[1] למכתב צורף העתק מכתב בהרב למ"ש מ-4.11.1921; המכתב השני לא אותר.

[2] על דחיית הפגישה עם צ'רצ'יל כתב ח"ו לדידס ב-13.12.1921:

אולי כבר שמעת בצינורות רשמיים, כי נתקיימה פגישה במשרד המושבות בראשותו של מר שקבורו שבה נכחו גם הערבים וגם אנחנו. פגישה זו העלתה חרס [---] לפני הפגישה שלחה הממשלה הזמנות להסת' הציונית ולמשלחת הערבית אשר בהן צוין כי ישמיעו באוזנינו הצהרה על המדיניות(statement of policy)  מפי שר המושבות. ביום שנקבע לפגישה קיבלו שני הצדדים הודעה טלפונית כי מר צ'רציל אינו בקו הבריאות והפגישה לא תוכל להתקיים. הייתה זו אכזבה גדולה. אח"כ נודע כי מר צ'רצ'יל שינה את דעתו ולא היה מוכן למסור הצהרה. תחת זאת זומנה פגישה אחרת אשר בה לא שימש מר צ'רצ'יל כיו"ר אלא העביר תפקיד זה למר שקבורו, שלא היה מוסמך להצהיר הצהרה ברורה. הערבים נמצאו כמובן בעמדה חזקה ואמרו כי לא באו לדון בפרטים אלא לשמוע הצהרה על מדיניות כפי שהובטח להם. הם התחפרו בעמדה זו, ומר שקבורו לא יכול היה לסלקם משם, אף כי התאמץ באמת ובתמים. מן-הסתם שמעת ממשרד המושבות, כי הייתי מאוד פייסני בדברי לערבים. אבל הם המשיכו בשלהם, כלומר ביטול הצהרת בלפור, הקמה ממשלה לאומית, שתחוקק לאחר-מכן חוקים לגבי עלייה וכו'. סמוך לסיום הפגישה נחלשו כלשהו והחלו לתבוע פירוש של הצהרת בלפור, אבל כל הדיון התנהל לאמיתו של דבר בחלל ריק. בכלל, פגישה זו הייתה משפילה כלפינו. עלי להודות כ הערבים מודרכים היטב ע"י יועציהם הבריטים. דבר זה מביאני לעניין כללי, שנדמה לי כי אין מעריכים אותו די הצורך בארץ. הגורם האמיתי לכל הצרות הוא יחסם של רוב הבריטים בא"י. לדעת צ'רצ'יל עצמו, תשע-עשיריות מהם נגדנו. הערבים יודעים זאת (איגרות ח"ו 10, מכתב 315 עמ' 336-335).

[3] במכתב בהרב למ"ש מ-4.1.1921, נאמר בנושא הצפון:

בשאלות הגדולות חל שינוי גדול לטובה ע"י התערבותו של פ, לפי ההסכם מ-23.2.1920, אשר בין צרפת ואנגליה, חייבים להבטיח לסוריה את המעבר, יותר נכון הדרך, בין קוניטרה ללבנון. הדרך הרגילה היא על פני משמר [הירדן]. פ. הציע דרך אחרת, הנמצאת הרבה מזרחה מזו והחותכת את קצה הבניאס מצפון. לדרך זו אין גשר על הבניאס, ולכן מציע פיני לממשלת א"י (בדו"ח שלו) לבנות לצרפת את הגשר הזה ולתקן מעט את הדרך במקום שזה דרוש, מה שיעלה בס"כ ל-5,000 לא"י, או בשפתם ל-1/4 מיליון פרנק, פיצוי די מצלצל. הצרפתים לא יכלו להתנגד. נסיעה שנייה לגליל צריכה עוד לקבוע את המצב עם הירמוך ולנסח את זכויות א"י על אותם המים שיישארו מחוץ לגבולנו.

[4] ובנושא הירקון:

"ערביי יפו, גדוליה ונרגניה – איתנו. חתמו על התוכנית: 'אנו הח"מ, חברי הוועדה הנ"ל ובאי כוח כפר שיך מואניס [מוניס], מכירים כי תוכניתו של ה' רוטנברג הינה לטובת ענייניהם של תושבי יפו וכפר שיך מואניס 10.10.1921". חתומים ראש העירייה עומר ביטאר (בתור ראש האגודה המושל'[מית]-הנוצר'[ית]), עלי מוסתק"ם, נַצְרי פיעַני, ושיכים אחדים - מעשה ידי עבדכם להתפאר [הציטוט שלעיל הובא במכתב בהרב בערבית, ומ"ש תרגמו בשביל ב"כ והוסיף: "זאת מבקש בהרב שלא לפרסם"].