132

אל: הוועד הפועל של אחדות העבודה, ירושלים

לונדון, 23/1/1922

חברים יקרים,

 

קפלנסקי[1] כבר כתב לכם על נסיעתו של רֶמזי מֶקדונלד למצרים ולא״י. ברצוני להוסיף אלו דברים.

לדעתי עלינו להעריך מאוד מאוד הזדמנות יקרה זו. מקדונלד הוא איש-הרוח של תנועת העבודה באנגליה. הוא אדם בעל בינה רחבה מאוד ויש בו הרבה מן המעוף והחזון. "מקצועו" הוא הפוליטיקה הבין-לאומית. בין הדברנים אשר ב"לייבור" אין איש אשר יעבור אותו בכוח הטמפרמנט, וגם בתור מושך-בעט הוא בין הראשונים. הוא אישיות טהורה מאוד. מוצאו אינו מן הטרייד-יוניונים, כ״א מהאינטליגנציה הענייה; לכן אין לו ״קְלֵייזְל״ [בית מדרש קטן, במשמע חבורת נאמנים משלו] מיוחד בתוך מפלגת העבודה, כאשר יש כמעט לכל אחד מן המנהיגים, אך מכל "הבודדים" תופש הוא מקום מרכזי מיוחד ונוחל כבוד ואמון מכל האגפים. מיליונים מאורגנים ובלתי-מאורגנים יאמינו בכל הגה אשר יֵצא מפיו כבאורים ובתומים. יוצאים מכלל זה הם כמובן הקומוניסטים, המתירים לעצמם, לשם קידוש השם, ליידות אבן גם בו.

הוא אמר לקפלנסקי, כי בארץ-ישראל יעניינו אותו שלושת הדברים האלה:

א) המסוגלים היהודים, בתור גזע, לעבודת-בניין כלכלית?

ב) המסוגל הפועל היהודי, בתור מעמד, ליצירה סוציאליסטית?

ג) היש פתרון לשאלה העברית-ערבית בא״י, ומהו?

עלי להגיד, כי לי יש הרושם, שאין הוא נוטה לנו חסד למפרע. נדמה לי, כי ה״אינטרנציונליזם״ שלו הוא יותר מדי גוֹיִי, ז״א הוא רואה לפניו את האיתנים שבכוחות העולם והוא בז לקטנות. אפשר שאני טועה. הנה, למשל, הוא היה בג׳אורג׳יה [גרוזיה] וכשובו כתב מאמרים על ארץ זו בהשראה רבה, והעמיד לג׳אורג׳יה הרבה ידידים כאן (בימים שלפני הכיבוש הבולשבי הכתוב מדבר).[2] אך היש צורך להבליט את ההבדל? ג׳אורג׳יה היא עובדה, ואנחנו - חזון; ולחזון דרושה אמונה, ו"אין אמונה בגוי".[3]

אך אין אני חושש כלל לזה, שהוא יבוא אלינו לא מתוך התפעלות מוקדמת. אני בטוח בחיוב שלנו, שינצח גם אותו. וניצחון כזה יהיה חשוב הרבה יותר, משאילו היה אחרת.[4] עפ״י בקשת קפלנסקי עזרתי לו בעריכת תוכנית המסעות של ר״מ לעשרה ימים, א״כ אמרתי לו כי אין אני חושב שאפשר יהיה להוציאה לפועל בדיוק, וכי עכ״פ צריך היה להניח זאת לכם.

אני רוצה רק לבקשכם, כי לא תתייחסו אל האיש הזה כאל אורח סתם. מה שיספר ויכתוב הוא כשישוב לאנגליה על אודותינו, יהיה שקול כנגד עבודת תעמולה וחיפוש קשרים אישיים של רבים, רבים מאיתנו, במשך הרבה זמן (בקונגרס, בקרלסבד, המלטתי בשיחה על עבודתנו הפוליטית באנגליה לזלמן רובשוב: ״אילו יכולנו להביא לא״י אדם כרמזי מקדונלד; להראות לו את הקבוצות, את הכבישים, את עבודתנו התרבותית״. והנה מתקיים הדבר). צריך יהיה לתת לו בן-לוויה קבוע. בן-לוויה זה צריך להיות, מוכרח להיות, דב הוז. עליו יהיה להינתק מעבודתו לשבוע. הוא צריך לנסוע איתו ממקום למקום ולדבר איתו על הכל, בלי הפסק.[5]

