מזהה |
2488 |
שם הספר |
ימי לונדון ב' |
שם הפרק |
137. אל: צפורה, מקווה ישראל - לונדון, 24-25/1/1922 |
137
אל: צפורה, מקווה ישראל
לונדון, 24-25/1/1922
ציפּ'לה נחמודת,
עכשיו שש בלי רבע בבוקר.
לא השכמתי לקום, אלא שישבתי כל הלילה. עלי היה להכין למחר, ז״א להיום, מאמר אחד
(באנגלית), ולהכעיס היו הימים האחרונים אומללים מאוד. וכשבאתי הערב הביתה והנה שבר!
מצאתי בר-נש, שבא זה עתה מא״י, אבנטיוריסט-פוליטיקן אחד, אשר בלבל לנו פעם את הראש
בירושלים, לפני שנתיים וחצי (את זוכרת, כשהיה וייצמן ואני תרגמתי[1].( בא עכשיו הנה, לעכר את מימינו העכורים גם בלאו
הכי, ובייחוד לפרוט על עצבַי הכואבים. ישב שלוש שעות ודיבר וטחן בלי סוף. נשארתי
ממש חולה ממנו, כל כך הִלאה אותי בדברים וכ״כ התאמצתי בעצבַי. וכך יצא שהתחלתי
לכתוב מאוחר מאוד, וכתבתי כל הלילה. בחוץ אפלה איומה ממש. קָפָא וסגריר יחד. רוח
מייללת ומייבבת. גשם מושלג דופק בחלון כבמחטים דקים. אך בחדר אור וחום. החשמל מולך
בגאווה קרה ויהירה, אך אש האח מחממת בכל לבה. פחמי אבן - כיד אנגליה, רבתי המכרות.
עכשיו, כשהתכוננתי כבר
לשכב, נכמרו געגועי עליך ואמרתי: אבקש ממנה נשיקה אחת לפני שכבי, אחת על המצח,
ועוד שתיים על שתי עיני העייפות והאוהבות.
יש לי לישון בדיוק שתי
שעות. וכמה זה טוב עכשיו. מחר יהיה יום רועש מאוד. צריך יהיה לברר עם וייצמן מה
רוצה אותו הבר-נש. וצריך יהיה למסור את המאמר ולסדר את הגהתו. הן אנגלית! וצריך
לדבר עם קפלנסקי ולהידבר איתו על השיחה שתהיה לנו בשבוע הבא עם הוועדה הבין-לאומית
של הלייבור פרטי, אשר שמעה את הערבים ועתה תשמע אותנו. אפשר שגם וייצמן יהיה.
וצריך יהיה להידבר עם עוד מישהו, אשר יחד איתו אלך למקום אחד, בו ינאם מזכיר
המשלחת הערבית איש-הדמים [שיבלי ג׳מאל], לקפח אותו אם אפשר ואם צריך.[2] וצריך לשלוח המון מכתבים הכתובים עוד מתמול
ומחכים למילואים שונים. ובתוך כל זה יש שתי הרצאות לשמוע ושיעור אחד לתת, אוי לא,
שניים. ולישון, ולישון, ולישון. מחר הן צריך יהיה לשכב מוקדם. חובות כאלה אני מוכרח לפרוע
לעצמי מייד, אחרת אני נהרס. אני יודע זאת מהניסיון. אל תדאגי, זה קורה לעתים
רחוקות, פעם בחודש בערך.
שלום לך.
ובכן - שלוש נשיקות, כן?
שלום,
משה
איך אומר משה כרמי:
״פוליטיקה, פוליטיקה, ופוליטיקה!״ - אין דבר. זה נחוץ. וכל ההרהורים והחיטוטים לעזאזל!!!!
אבל אין אני משה שרתוק
העסקן, ציפה. אני משה שלך, וכ״כ מסכן!
|
|
|