נספח 9. מיהרו לשכוח - ערבית כשפה רשמית - 15.3.1921
שם הספר  ימי לונדון א'
שם הפרק  נספח 9. מיהרו לשכוח - ערבית כשפה רשמית - 15.3.1921
כותרת משנה  מ"ש, קונטרס ע"ו,

 

נספח 9

מיהרו לשכוח

 

מ"ש, קונטרס ע"ו, 15.3.1921

 

 

"בימי תורכיה" היה העם הערבי במיליוניו - בסוריה, בארץ-ישראל, בארם-נהריים ובערב - מיעוט במדינה. לא מיעוט כמותי - בזה הן עלה על הגזע השליט עצמו - אלא "מיעוט איכותי". וכמיעוט כזה עברו עליו כל המשברים והגלים. הוא נלחם על שפתו, נלחם על זכויות, חלם על שלטון בית. את ההנחה הראשונה בנידון השפה השיג העם הזה רק אחרי מתן הקונסטיטוציה בתורכיה ב-1909 - זו הייתה הרשות להנהיג בנפות הערביות את הערבית כשפת הוראה בבתי-הספר הנמוכים של הממשלה (רק הנמוכים!). עד אז הגריסו כל הילדים הערבים שלמדו בבתי ספר ממשלתיים את שיניהם בחצץ התורכית. ובשנת המלחמה האחרונה נמלאה ממשלת תורכיה קנאה לשפתה, ניחמה על כל הוויתורים וחקקה חוק - להשליט שוב בכל המוסדות הרשמיים ובכל בתי-הספר שבמדינה את התורכית כשפה השלטת היחידה. אלא שהחוק נועד לקבל תוקף רק כעבור המלחמה, ובאופן כזה הילך אימים אך לשווא.

עתה יש לו לעם הערבי מדינות. מדינה עם מלך בחיגַ'ס, מדינה החסרה רק מלך בארם-נהריים ושלוש מדינות וחצי בסוריה. האחרונות, אומנם, אינן נחשבות ל"בוגרות" עדיין, אך מכל מקום אינן זקוקות ל"בניין" ו"עלייה". בין תפקידי המדינה אשר נמסרו מעתה כליל בידי מוסדות ופקידים ערבים - הנהלת השכלת העם.

במדינותיו אין העם הערבי מיעוט, חס ושלום; אפילו "רוב" איננו. הוא פשוט - הכל, או לכל הפחות - כמעט הכל. ואם ישנם קיבוצים הניפלים זה מזה בדתם, במִנהגיהם ואולי גם בתערובת-דם זרה - הנה לגבי השפה כולם חטיבה אחת. על כן, אין לכאורה על העם יראת שברון שלטונו ע"י מתן אלו זכויות למיעוטים. ומיעוטים ישנם בכל זאת. קטנטנים. (לא על היהודים מדובר כאן - להם הן בתי-ספר משלהם). הנה הצ'רקסים שבסוריה, ה"קולוניסטים" של הממשלה התורכית. שלוש קבוצות של כפרים צ'רקסים ידועות לנו.

הדרומית - בעבר-הירדן מסביב לעמאן (אגב, זו למי היא עכשיו? לעבר-הירדן "הפלשתינאי", או לעבר-הירדן הבריטי סתם, או בכלל לחיג'ס? אכן, למר צ'רצ'יל פתרונים).

השנייה בגולן, מסביב לקונייטרה,

והשלישית בבקעת האורונטס, על-יד חומס.

שתי האחרונות נפלו בחֶבלה של מדינת דמשק.

נתעוררה השאלה בכפרי הצ'רקסים דחומס. הממשלה פתחה בתי-ספר ושלחה שמה מורים ערבים. אך המקום - יישוב צ'רקסי והתינוקות אינם מבינים ערבית. אמרו הצ'רקסים להציע לפני הנהלת ההשכלה למנות בכפריהם מורים מבני עמם (ישנם כאלה), אשר יוכל לבאר את המדעים בצ'רקסית. מישהו, כנראה, הבטיח לסדר את הדבר ואחד המשכילים הצ'רקסים בדמשק נזדרז והדפיס ב"מוּקְתַבַּס" מאמר, בו מסר את דבר הרישיון להורות בצ'רקסית כעובדה, ופיזר שבחים לממשלה "המתקדמת" אשר הוקירה את ערך ההוראה בשפת האם - בפרט בבית-ספר נמוך; וכאן הסברה די פרימיטיבית של הנחיצות שבדבר והתועלת הנודעת מזה לתלמיד לא מנקודת מבט לאומית, חלילה, כי אם אך ורק לשם הקוּלא הפדגוגית; אלא שהרשות להשתמש בשפה רק לשם ביאור בע"פ אינה מַספקת, צריך להנהיג גם ספרי לימוד בצ'רקסית וללמד את השפה עצמה; והצ'רקסית - הריהי שפה ככל השפות וכבר הורו בה באלה בתי-ספר בקושטא ובקווקז, ואף ספרים הוצאו בה; ואגב אורחא - הזכרת נשכחות, כי גם הערבים הן נלחמו פעם על זיכיון שפתם בתורכיה וכי תבונתם של "התורכים הצעירים" עמדה להם לתת מייד אחרי הכרזת הקונסטיטוציה את ההנחה שנזכרה לעיל. זה כרמז, וד"ל.

אפס - חלום שווא חלמו.

יומיים אחרי התפרסם המאמר, הופיעה בו בעיתון הכחשה רשמית מטעם "מנהל ההשכלה" (וזיר מעט) - בזה הלשון: "קראתי מה שכתב מר פלוני וכו'. מעולם לא חשבה ולעולם לא תחשוב הנהלת ההשכלה להנהיג באיזה בית-ספר את ההוראה בשפה אחרת מבערבית, שפת הארץ הרשמית. הגיעה אומנם הצעה כזאת להנהלה, אך היא נדחתה בהחלט". ומסיים: "אלה הם הדברים כהווייתם. וחוץ מזה - הכול חלומות ודמיונות שווא" (סגנון רשמי!).

ובנשכחות שהזכיר אותו המשכיל לא נגע המכחיש. הלא אלו באמת נשכחות, ולמה להעלותן מן הנשייה.

מיהרו לשכוח...

כל המעשה פעוט הוא. בעיתונות הערבית ודאי שעבר בלי כל רושם, ואין צריך לומר, שלא מצא לו כל הד פוליטי.

ואולם - מופת הנהו.

 

מ. בן-קדם

 

העתקת קישור