יום א',  25.8.1946

משה שלי,

אומנם מוקדם לא קמתי אך בכ"ז אשתדל להמשיך את מכתבי מאתמול עד בוא הנער.

אני מתארת לעצמי באיזה גיהינום אתה חי בימים אלה גם לאחר שקיבלת מפזית את הפרטים על לוט.[1] מהלכים על חבל דק ואיני יודעת אם מוצדק הדבר, איני יכולה לקבל את דרך ההסתכנות הצרה. "העם" רוצה לחיות ואסור להעמידו בניסיון קשה מדי. קצת יותר גמישות![2]

אני חייבת לך דו"ח על ביקור העיתונאי אצלי, שמו Stephens Robert, שם מצלצל, לא כן? גילו לא ברור. יותר צעיר מזקן. דיבורו בלחש, בסינוּן, נראה קצת טומטום אך למעשה נבון. בילה במזרח שנים אחדות - פרס, סוריה, מצרים. הוא בא אלי לאחר שהיה אצל איתן, וממני עמד לחזור לאיתן. היום אדבר עם וולטר על "מה יצא מכל זה". השאלות שהוא שאל: איפה למדת בלונדון ומי היו מוריך - הוא בעצמו נקב בשמותיהם (הוא חניך בית-ספר ליברלי בהַמְסְטֶד ומכיר היטב את .[3]L.C.E); האם יש לב"ג השפעה עליך ומהן חילוקי דעות ביניכם, אם ישנם כאלה; האם יש לך קשרים עם היהדות הגרמנית; האם אנו שומרי מסורת; האם משחק אתה בשחמט ומה עושה אתה בשעות הפנאי; מה שעות עבודתך; האוהב אתה לדבר לנוער; מה אתה אוהב לקרוא; על השפות שבפיך; האם מתייחס אתה בחיוב לחינוך המיליטריסטי של הנוער, או יותר נכון לחינוך בכיוון טירוריסטי.

הוא ראה בעניין רב את הספרייה שלך ואת מחברותיך-מילוניך בשפות השונות. כתבך מאוד מצא חן בעיניו. משאלות קשורות במדיניות השתמטתי. על השאלה בעניין ההבדלים בינך ובין ב"ג, אמרתי שאתם מכירים איש את רעהו זה שנים רבות ותמיד עבדתם במפלגה אחת ולמטרה אחת, שב"ג צר יותר וחריף יותר בדרכו למטרה, ואילו אתה גמיש יותר. על זה הוא העיר שב"ג יותר leader party. הוא הכיר בתמונות את אליהו [גולומב], דב [הוז], ארלוזורוב. הסתכל הרבה בתמונת ברל. כן, הוא שאל על יחסך לרוסיה, והאם דרך ממשלת הפועלים [הבריטית] איתנו הייתה מכה בשבילך. נדמה לי שבערך זה הכל. הוא שהה אצלי כשעה וכיבדתיו בלימונד, ואחרי הכל הוא אינו בטוח אם אומנם ה-profile עליך יופיע בעיתון או לא.[4]

אתמול היו אצלי אורחים, ודווקא לא לתה, כי אם ב-12 בצהריים. רוזנבלומים האמריקאים, שוורצים, קרונגולדים, דוליקים,[5] זלדה, בטי, א' ברגמן ושרה אשבל.[6] ההצלחה הכבירה היה ברגמן, כי הוא פוֹדְסִידֶל [רוסית: ישב בצמוד] אל הגברת ועניין אותה כל הזמן. ובטי עשתה אותו הדבר עם בעלה. הוא עשיר ומשעמם ועיניו כמעט ואינן רואות דבר. שתו קפה קר ומרק פירות. נתתי בידיה של הגברת מתמונותיך השמחות. האישה - אומרים שנוצרייה - מוסיקאית, נבלנית, הבטיחה לעזור לספריה[7] וביקשה רשימת ספרים ותווים הדרושים ביותר. הבטחתי להמציא לה.

את העניין עם הזוג האמריקאי הזה טרם גמרתי. הוזמנתי ל"עדן" להיפרד מהם ביום ד'. אלך, כי רוצה אני למסור לה את הרשימה. צר היה לי לראות את השוורצים והקרונגולדים שציפו גם הם להזמנה ליום ד' - ולא קיבלו.

שלך,

צ.

מגולדי שמעתי כבר אתמול, שהשמועה שהגיעה אליה על הרחקתכם מהארץ אין לה יסוד - כשלעצמי נדמה לי כרגע, שאני מעדיפה גלות עם חופש. אני מאוד מתגעגעת עליך ודואגת לך, זכר פניך המתוחים ועיניך העצובות מדריך את מנוחתי. בשיחה עם העיתונאי פגעתי בו בנקודה חיונית. כשהוא שמע, שבילית בחַלֶבּ[8] כמה זמן, אורו עיניו - אשתו מחלב ממשפחת אלטוניאן (ארמנית!).

צ.