123

אל: ברל כצנלסון, ארה"ב

לונדון, 20.12.1921

ברל,

 

בשבתי סוף סוף לכתוב לך פג לבי לעומת החומר הרב שנצטבר במשך הזמן. לא כתבתי לך לא מתוך עצלות, גם לא מרוב טרדה אם כי סיבה זו יכלה לעכב, כי אם מפני שרציתי לחכות לשעת כושר, למען אוכל להודיעך דבר שלם. למעשה, חיכיתי לבואו של פיני.

 

א. פיני בא ובו אתחיל. רוב הדברים אשר תקרא בזה קיבלתי ממנו בכוונה תחילה על מנת להודיעם לך. הוא עסוק עד למעלה ראש וגם אינו בריא ביותר, וע"כ ביקשני לחלות פניך בשמו ולקבל את דברי כאילו נכתבו על ידיו. מצב ענייניו טוב בהחלט. כשלא הסתפקתי באמירת "טוב" גרידא, וביקשתי לרדת לשורשו של דבר, אמר לי, טוב מבחינת הבסיס הכלכלי לעבודתו בארץ. זה מובן. הוא בא הנה דרך ברלין. בברלין היה לו גוֹלוֹבוּ קְרוּיַטֶלְני אוּסְפֶּח, [רוסית: הצלחה מסחררת ראש] בחוגים טכניים-כספיים. התנהג ברמה, כפריץ, ו"האדירים" רדפו אחריו. לפרט לא רצה - "סוד"![1] - האנשים הלכו שבי אחרי הפלא - דמיון שהיה למציאות. המו"מ בברלין עוד לא נגמר. לדָבָר תוצאות טכניות כבירות. פה הוא ישהה רק ימים אחדים. מפה יחזור ברלינה, לגמור את המו"מ ולהסתלק לשבועיים לאיזו מבראה [בית-הבראה]. לדבריו לנוח, אך נראה לי כי צריך הוא לעשות איזה ניתוח. מברלין ישוב הנה. פה יארגן ויאשר "חברה" כדי להתחיל בעבודה. ישלח לא"י שניים-שלושה מהנדסים ואלה, יחד עם שלישיו הקודמים, יתחילו בהקמת שתי תחנות חשמליות ביפו ובחיפה. התחנות תהיינה לע"ע משוּכְנָנוֹת[2] (עפ"י י. אפשטיין)[3] ותיזונה ממנועים חשמלים,[4] על מנת שלעתיד לבוא תחוברנה אל המערכה הכללית. תחנת יפו תיבנה בטרם יתחיל ניצול הירקון, כי המו"מ בדבר הקרקע עוד לא בא לידי גמר. בזה עוסק עכשיו בהרב, אשר מושבו כיום ביפו. ברדלו הצעיר בא עם פיני הנה. הוא ישהה פה איזה זמן וישוב לא"י יחד עם ברקנהיים. בהרב יבוא הנה וייסע עם פ' לאמריקה. ברקנהיים עובד עכשיו עם פ., נתון ראשו ורובו בעניין, יצא לפגשו לברלין, חזר איתו הנה, שוב ייסע איתו לברלין ויחזור הנה ומפה ייסע לא"י. באופן כזה יבוא לארץ לבדו, בלי פ' ובלי בהרב המכיר אותו יותר מאחרים. אגב, פ' אמר לי בצחוק, כי הסִיוֹניסְטְסְקַיַה זְנַט [רוסית: האצולה הציונית] מרוסיה בפריס, בברלין וכו', מלאה קצף על הופעתו של ברק.[נהיים] בחוגי הציונות. בוגד וכו', מילא, לזה ([כדברי] פ') כבר התרגלנו. ועתה צרה חדשה. ברק. אמר תוך כדי שיחה לדוד, כי גם עתה היה קְרַסין[5] מאושר אילו הסכים לעבוד במשלחת הסובייטית והיה נותן לו משכורת גדלה לאין ערוך מזו שתוכל לתת לו ההסת' הצ'. מזה נראה כי מרגיש הוא שחושדים בו, כי נתקרב לעניינים רק לשם פרנסה, לאחר "שירד מנכסיו", וזה מר לו מאוד.הלאה. לאמריקה נוסע פיני יחד עם ג'ימי.[6] הדבר יהיה בסוף ינואר או בראשית פברואר.[7] באמריקה יארגן drive [מסע מגבית] מיוחד למפעל שלו בפרישות גמורה מ"קרן היסוד".[8] ביחסו להסת' הצ' מבצבצת ביתר עוז אותה הציניות הידועה:[9] "ההסת' קבורה שבע אמות באדמה. כסף אין להם ולא יהיה להם. ניצלו אותי ואת העבודה שלי ורק קלקלו. אני אעמיד אולטימטום לווייצמן, כי בעבודת המשלחת באמריקה יישָמרו מלדגול בעניין רוטנברג, וָלא - אפרסם בעיתונות הודעה, שאין להם חלק ונחלה וכו'".[10] באמריקה הוא יעבור בין האדירים ע"י ג'ימי ובעצמו, ובין ההמונים על ידך ובעצמו. הכספים ייכָנסו מלמעלה דרך .J.C.T[11] ומלמטה דרך בנק הפועלים.[12] העיקר - יהיה עניין לבדד, מוקצע ומובדל מכל צדדיו, בלי כל ערבוב פרשיות.

