124. גלויה לדב שרתוק - לונדון, 1.12.1921
שם הספר  ימי לונדון א'
שם הפרק  124. גלויה לדב שרתוק - לונדון, 1.12.1921
כותרת משנה  מ"ש כתב שיר לבן דודו דב, בנו של הדוד וולודיה


124


 

גלויה מלונדון

 

ומשה ניגש אל הערפל...

(שמות כ יח)

 

לוֹנְדוֹן. בֹּקֶר. עֲרָפֶל.

קֹר. סַגְרִיר. שַׁלֶּכֶת.

רַעַשׁ. מֶרְקַחַת-בָּבֶל.

כֹּח אֵין לָלֶכֶת.

 

 

 

הֶחָלָל כֻּלוֹ אָפֹר,

מַחֲנִיק, מַסְרִיחַ.

עָב לָבָן, עָשָׁן שָׁחוֹר,

וַאֲפִילוּ - פִיחַ.

וּבַטֶבַע - הָאַנְגְלִים

מִתְחָרִים בְּנַחַת

מְעַשְּׁנִים אוֹ מַהְבִּילִים

אוֹ שְנֵיהֶם גַם יָחַד.

 

 

לֹא אֲוִיר, אֶלָּא פָּשׁוּט

אֵיזֶה מִין טִינֹּפֶת -

הֲטָעוּת הִיא, אוֹ טִפְּשׁוּת,

אוֹ מִשְׂחַק הַתֹּפֶת?

וְהַשֶּׁמֶשׁ בַּמָּרוֹם -

קַעֲרַת נְחֹשֶׁת.

לֹא לְאוֹר וְלֹא לְחֹם,

אֲדֻמָּה מִבֹּשֶת.

 

 

 

 

לוֹנְדוֹן. בֹּקֶר. עֲרָפֶל.

קֹר. סַגְרִיר. שַׁלֶּכֶת.

רַעַשׁ. מֶרְקַחַת-בָּבֶל.

כֹּח אֵין לָלֶכֶת.

 

 

וּבַטֶבַע - הָאַנְגְלִים

מִתְחָרִים בְּנַחַת

מְעַשְּׁנִים אוֹ מַהְבִּילִים

אוֹ שְנֵיהֶם גַם יָחַד.

הֶחָלָל כֻּלוֹ אָפֹר,

מַחֲנִיק, מַסְרִיחַ.

עָב לָבָן, עָשָׁן שָׁחוֹר,

וַאֲפִילוּ - פִיחַ.

 

 

וְהַשֶּׁמֶשׁ בַּמָּרוֹם -

קַעֲרַת נְחֹשֶׁת.

לֹא לְאוֹר וְלֹא לְחֹם,

אֲדֻמָּה מִבֹּשֶת.

לֹא אֲוִיר, אֶלָּא פָּשׁוּט

אֵיזֶה מִין טִינֹּפֶת -

הֲטָעוּת הִיא, אוֹ טִפְּשׁוּת,

אוֹ מִשְׂחַק הַתֹּפֶת?

 

 

 

 

 

 

משה

לונדון, כסלו תרפ"ב

 


לונדון. בוקר. ערפל.

קור. סגריר. שלכת.

רעש. מֶרקחת-בָּבֶל.

כוח אין ללכת.                          וּבטבע – האנגלים

מתחרים בנחת

מעשנים או מהבילים

הֶחלל כולו אפור,                      או שניהם גם יחד.

מחֲניק, מסריח.

עב לבן, עשן שחור,

ואפילו - פיח.                           והשמש במרום -

קַעֲרת נחושת.

לא לאור ולא לחום,

לא אוויר, אלא פשוט                  אדומה מבוֹשֶת.

איזה מין טינופת -

הטעות היא, או טיפשות,

או משחק התופת?

 

 

משה

לונדון, כסלו תרפ"ב

 

 

שיר זה נשלח לדב שרתוק, בן זאב-וולודיה, דודו של מ"ש.

 

העתקת קישור