יום ו',  23.8.46,  בוקר

משה יקירי,

אמש ניגשתי לדובקין על מנת להביא לפניך כמה רשמים.[1] מסיפוריו קשה לסכם משהו מסוים, על השאלון[2] בוודאי יענה לך הבוקר. מדבריו יוצא שב"ג ניהל את העניינים בהרגשת אחריות גדולה. לכתחילה היה "משוגע מאוד", אך במשך הדיונים נקט טון מתון יותר. כאילו האנגלים הם שמעוניינים בשלב זה להגיע לאפשרות של מו"מ והם שחוזרים אחרי הסוכנות. על תנאי הסוכנות למו"מ כאילו אמר בווין, שאלה הם תנאים של עם מנצח לאויב מנוצח. מגמת הקרב עכשיו היא להביא את האנגלים לזה, שיבטיחו משהו ממשי - מדינה? - לפני המו"מ הגדול. אם יושג הדבר - יבוא שיחרורכם וכו' ואם ייפול - יהיה רע עד מאוד.

ראובן משמש מזכיר לב"ג. דובקין אינו יודע לספר שום דבר מסוים על התוכניות הקשורות בראובן. כאילו דובר על נסיעתו לאמריקה לאחר שהות בלונדון. בין ב"ג וקפלן יחסים מתוחים. ב"ג העליב מאוד את אליעזר - כאילו אמר לו שאינו מבין דבר בעניינים מדיניים, שראשו קפוא בשטח זה, וכאילו ק' איים בהתפטרות. מ"ס כדג במים. כאילו ב"ג קיבל אותו יפה מאוד.[3]

השגריר הבריטי בוושינגטון[4] - ידידך מכבר - כאילו תפס בראשו כששמע (מגולדמן![5]) על מאסרך[6] - כיצד הם אסרו את "משה", איזה mess [בלבולת; קלקלה] עשו חבריו במזרח התיכון! - לפי דובקין, שאול קיצוני יותר מב"ג. להגיד שדובקין הנהו מקור נאמן – קשה. מפזית תשמע בוודאי דברים ברורים יותר.

מוסיצ'יק, לו ראית את ירושלים בימים אלה! את ה"מוחרם" סביב בניין ג'נרלי, את יקירות לבנים שסותמים בהם את דלתות וחלונות החנויות! הלב מתפלץ. והדואר האומלל, שעובדיו יוצאים את הבניין פעמים ביום לרגל אזעקות! יש סוברים שאזעקות אלו מעשה ידי ערבים או גם אנגלים עצמם.

דָשָה[7] אכלה אצלי אמש. היא חזרה מאיטליה בימים אלה. סיפרה על שאול מהימים שהיה באיטליה, על עדה ס'[8] ועל אלון.[9] מזה האחרון היא התפעלה מאוד. על שאלתה מה יעשה באם תקום המדינה העברית הוא ענה - אשב בבית האסורים.[10]

שלום, חביבי. חזק! אני שולחת לך עוד עוגה ושני תפוחים.

נשיקה,

צ.

גולדי מסכנה מאוד. היא שיחה בפי כל לאחר שברני אסר על ביקורי משפחתו. שבת שלום.

צ.