ועכשיו ההוראות [של פ.ר.] אליך.

1. עליך להכין לזמן בואו "מכונה" [מנגנון]. אנשים בכל מרכז חשוב. אלה שיעסקו בעבודת בנק הפועלים יִסְכְּנו גם לעבודת פ'. האנשים האלה צריכים להיות בקשר עם העיתונות. הכל צריך להיות מסודר ומרוכז. צריך להימצא איש אשר ירכז בידו את הארגון (פישר,[13] אשר עבר כאן ומסר לי שלום ממך, סיפר לי כי סובלים אתם מחוסר מזכיר-סדרן וכי מבקשים אתם איש כזה; סיפרתי את הדברים לפ' - מזה תבין את דבריו). "המכונה צריכה להיות טובה, וָלא - יפסול אותה בבואו. אך לא צריך שיקרה כך". אני מוסר את דבריו כלשונם, ואתה הן ידעת את האיש ואת דרכיו.[14]

2. עליך להכשיר את העיתונות לקראת בואו. העיתונות היהודית והאנגלית. אך עד בואו אל ייכתב דבר. יהיו מוכנים ושתהיה סנסציה (הוא בטוח שתהיה סנסציה ורוצה סנסציה. היא תהיה לדעתו כפולה ומשולשת - הוא, ג'ימי והצירוף של שניהם יחד). עליך להידבר ולהכין אנשים שיכתבו בשעת הצורך.

3. סיפרתי לו על הפורברטס.[15] הוא רוצה שתתראה עם אב. גולדברג[16]  ותדבר איתו על ענייני א"י.

4. קרוב לעת בואו תתחיל להזכיר בנאומים או בהערות בעיתונות את עניין פיני ואת הקשר של הדבר עם בנק הפועלים, למען יתרגלו לקשר שבין עבודתך ועבודת פיני ובכדי שייווצר בחוגים מצב-רוח של חיכּיה לוֹ. "המומנט הפסיכולוגי!" כמדומני שזה הכל. כן. חס וחלילה שיהיה לעבודתך בשביל הבנק איזה קשר עם עבודתו של סוק[לוב]-ז'בו[טינסקי] בעד "קרן היסוד".[17]

ברל, אני מרחם עליך, אך אני גם שמח. רחמנות עליך מפני שיהיה לך קשה מאוד איתו, ושמח אני מפני שבוטח אני בך ובהשפעתך עליו, כי תשמרוֹ מהרבה כישלונות. אני ירא מאוד לקשר האמיץ הזה עם ג'ימי ולעמדה זו של מלחמה גלויה כמעט כלפי "קרן היסוד". פקח עליו עין. ועם כל שיגעונותיו והאש-הזרה שבו - הוא נהדר ונפלא. בעולמנו האפור הוא אחד הניסים הגדולים. בימים האלה כולו אומר מרץ, זריזות, התעוררות, עוז. הוא עצור ורציני כדרכו, אך יש שבוקעת בו כבר ופורצת חוצה עליזות-הניצחון.

