120. אל: דב הוז, תל-אביב - לונדון, 28.11.1921
שם הספר  ימי לונדון א'
שם הפרק  120. אל: דב הוז, תל-אביב - לונדון, 28.11.1921


120

אל: דב הוז, תל-אביב

לונדון, [28.11.1921]

דב,

 

במכתבו של אליהו מב' בנובמבר אליך - אשר נשלח אלי ע"י רבקה - כתוב לאמור: "...ואם אתה תשוב, צריך להכניס לעבודה את משה שרתוק למרות בקשות המנוחה שלו...".[1]

על הדברים האלה איני יכול שלא לענות. ואם כי צריך הייתי לענות ישר לאליהו, מרגיש אני, שאעליב אותו, וע"כ כותב אני אליך. אם גם אינני בטוח, שעצם כתיבתי בדרך קפנדריה לא תעליב אותו.

ובכן ראשית, בנוגע ל"בקשת המנוחה שלי". אינני זוכר מתי ביקשתי מנוחה. אם איני טועה, ביקשתי מנוחה רק מרוטנברג - שלא ייקחני לאמריקה - נסיעה שנראית בעיני עתה, יותר מבאיזה זמן אחר, לשטות מאין כמוה לדידי ולקפריז של רוט'.[2] לעצם העניין תספר קצת לאליהו ותשתדל שיבין את נפשו של אדם שנטל עליו לקפוץ, מבלי החלף רוח, מלונדון לברייטון, משם לווינה, משם חזרה ללונדון לענייני המשלחת הערבית והעיתונות ומאלה השד יודע לאן. וכשכל זה מתובל בלימוד קרעים קרעים, או באי-לימוד, ואזי בהרגשת האבסורד שבישיבה בחו"ל, ונוסף על הכול בשיעורים באיסט-אנד ובדאגה לפת לחם וכו'. ועל "מנוחה" שיש לי עכשיו בלונדון גם כשאני שוקט כאילו על שמרי, גם כן תספר לו. אפשר מאוד שאליהו לא חשב לאמר, כי אני ביקשתי מנוחה במובן אי-עבודה, אך עצם המילה "מנוחה" כל כך אינה הולמת לא את מצבי הפיזי ולא, ובייחוד, את מצבי הנפשי - גם כשאין לפני נסיעה לווינה או נסיעות אחרות - עד שצריך היה אליהו להיזהר ולא להשתמש בה.

אליהו כתב את מכתבו באשמורת השלישית עד אור הבוקר, ולכן לא דָק אולי בלשון. אך המילים האלו הביעו - כך נדמה לי - את הרגשתו האמיתית ביחסו אלי, זה מכאיב לי עד מוות. ובנוגע לאשמורת השלישית כשהיא לעצמה - גם אני מכיר אותה די והותר. כל זאת ראשית.

ושנית, בנוגע ל"משה שרתוק". לולא נזכרתי ברגע זה איך פעם קרא לך אליהו באוזני (זה היה ביום השני לפרעות ירושלים, כשחשבו שהגדוד יצטרך ללכת ואולי אתה תלך בראשו)[3] - "דב הוז", וכי זוהי דרכו המשונה של אליהו, משרידי הליטאיות שבו, כי אז הייתי נעלב פי עשר. אך גם אם זוהי תכונה - צריך להיזהר.

במכתב הכתוב אליך, במקום אשר ישראל שוחט נקרא פשוט ישראל, אין לי שני שמות. וכשהשימוש בשם משפחתי בפי אליהו מזדמן באותו המשפט שאני מופיע בו כמבקש מנוחה - תבין את הרושם. זהו.[4]

 

                                                                                                      משה

 

את המכתב עצמו אני שולח לברל. למרות הרגעתך, אני נוטה לקבל את דברי אליהו וחששיו במלואם, ולבי חרד מאוד.

מחר תהיה סוף סוף פגישת הציונים והערבים בראשות w.c. [ו' צ'רצ'יל]. אני בכלל.

לפני כשבוע כתבתי להרצפלד[5] ושם רשמתי בשולי הגיליון, כי רמזי מקדונלד[6] ייסע בקרוב לא"י. עתה התברר כי הדבר עדיין בגדר מחשבה ולא החלטה. תמסור בועה"פ של אחה"ע. אם יבוא ר"מ לארץ, תהיה זו - לדעתי - הזדמנות היסטורית.[7]

 

הערות



[1] ר' מכתב 109א.

[2] מכתב מ"ש לפ"ר שלא אותר, אשר בו, ככל הנראה, תירץ את אי-נכונותו להילוות לפ"ר גם בעייפות, נשלח באמצעות בהרב ואפשר שהלה הראהו לא"ג.

[3] על הגדוד במאורעות 1921 נאמר:

הגדוד יצא ממאורעות ירושלים מדוכא ורצוץ מבחינה מורלית. הוא היה סגור ומסוגר במחנהו בסרפנד, בפקודה. לירושלים נקלע הסמל שמעון הכהן עם כיתה מאנשיו. מצויות שתי גרסאות: אחת, [הוא] חזר מליווי שיירה ליריחו, שנייה, בסרפנד פקד עליו דב הוז ליטול עמו כמה מאנשיו ולעלות לירושלים. [---] בסרפנד התהלכו גולומב, הוז וחבריהם כאריות בכלוב. נתקבלה גם ידיעה, כאילו דורש ועד ה"הגנה" בירושלים שהגדוד יעלה לירושלים ויהי מה, כלומר, פריצה בכוח" (עילם/הגדודים עמ', 315, 316).

וכן:

הגדוד העברי - כיחידה שלמה - לא מילא כל תפקיד ישיר בהגנתה על ירושלים. בעצם ימי הפרעות היו הבחורים סגורים ומסוגרים במחנה סרפנד, כשהבשורות הרעות המבקיעות מהבירה הולמות בראשיהם וידיהם קצרו מהושיע. עוד לפני הפסח נתקבלו במטה הגדוד הוראות חמורות לא להעניק חופשות לחיילים לימי החג ובעיקר למנוע עלייתם לירושלים, אך באותם הימים חנתה יחידה של הגדוד על חוף ימה של תל-אביב והפקודה על מניעת החופשות לא הגיעה, כנראה, למטה היחידה. ביוזמתו של דב הוז הצליחו להגיע לירושלים לקראת החג כמניין חיילים מיחידה זו (רובם ככולם מיוצאי תורכיה) על רוביהם ותחמושתם ובראשם סמל צעיר - שמעון הכהן. כל אלה התייצבו בפני פיקוד ה"הגנה" ונחלקו לקבוצות ה"הגנה". הופעתם במדים נטעה ביטחון והרגעה וכן היו לתועלת בהגנה ממש. לא ארכה השעה והמשטרה הצבאית בירושלים החלה מקבצת ועוצרת את כל החיילים היהודים במדים ומשלחת אותם בליווי צבאי מן העיר (סת"ה א-2, עמ' 633).

[4] על טרוניית מ"ש כלפי א"ג הגיבה עדה במכתבה אליו מווינה, המובא בנספח 17, עמ' 477.

[5] המכתב לא אותר.

[6] ג'יימס רמזי מקדונלד (1937-1866). מראשות ומנהיגי ה"לייבור". חבר פרלמנט מ-1906.

[7] מסע מקדונלד לא"י התקיים 3 חודשים אח"כ, בפב' 1922. בשובו פרסם חוברת פרו-ציונית, על המסע, שהתקיים בלוויית ד"ה, ר' גורן עמ' 188-186.

 

העתקת קישור