נספח 8

חוזר אל חברי אחדות העבודה

 

יפו, 24.9.1920[1]

 

 

בכ"ה תשרי ייפתח בירושלים המושב (סֶסְיָה) הראשון של אסיפת הנבחרים[2]. התפתחות הרעיון של אסיפת הנבחרים ותולדות התגשמותו אחוזים וקשורים בכל שלביהם בפעולתה ובהשפעתה של "אחדות-העבודה" בנידון זה. עֶמדתה התקיפה ויחסה העֵר של הסתדרותנו לרעיון אסיפת הנבחרים הן שעמדו לו בשעות סכנה פנימית וחיצונית,[3] ובעזרת שאר הכוחות הלאומיים-האקטיביים שביישוב לא נתנו לו להיכחד.

תוכנו העיקרי של רעיון אסיפת הנבחרים אחד היה תמיד: ארגון היישוב. ואולם בכל אחד מהגלגולים שחלו ברעיון זה היה נטפל אל התוכן העיקרי הזה צביון מיוחד, שהזמן גרם לו. כשעמדה אסיפת הנבחרים להיקרא באייר תר"פ, עתיד היה תוכנה להתבטא בעיקר בצורת האשמה ומחאה כלפי הרשות הצוררת. ואף עתה צריך יהיה תוכנה של אסיפת הנבחרים להיות מכוון למומנטים הקובעים את הערך המיוחד של הזמן הזה. ומומנטים אלה הינם:

א) ראשית התהוות המשטר ההנהלי בארץ וקביעת הפוליטיקה הפנימית של הממשלה;

ב) המשבר ההסתדרותי והכספי בציונות.

עצם העובדה של היקָרא אספת הנבחרים ישמש הצהרה לממשלה, כי היהדות הארץ-ישראלית מכירה את עצמה כחטיבה מיוחדת, כגוף מאורגן, בעל צרכים, עניינים וזכויות המיוחדים לו; כי הצרכים והעניינים האלה לא יסופקו ע"י הנאת כל פרט מזכויותיו בתור אזרח הארץ - ולו גם עמדו על משמר ענייניו פקידים וחברי ועדות ממונים מבני עמו - ולכן דורש קיבוץ זה לא שיתוף בהנהלה בחוות-דעה מייעצת ע"י אישים בודדים, הממונים לפי ראות עיני הממשלה - ויהי בכוונה הכי כשרה ובבחירה צודקת - אלא הכרתו הרשמית של המוסד העממי הנבחר, אשר תכונן אסיפת הנבחרים בתור ביאת-הכוח החוקית והיחידה של הציבור העברי בארץ. המוסד העליון הזה יתחיל מייד בפעולה אקטיבית לשם ביצורה והרחבתה של האוטונומיה העברית; עליו יהיה לתפוש עמדה ברורה ואמיצה ביחס לפתרונות, אשר תמצא הממשלה לכל שאלה הנהלית או מדינית הנוגעת בנו בתור כלל, וביחס לכל סדר שיונהג בארץ ואשר יקבע באיזה אופן שהוא את מצבנו וגורלנו. זאת כלפי חוץ. וכלפי פנים תטיל האספה במרותה המוסרית את חובת האחדת והמשמעת הפנימית על היישוב לכל שדרותיו. נוח להילחם בשאיפת הארגון העצמי עתה, כל עוד לא התגלמה שאיפה זו במפעלים, אך משתהייה אסיפת הנבחרים לעובדה ותיצור מוסד קיים, מאחד ומארגן את כל הציבור העברי, קשה יהיה למישהו לפרוץ את הגדר ולצאת נגד מוסד זה ביד רמה.

ובנוגע למשבר בציונות,[4] תצטרך האסיפה להביע את יחסה של היהדות הארץ-ישראלית אל פורקי עול עבודת הבניין בעת כזו, ואת דרישותיה מאת ההנהגה הציונית, ובו בזמן להניח יסוד להגברת השתתפותו של היישוב עצמו בהחזקת אותם המוסדות וענפי העבודה, אשר ההנאה מהם, או חובת התמיכה בהם, משותפות הינן לכל היישוב.

אלה הם שני התפקידים העיקריים, העומדים לפני אסיפת הנבחרים במושבה הראשון.