בעניין הגבולות - אומר הוא - הייתה להתערבותו הצלחה גמורה. הוא הבטיח את מקורות הירדן, הבטיח חלק הגון ממי הירמוך, שהיה אבוד לגמרה, ויש לו תקווה להשיג את הירמוך כולו. מלחמה הייתה לו לא רק בצרפתים כ"א גם ב-.Off .Col. צריך היה לסכל את עצתו של ניוקוֹמבּ[18]. הלא תזכור.

 

ב. עניין הניירות ששלחת לי.[19] כאן עלי לפתוח בנזיפה, ואל-נא תיעלב, ברל. אתה לא תוכל לשער באיזה מבוכה הבאת אותנו, אותי ואת דוד. לא ידענו מה לנחש, כיצד לבאר את הופעתם של ניירות כאלה לפתע פתאום באמריקה. ומי שלחם? ומי חיברם? ומדוע לא נשלחו אלינו? וכו' וכו'. אתה בטחת, משום מה, שבעצמי אתפוש, אך מניין? משפט אחד שלך עוד הוסיף על הבלבול. "אילו היה כאן אדם מסוגל - וכאן מילה לא ברורה: "לחבור" או "לחקור" - היה ממשיך". דברים סתומים שאין להם שום מובן ופירוש בעיני.

משלוח תעודות כה חשובות בצירוף פתקה צנומה, המאפילה על העניין תחת להאירו - זוהי דוגמה מופתית ל-efficiency שלנו. ברל, ברל! בפתקה כותב אתה, כי הניירות נשלחו גם לחיים, אך שם ודאי שלא פתחו (?). הלכנו אל חיים, והוא פקח עיניים כמוכה תימהון. משום מקום לא קיבל כדבר הזה. החשיב מאוד. עשה העתקות וכנראה ששלח לנציב והראה ב-.Off .Col. כל זה - ואין אני יודעים עדיין את מקור הדברים. העפתי לך מברק: "כתוב מייד מקור התעודות ששלחת".

עוד אני מחכה לתשובה. והנה בא מכתבך השני, עם הגזרים מהעיתונות, ובו אף לא מילה מבארת. בינתיים מקבל אני מרבקה את אותה החבילה ממש. מתברר סוף סוף כי כי זהו דוח של אנשי-החוכמה לממש' בארץ. קיבלם ישראל [שוחט]. (עליו להלן). הוא חשש שהניירות לא עברו דרך ועד-הגן [ה"הגנה"] בארץ, וע"כ שלחו משם העתק לארץ. רבקה כותבת כי העתק אחד נשלח גם לך, אך לפי התאריכים אי אפשר שזהו אשר שלחת לי. נראה שקיבלת לחוד עוד קודם. ? - ותהי לחידה! אם באמת שלח ח. את הניירות לנציב - יכולות להיות תוצאות בלתי-נעימות. הכל מפני שלא ידענו לכתחילה את המקור. לקפלנסקי מסרתי העתקה.

הגיע הנה עוד נייר חשוב. הושג ע"י אולשן[20] בארץ ונשלח ע"י בלומ'[21] לקפל'. זהו חוזר של קונגריף[22] לכל יחידות הצבא בארץ. החוזר בא להאיר את הפוליטיקה של ממשלת ה.מ., הוא טעון הסברה לכל קצין, סגן וחייל. בידוע הוא - אומר ק' - שאהדת הצבא נתונה לערבים, וכי הצבא חושב שעוול נעשה לערבים לטובת היהודים. אך כזאת היא הפוליטיקה של הממשלה ועלינו לציית. עם זה עלינו להבחין בין מעשי הממש.[לה] ובין שאיפותיהם של "הציונים הקיצונים" וכו'. א"י תוכל להיות לעם העברי מה שבריטניה היא לקיסרות הבריטית; אך בשום אופן לא תוכל א"י להיות ליהודים מה שאנגליה הינה לאנגלים[23] (מה תאמר לתורת אחד-העם[24] באוהלי ה-.G.H.Q [המפקדה הראשית הכללית] שבמצרים?) החוזר עשה רושם רב על חיים.[25] קפל' הראה אותו לווג'ווד ולמזכירו של הנדרסון. לאסוננו כתוב החוזר כך שרק אנחנו, והבקיאים מאוד בעניינינו, מביניהם, רואים בו את הסכנה ואת הרעל.

