכתב 128 הע׳ 12. [8] ״המודיע״ שרכש דוד בין חברי המשלחת הערבית. [9] על אחת מן האסיפות ר׳ יל״א, מכתב 114 עמ׳ 387 ונספח 16 שם. [10] מזכיר המשלחת הערבית שיבלי ג׳מאל, פלסטיני נוצרי. [11] הרברט אסקווית (1928-1852). מדינאי בריטי מן המפלגה הליברלית. ראש ממשלה 1916-1908. [12] לפני מינויו לנציב עליון בא״י כיהן הרברט סמואל כשר הדואר. [13] ר׳ מכתב 144. [14] מפעילי מפלגת פוע״צ באנגליה. [15] לפי במדבר כח 28. [16] ״כשעלה הצורך לתרגם מאנגלית לעברית את עשרת העמודים של שני כתבי הזיכיונות שהשיג רוטנברג באנגליה, גייס בהרב לעזרה את עמיתו למחזור הראשון, מ״ש, ששלט היטב באנגלית, ותוך זמן קצר היו שני הזיכיונות מתורגמים לעברית צחה״ (מ׳ נאור, חברת החשמל, עמ׳ 88). [17] במכתבה למ״ש מ-27/1/1922 כתבה רבקה בעניין שפיגלמן: על שפיגלמן מַכְנַלְתי ביד (ר׳ הע׳ 18). הוא לא נסע עוד. יחסים, מרי [לימים רעייתו] מסובך. אך אל תמהר להוציא משפט קשה עליו, דווקא מפני שעניין כספי מעורב בזה. רחמנים בני רחמנים אנחנו ושפיגלמן מסכן מאוד. [18] פועל רוסי (מַחּנוּט) מעוברַת. הנפת יד מזלזלת המביעה אכזבה. [19] המצב אכן הוטב במידת מה: קצת הוקל מצב חוסר העבודה. מתחילים לעבוד בכביש ראשון-רחובות [---] וכמו כן בכביש של חברת נווה-שאנן שעל הכרמל, וכך תיפתר שאלת העבודה למאות אנשים אחדות. גם כביש לרחוב אלנבי הותחל [---] החדירה לתוך העבודות השחורות הולכת בטמפו טוב [---] בקרוב נפתח כנראה מחצבה גדולה מרכזית שתעבוד בעזרת המכונות שקיבלנו מאמריקה (ד״ה לרבקה, 10/1/1922). [20] ח״נ ביאליק, ״מתי מדבר״ (ר׳ גם איוב יב 6). [21] ב-22/1/1922 כתב סמואל לח״ו: ״לולא הטלתי בחודשים האחרונים הגבלות חמורות למדי על העלייה, ובשל כך עוררתי נגדי מידה רבה של ביקורת מצד העולם הציוני, היה על ההסת׳ הצ׳ לפעול בעצמה באותו כיוון ולעורר את הביקורת נגדה. אני מקווה שתדע להעריך את שירותי הנאמן״ (מוסק, עמ׳ 304-303; על הגבלות העלייה ר׳ יל״א, עמ׳ 166 הע׳ 8; עמ׳ 196 הע׳ 3). [22] בניין הארץ על פי שיקולים עסקיים בלבד. על ה״אקונומיק בורד״ ר׳ יל״א, עמ׳ 206 הע׳ 25. [23] ״בלא להיוועץ כלל עם ההסת׳ הצ׳ פתח פ״ר במו״מ עם ג׳יימס רוטשילד על תנאים להשתתפותה של יק״א במפעל החשמל״, ואכן, ״בראשית מרס [1922] החליטו רוטנברג, ג׳ רוטשילד בשם יק״א וג׳ הלפרין בשם ׳אוצר התיישבות היהודים׳ לכונן ועדה משותפת״ (שאלתיאל, עמ׳ 118). [24] אוברסט-לויטננט רודולף שירהולץ, מפקדו הגרמני של מ״ש בשירותו בצבא העותמאני (ר׳ עליו יל״א, מכתב 81 הע׳ 2 וכן