והנה, בזמן הרדיפות והפורענויות, כשחרב חדה הייתה מונחת על צוואר היישוב וזעקת החמס התמלטה מכל פה, הרגישו הכול כי אסיפת הנבחרים והמוסד העליון שייווצר על ידיה יהיו למשגב ליהדות הארץ-ישראלית הנרדפת וישמשו במה אשר מעליה תישָמע תביעת-הדין בשם כל האומה. והרגשה כללית וחיה זו עשתה את רעיון אסיפת הנבחרים קרוב ללבו של כל אחד ואחד והולידה אליו יחס ער ואקטיבי גם בשדרות, אשר עד כה היו רחוקות תכלית ריחוק מכל הכרת חובה לאומית. לא כן עתה. להערכתה הנכונה של חשיבות אסיפת הנבחרים בזמן הזה דרוש חינוך ברוח האקטיביות הלאומית, דרושה הסגולה לצפות מראש את תוצאות השגיאות הנעשות בהווה ולשאת את האחריות בעד העתידות, באחת - דרושה ערות ומסירות לענייני הכלל במידה כזו, שתביא לידי פעולה נמרצת מתוך רצון עצמי וחופשי, ולאו דווקא תחת עקת הפורענויות. תכונות אלו רחוקות עדיין מהיות נחלת הכלל ביהדות הארץ-ישראלית. ולכן מובנת האדישות השוררת עכשיו ביחס לאסיפת הנבחרים בין רוב אנשי היישוב.

 

מצב זה מעמיס עלינו אחריות מיוחדת. לא רק שלרגלי ריבויינו או מיעוטנו באספת הנבחרים עלולים תוכנה ותוצאותיה להשתנות בנקל לטובה ולרעה, כי אם מדרגת חשיבותה של האסיפה בדרך כלל תלויה בזה הרבה. ניסיון השנים האחרונות הורנו, כי גם בענייני כלל האומה אין לנו על מי לסמוך, ועאכו"כ בעניינים שאנו מעוניינים בהם באופן מיוחד. יחסנו לאסיפת הנבחרים מראשית צמיחת הרעיון ועד כה מחייבים אותנו לא רק להשתתפות במידה שהיא מגיעה לנו, כי אם לאחריות בעד האינציאטיבה של כל האסיפה ומהלך העניינים בה.

ועוד דבר. ברור, כי אותם עוכרי העם, הזוממים להרוס כל ניסיון של התארגנות ציבורית ויצירת מוסדות דמוקרטיים ביישוב, אלה אשר בגלוי, בעיתונות ובאסיפות, כפרו בעיקר אסיפת הנבחרים ולא נמנעו מלהסתייע לשם זה באמצעי פרובוקציה הכי שפלים, גם מקומם לא ייפָקד באסיפה מאחר שתיקרא, ואת המערכה יעתיקו אליה פנימה.[5] ובשאלות האבטונומיה הלאומית, עמדת היישוב כלפי הממשלה בשאלה זו, היחס למשבר שבציונות ולאלה שגרמו לו - תתגלע על במת אסיפת הנבחרים מלחמה כבדה, אשר בה יהיה ניטל על צירי העובדים להנחיל מפלה ניצחת לכל היסודות השחורים ושואפי הדמגוגיה שביישוב.

 

הדברים האלה באים:

ראשית - להזכיר לכל חברינו, אשר נבחרו לצירים לאסיפת הנבחרים, את החובה להשתתף בה מבלי שייעדר אף אחד מהם, ולהטיל עליהם את האחריות בעד גורל האסיפה ותוכנה ובעד גורלנו וערכנו בה.

שנית - לעורר את כל ציבור חברינו להכרת החשיבות של אסיפת הנבחרים ולדרוש מהם עזרה למען תינתן האפשרות החומרית לחברים-הצירים להשתתף באסיפה.

לשם המצאת האמצעים הדרושים החליט הוועד הפועל להטיל על כל חבר מס מיוחד בסכום 5 ג"מ [גרוש מצרי] לאיש. אלה שידם משגת להכניס יותר מסכום זה - חובה עליהם לעשות זאת. את המס הזה צריך לדרוש לא רק מהחברים, כי אם גם מאותם הבוחרים שמחוץ לחברי "אחדות העבודה", אשר נתנו בבחירות את קולותיהם בעד רשימתנו.

המס הזה צריך לגבות בהקדם הכי אפשרי. ועד הפועלים שבכל מקום יטיל את הגבייה על חבר, שיוכל להתמסר לזה באופן מיוחד. על החברים לסייע למהירות הגבייה ע"י הכניסם את המס בלי כל דיחוי.

המס יצטבר בשלושת מרכזים אלה:

יפו, ירושלים ויהודה - ביפו, משרד אחדות-העבודה.

שומרון, חיפה ועמק - חיפה, לשכת העבודה.

הגליל התחתון והעליון - טבריה, לשכת העבודה.

את הפרטים על סידור נסיעתם של הצירים לירושלים ושהייתם שם ימסור להם חוזר מיוחד, הנשלח לכל חברינו צירי אסיפת הנבחרים.

 

הערות