במכתב שקיבלתי מאולשן אמש[26] כותב הוא, כי החוזר נכתב כנראה עפ"י הוראתו של ינג, אשר בעברו ב-G.H.Q. אמר, כי צריך להודיע לצבא מהי הפוליטיקה של ממשלת ה. מ. וכי בעת פרעות ובלבולים צריך הצבא לעמוד לצד היהודים. הם יצאו ידי חובה כלפי הוראה זו ובינתיים ערכו מטעמים כאשר אהבו.

 

ג. הערבים. מהעיתונות יודע אתה כי הייתה פגישה. בידי חומר לפרוטוקול.[27] עד עכשיו לא היה פנאי לערכו. תמול החלה החופשה והתחלתי לכתוב. אעשה העתקות אחדות ואשלח לך ולארץ. היה מעניין, אך שום תכלית לא יצאה. כנראה גם לא תצא. מאחרי הפגישה ניסתה הזקנה מחיפה[28] לשל שלוחים לחיים לדבר על חידוש המו"מ.

ח. ענה בחיוב, אך תוצאות לא היו. הם נתונים במצוק. הכסף אזל. עבודה אין. לְמה הם מחכים - השד יודע. דוד שם [במלון "ססיל"], אך ברכה אין. סתם השגחה. גם זה טוב.

 

ד. אני ניגש לסעיף היותר קשה - ענייני וינה. מראש אומר לך, כי רבה האנדרלמוסיה. באוויר - ריח סכנה. בפנים - מדָנים בין אחים.[29] הלב חרד מאוד לגורל כל העניין. הסכת ושמע: על נסיעתו של דב כתבתי לך כבר. כנהוג בעולמנו, "הכל יוצאים טלאי על גבי טלאי".[30] ושלחו את דב לקונגרס[31] ומייד החלו ממטירים מכתבים ומברקים - שוב![32] בינתיים נכנס דב בענייני וינה. העבודה הייתה קשה ומסובכה. נעשתה קנייה גדולה (חמש-עשרה מקצרות).[33] נקנו מכונות וכלים שונים לשם העברה [של הנשק]. עמדה לצאת לפועל עוד קנייה של מאות אחדות מעדרים גדולים [רובים]. דרוש היה להיכנס בעובי הקורה של סידור המשלוח. כל זה תבע עוד הרבה זמן, מרץ והתמסרות גמורה. אך מהארץ הגיעו קולות מחרידים, זוועה ממש. המשרד [של העב"צ] בסכנה, הכל מתמוטט, כבודנו ועתידנו על קרן הצבי, שוב, שוב, שוב. הוא הניח הכל באמצע ושב. רבקה כתבה לי, כי איש בארץ לא יאמין איך עברו על דב ימיו בווינה. ריצות, טרדות ובהלות מבוקר עד חצות, בלי רגע מרגוע. עדה כותבת לי (היא עכשיו בווינה) כי דב אמר לה אחרי שובו [לארץ],שהוא נוכח, כי השד לא היה כל כך נורא, אך עדה מוסיפה, שאי אפשר לה לתאר איך חיכו בארץ לדב ואיך תלו בבואו את הצלת הכל. אליהו כותב, כי אילו ידעו רמז ובר-כוכבא [מאירוביץ] למפרע, שדב ישהה בחו"ל, היו מתפטרים.

