118. אל: רבקה, וינה - לונדון, 20.11.1921
שם הספר  ימי לונדון א'
שם הפרק  118. אל: רבקה, וינה - לונדון, 20.11.1921


118

אל: רבקה, וינה

לונדון, 20.11.1921

רבצ'קה,

 

Becky (בקי) היה שמך אילו נולדת באנגליה, יפה מאוד באמת. יש גיבורה בשם זה ברומן ענקי אחד של תֶקֶרי הגדול, אך [היא] מכשפה - השם ישמרנו. אבל זה פטפוט.

סוף סוף קיבלתי מכתבך [מ-11.11.1921]. עצם התקבלו היה מאורע, אך הוא לא סיפק את כל משאלותי. על התקבל התלגרמה השנייה שלי יודע אני מתוך מכתבך זה רק מפני שאת מחזירה תודה לדוד, ולאחר עיון נזכרתי, שבה בתלגרמה מסרתי את ברכתו. אך איני יודע, אם התקבלה לפני נסיעת דב או לאחריה, ובשני המקרים - מה היה גורל החלק המעשי שבה. עני על זה מייד, וכן על יתר השאלות שציינתי במכתבי האחרון, הגוער.

רבצ'קה, אני מצטער כל הזמן על שבלבלתי לך את הראש בבקשות על קניית דברים שונים עבורי. בשעה שמסרתי לגוֶורץ היה כ"כ ברור לי, שצריך אני לשלוח כסף. אך אני דחוק מאוד כל הזמן הזה. הנסיעה לקרלסבד, עם תשלום שכר הלימוד בעד שליש למפרע, עם חודש החגים הארור (כמו שכותב ז'וכוביצקי:[1] "בלב שקט ובדעה צלולה: הארור!") אשר קיפח את פרנסתי באכזריות מאין כמוה - כל החגים, רה"ש, יו"כ וימי המועד של סוכות התחכמו במזימה מנוולת לחול דווקא ובדיוק באותם הימים, שבערביהם או במוצאיהם חלו שיעורי, אשר נתבטלו אחד אחר אחד מאליהם, בסחפם אל תהום האבדון ערב ערב את טרפו, 18 שילינג. כל אלה הביאוני בין המצרים.

אני חי עכשיו ב-Mund den in Hand der aus [גרמנית: מהיד לפה] ממש, ויש ימים כשאין לי בבוקר די [פרוטות] נחושת לנסוע לביה"ס. מובן שלא קורה שום אסון, אני לווה כסף ונוסע. ובכלל אין צפויה לי, חו"ש, פשיטת רגל. אני מרוויח יותר ממה שאני מוציא ובזמן קצר אשוב לאיתני. אך לע"ע מזומנים אינם בנמצא. ואני מקלל את גורלי על שמצב זה נשתרג[2] עלי דווקא כשעדה תבוא לחו"ל והפונט יקר מפז, מליצה טיפשית, אך אין אחרת. ואשר לקניות, קני לי אך ורק גרביים, אם משערת את שהן בזול (פה עולה זוג גרבי צמר טובות - חמות ודקות - 3 וחצי שילינג. הפונט=20 שילינג. עשי את החשבון). קני שניים שלושה זוגות לכה"פ.

אני שולח לך את אשר קיבלתי מיפו. החזירי את המכתבים, בייחוד את מכתב מחלוף.

אני יושב כל היום (יום ראשון) ובי הרגשת אִדְוָוה מתה - מְיוֹרְטְוְיִ זיבּ [רוסית]. התרגשות שאני משתדל להבליג עליה. בעיתון יום א' אחד הופיעה הבוקר תלגרמה זו: "רומא 19 נובמבר. אדמירל סַלַזַר הפליג מנאפולי ליפו להתחקות על הבלבולים המסַכנים את המושבה האיטלקית המקומית. קרוב לוודאי שעוד אוניות אחדות תצאנה בעקבותיו".

יכול להיות שכל העניין שקר (אין עוד שום ידיעה אחרת). אם יש רגליים לדבר, ז"א אם אירע דבר-מה ביפו - מתנחם אני דווקא עפ"י תלגרמה זו, שידנו הייתה על העליונה. צריך לדעת מהי "המושבה האיטלקית" שביפו. אלה הם לבנטינים ממוצא איטלקי, שהתבוללו בין הערבים. את זוכרת את המשפחה שהדודה גוטה [קטינסקי] גרה אצלם פעם קרוב לים? כאלה כולם. הקונסול האיטלקי ביפו התערב גם בעת הפרעות במאי ודרש מאת המושל "להגן על הערבים". הרי שעכשיו הזעיקו הערבים עזרה.

אם תהיינה ידיעות, אודיע במכתב או בתלגרמה, הכול לפי החשיבות.

שלום,

 

משה

 

הודיעי מייד בבוא עדה.[3]

 

הערות



[1] דוד זכאי-ז'וכוביצקי (1978-1886). איש העלייה השנייה. עם הקמת אחה"ע עמד בראש ועדת התרבות שלה. מעורכי "קונטרס" ועם יסוד ההסתדרות הכללית המזכ"ל הראשון שלה. עורך ביטאונה "הפנקס". חבר מערכת "דבר" מהיווסדו ובעל טור "קצרות" בו.

[2] לפי "נשתרגו עלו על צווארי", איכה א 14.

[3] עדה חשה באותם הימים בצורך לצאת מכנרת, ובעקבות מערכת יחסיה עם א"ג שם החליטה להצטרף לרבקה בווינה. בשלב זה לא היה מצב הדברים נהיר לרבקה ולמ"ש.

 

העתקת קישור