בנתראה). [25] נחום טברסקי, מראשי מפלגת ״הפועל הצעיר״. בר-פלוגתא של ד״ה במשרד לעב״צ (ר^, יל״א, מכתב 36 הע׳ 19). [26] ב-1921 רכש חנקין, בין היתר 27,000 דונם בגוש נוריס (חרוד), מידי בעל הקרקעות הביירותי איברהים בֵּיי סוּרְסוּק. על פרשה זו כתב מ״ש: בלי לשאול פי איש או מוסד, על דעת עצמו ועל אחריות עצמו, חתם חנקין על חוזה קנייה של אדמת נוריס, חמדת עמק יזרעאל, ונתן לערובה שטר חתום בשמו. משיצר את העובדה, בא אל ראשי וה״צ וחברת הכשרת היישוב והודיע להם: ״כזה וכזה עשיתי. רצונכם - קבלו על עצמכם את האחריות לבצע את הקנייה. אם לא תרצו - אצא אני לחוץ-לארץ, אפנה לנדיבים בעם, למען תקום האדמה לנחלה לנו, ולבל יחולל שמי״. מעשהו של חנקין היה למופת למנהלי המוסדות. מה הוא העמידם בפני עובדה, אף הם העמידו בפני עובדה את העומדים על גבם בחוץ-לארץ. הקפיצה הנחשונית נעשתה. החלה הפרשה המפוארת של גאולת עמק יזרעאל ויישובו (אורות שכבו, עמ׳ 105). [27] טיוטת החוקה לא״י שהוגשה לעיון שני הצדדים בפברואר 1922. [28] לורד אלפרד נורתקליף (1922-1865). איל עיתונות אנגלי. מייסד ״דיילי מייל״ ו״דיילי מירור״. מ-1908 בעלים עיקרי של ה״טיימס״. אנטי ציוני. ב-1922 ביקר בא״י ובסיור בתל-יוסף ״התרשם שהמתיישבים בא״י רובם קומוניסטים או בולשביקים, ונוסף לזה גם טיפוסים שחצנים ותוקפנים״. בשובו ללונדון זימן אליו את ח״ו, טען באוזניו כי ״שיגעון הוא לקומם 50 מיליון מוסלמים בגלל 500 אלף יהודים״, והניח לו חמש דקות להשיב לו בעוד אחד מפקידיו מפעיל שעון עצר ומכריז על תום הזמן שהוקצב. אחד מעיתוני נורתקליף תבע באותם ימים לבטל את הצ׳ בל׳, שכן ״משלם המיסים האנגלי נקנס קשה כדי לאפשר לקומץ יהודים מאירופה המזרחית לדכא ולנשל את ערביי א״י״ (מסה ומעש, עמ׳ 280-277; איגרות ח"ו 11, עמ׳ 44-42, 54). [29] ב-16.2.1922 כתב ד״ה למ״ש מדמשק מכתב על מסעו לשם עם רמזי מקדונלד (שלפי שעה טרם הגיע לידיו) ופתח כך: ״לכתוב לך מכתב מדמשק - אין זה דבר קל. מכל צד ופינה בוקעים זיכרונות [מימי השירות בצבא העותמאני במל״ע-1] ומנתקים אותך בכוח מהעניין שצריך הינך לעסוק בו ומחזירים אותך לאותו עולם שחלף עם כל יופיו הגנוז״. קטעי המכתב שעניינם מקדונלד מובאים בנספח 2, עמ׳ 245. [30] במועצה העירונית פופלר, מן העניות ביותר בלונדון, נאסרו 30 מחברי המועצה על שהפסיקו לשלם מיסים לעיריית הגג של לונדון במחאה על אבטלה גואה. [31] ג׳ורג׳ לנסבורי (1940-1859). ממייסדי העיתון הסוציאליסטי The Daily Herald ועורכו שנים אחדות. מדמויות המופת של הלייבור.