בקיצור הוא שב. כאן נסיגה. הוא עבד כל הזמן עם פל.[יישר] ושמואליק. בעיקר עם הראשון. רבקה כותבת שעבדו כל הזמן בשלום גמור ודב שבע רצון מפל. ומהתנהגותו. אך באחד הערבים האחרונים פרץ מהם הכעס הכבוש. למה זה בא דב להשׂתרר. מדוע הכסף על שמו והוא המוציא והמביא. מדוע אין מאמינים בהם. וכו' וכו'. דיבר פל., אך ברור היה כי שמ.[ואליק] היה לו לאלוהים. דב הוכרח להגיד, כי הכסף על שמו מפני שהוא חבר הוועד המשולש,[34] כזה הוא המצב וכו'. השיחה, או יותר נכון הריב, הלכו והעמיקו. הועלו מן הנשייה זיכרונות קדומים, פרטים למותר.

במצב כזה, בערב נסיעתו של דב, בא לווינה ישראל. בא - כאילו - להתרפא. אך מכתבו של אליהו, אשר אני מעתיק לך רצוף בזה, כבר היה אז בידי דב.[35] לדברי רבקה, נטה דב לחשוב כי אליהו מגזים, כי חששותיו לא יתאמתו. עכ"פ, דב מסר ייפוי-כוח לקבל כספים וכו' (נובומ. המציא לווינה בסה"כ 1,300 לי"ש) לישראל או לבשרי, איני יודע בדיוק, אך מאחר שישראל בעיר אין בזה שום נפקה מינה. הדברים נעשו בערב האחרון, בשעה האחת-עשרה כמו שאומרים באנגלית, במצב של לית ברירה.

והנה, אחרי נסיעת דב התחלתי מקבל מרבקה, זו אחר זו, ידיעות מלאות דאגה. "הם מתרחקים מכל אדם, גם מנטע, אין איש יודע מה הם עושים"; ישראל לקח בידיו הכל, עורך תוכניות חדשות"; ואח"כ "הוא קורא לישיבות, מוסר דו"ח וכו', אך הלב אינו שקט". כאלה וכאלה. הידיעה האחרונה הייתה, כי המקצרות נשלחו, וכי שמ. ייסע ודאי לטרייסט, לדאוג להעברתן הלאה. זה היה לפני ימים אחדים.

פיני הביא איתו את הידיעה כי אליהו נוסע לווינה, לעמוד בראש העבודה.[36] לעיל החסרתי, כי לדברי רבקה בטוח ישראל במניה שתמציא לו כספים.[37] על זה אמר פיני, כי כבר שלח ידיעה לאמריקה, כי אל לתת למניה כסף לצורכי הגן. פיני עומד בהחלט על הדחת ישראל מכל מגע אל העבודה.

 

ועתה המערכה האחרונה:

שלשום (אני כותב את המכתב הזה שני ימים) נתקבלה תלגרמה מאליהו לאמר: "הודע לישראל [ו]בשרי [פליישר] למסור הכסף לזלמן [שז"ר] להפסיק כל עבודה". התלגרמה כולה זהירות.

קודם כל, עצם הישלחה דרך לונדון ולא לווינה הישר.

שנית, אליהו חתום בכינויו הגימנסאי.

שלישית, התל. אינה על שמי, כי אם על שם דוד.

משמע שבארץ קרה דבר מה, ואם עוד לא קרה, כי יש איזו סכנה, כי אין כאן רק סכסוך עם ישראל ורצון לסלקו מהעבודה, כי הן אילו היה דבר כזה, ההיה ישראל בווינה נשמע לפקודת אליהו מירושלים? אלא שהרצון הוא, כנראה, להציל מה שאפשר ולסדר כך שלא יימצא על שמו [של] ישראל כסף באם תהיה איזו חקירה. כל אלו כמובן השערות.[38] ידוע לנו פה, כי המיור ג'וּן ידידנו, אשר בנמל יפו, הודח ממשרתו מפני שהובאש (כך כותב אידר) באיזה עניין. פיני משער כי זה בקשר עם ההובלה. הוא סובר, כי ג'וּן היה "מוקדש".[39] בארץ צריך היה להתקבל בימים אלה המשלוח השני של המעדרים הקטנים. מי יודע. תלגרפתי לווינה לישראל, ולרבקה לחוד. מסרתי פקודת פיני לעצור בטרייסט. תלגרפתי ליפו ודרשתי פרטים בשם פיני. אליהו בוודאי כבר בדרך, אם רק לא נעצר ע"י משהו בארץ.