צריך לעשות לו פרסום בארץ. ובאותו זמן להבליט, שהוא אורחנו, אורח הפועלים. גם לממשלה צריך שיהיה הדבר ברור. יש לזה ערך עצום. באנגליה אומרים, כי הפרלמנט חיוור מפני שמקדונלד איננו בו (אם הוא אורח אחה״ע או הסת' העובדים - זאת מניח אני לכם לפתור).

צריך להראות לו כמובן גם את המושבות, כדבר אשר אחרי הכל הוא ״יֵש״ יהודי בארץ. אך המראים צריכים להיות לא ראשי הוועדים [של המושבות], כ״א אנחנו, והדבר צריך להיעשות כמובן בהארה ובהשוואה הדרושה למה שיראה במקומות העבודה שלנו.

בנוגע לשאלה הערבית הייתי רוצה שלא תרפאו לפניו את השבר על נקלה[6] ולא תיתנו את כל העניין [הסכסוך היהודי-ערבי] לחתירות של הפיאודלים נגד הקִדמה החברתית שאנחנו מכניסים; כי אם תאמרו לו, כי כיום הזה אין הערבים רוצים בנו; אינם רוצים גם מפני שאנו יהודים וגם מפני שכל עם בער היושב על אדמתו מתקומם נגד יסוד זר הבא להתיישב בינו [בקרבו]; גם לאוסטרלים נדמה, כי כבר צר להם במרחביהם והם מחוקקים הגבלות על ההגירה, והערבים לא כל שכן.[7] זה העיקר, ולזה נטפלת הנרגנות של התקיפים שלהם, והפעולה המסכסכת של הפקידים[8] וצרפת,[9] והוותיקן[10] וכל הסיטרא אחרא.

אילו ידעתי, כי לזמן בואו לא״י, בערך אמצע פברואר, כבר יצא ה״קונטרס״ האומלל[11] הייתי מכריח את קפלנסקי לכתוב מאמר עליו, או שהייתי כותב בעצמי. אך אין אני יודע את מצבו המשפטי של ה״קונטרס״. אחרי כל הידיעות הסותרות זו את זו לא ברור לי, אם סגרוהו לשישה שבועות או חודשים.

וקלעי,[12] הכותב לי על התחדשות הוצאת הספרים, אינו מוצא לנחוץ להוסיף מילה על ה״קונטרס״. בזמן האחרון שלחתי הרבה חומר - איני יודע גם אם התקבל.

הבא שפיגלמן? שמא יכתוב לי מישהו בקיצור על זה. אך לא כמעשה ברודסקי,[13] הכותב לי: ״בזה אני שולח לך חוזר של אחה״ע ועוד איזה דבר״ (שכחתי מה) - ואני מנער ומנער את המעטפה, אך יותר מפתקתו של ברודסקי המתחילה ב״בזה אני שולח״ אין נושר מתוכה דבר. אי לך, ברודסקי! לקלעי אכתוב בקרוב מכתב מפורט.

בחוסר העבודה השורר עתה בארץ אין להתבייש. דווקא זאת הוא [מקדונלד] יבין היטב. תאמרו לו: זהו מה שאתם קוראים באנגליה unemployment, אלא שאתם סופרים במיליונים ואנחנו במאות. הכל לפי המַסְשְטַבּ (קנה מידה).

אחר היכתב המכתב נודע לי, כי ג׳ימי רוטשילד, אשר דבר נסיעת מקדונלד נודע למזכירו וולפנזון ממני, תלגרף מייד לפרנק[14] (בפריס) ודרש ממנו לתת הוראה תלגרפית ליק״א בארץ לשים לב לביקורו של מקדונלד ולנהוג בו כבוד וכו׳.

 

שלום לכם, משה שרתוק

 

הערות