יוצא כך, שאילו היה בא לכתחילה אליהו לאירופה - היה הכל אחרת. הוא היה נמסר רק לזה ושום עבודות ציבוריות לא היו מבלבלות אותו. הוא גם לא היה נותן לישראל לחדש את "הכנופיה"[40] באירופה. אילו ואילו ואילו. במקצת מרגיש אני את עצמי חייב. פעמיים תלגרפתי לאליהו[41] כי אל יבוא. זה היה בזמן שהיה ברור לנו פה, כי אליהו נחוץ בארץ - ממכתביו-שלו היה ברור כל הזמן כי הוא שם האיש היחיד ובלעדיו הכל יתערער. וזה היה בזמן שמצד אחד שם התגלע הפירוד, ומצד שני עמדו להתחיל, ובאמת התחילו, המשלוחים מחו"ל; ובחו"ל היו כל הזמן אנשים. וגם דעתו של פ' הייתה אז כזו. אילו אילו ואילו. ועכשיו נראה מה יהיה. אני מחכה לתשובה בחרדה.

 

התשובה באה: המשלוח השני נתגלה (300 קטנים). יצחק רוז'[42] מחיפה נאסר. שמותיהם של ישראל ובשרי נודעו. חיפושים. סוריה נתבקשה לעזור.[43] ביקורת הדואר הנכנס. אליהו נוסע. עלי לפגשו בטרייסט. על הווינאים יהיה להסתלק.

פיני כבר היה בפריס. טלפנתי לו את כל אלה.

נסיעתי לא יצאה לפועל משום שלא היה כבר זמן לעשות ויזות לפני סגירת המשרדים לחג ההולדת [המולד]. מפני הדחייה לארבעה ימים תלגרפתי לאליהו לאן עלי לבוא, אם לטר', או לווינה, ואני מחכה לתשובה.

בינתיים מתכונן אני לנסיעה. ע"כ אפסיק א"כ היה בדעתי עוד להאריך.

אמסור רק בקיצור ראשי פרקים:

א. לשפיגלמן המצאתי 20 לי"ש. לוויתי מאנשים שונים (גם מעצמי). אשלם מכספי ה"קונטרס" הנגבים על ידי. הוא נסע כבר [לא"י] או נוסע באלה הימים. אני חושב כי טוב עשיתי, כי הוא יהיה עתה משען נאמן ל"קונטרס", ולא רק לו.

ב. יכול מאוד להיות, שבפברואר יהיה בארץ רמזי מקדונלד, העורך עכשיו מסע אל המזרח. קפלנסקי שוחח ועוד ישוחח איתו. הוא ישהה בארץ - אם ייסע - כעשרה ימים. לדבריו, יתעניין בארץ בשלושה דברים:

1. המסוגלים היהודים, בתור גזע, לעבודת-בניין כלכלית.

2, המסוגלים הפועלים היהודים ליצירה סוציאליסטית.

3. השאלה היהודית-ערבית.

ג. אתה בוודאי תוצע בישיבת הוה"פ הגדול לדירקטוריום של הק"ק. לאטינגר מתנגדים בוועד-הכלכלי (הלפרין, פייבל) משום שהוא מנהל בפועל, ואיך יהיה גם חבר הדירקטוריום? וההיקש: לבונטין[44] והופיין[45]  אינם חברי דירקטוריום של הבנק.

ד. ברודסקי[46] עבר למזכירות אחה"ע. בן-גוריון - אל ה"קונטרס".[47] עכשיו קיבל ב"ג על עצמו את המזכירות של ההסתדרות וה"קונטרס" נשאר קרח. הם תלגרפו לזלמן לבוא. מווינה ענו בסירוב. זה מובן מאליו. אני חושב שבואו של שפיג'[למן] יפתור את הדבר.

מאמרך על ברדיציבסקי נפלא ונפלא. אני פוחד לאמר, כי אתה כותב אידיש לא יותר יפה אבל ביתר כישרון מאשר עברית. מעיין מתגבר! אך כלום זו אידיש? הן הכל עברית.[48]

 

שלום,

 

משה

 

הערות