115. אל: ברל כצנלסון, ארה"ב - לונדון, 20.11.1921
שם הספר  ימי לונדון א'
שם הפרק  115. אל: ברל כצנלסון, ארה"ב - לונדון, 20.11.1921


115

אל: ברל כצנלסון, ארה"ב

לונדון, 20.11.1921

ברל,

 

הרי לפניך כבר המשך. העתקתי לך את שני המכתבים, בביטחון כי תשמח להם.[1] לזה אוסיף:

1. החל המו"מ בין חיים והערבים. עד כה היה בלתי רשמי. שניים מהם (לא הראש ולא המזכיר) היו בביתו. השיחה הייתה בלי כל ממש. אך הקרח זע, ובשבוע שעבר צריכה הייתה להיות פגישה בין חיים לבין המשלחת בראשות צ'רצ'יל. אלא שראשו "התכאב" פתאום והפגישה נדחתה.[2] הדבר טעון היה סוד, אלא שבידוע כי אין סודות ב-77, וה-.Chron .Jew פרסם את הידיעה. הדבר יכול להזיק, כמובן, באם יוודע בא"י לשולחיהם בטרם יספיקו פה לעשות איזו קנוניה. נראה.

אני מחוץ למו"מ זה. נודע לי הדבר מפי חיים עצמו - כלאחר יד. הייתה לנו שיחה על אפשרות הנסיעה להתם [לבגדאד] ואז סיפר לי ואמר רק כי הדברים תלויים זה בזה ושאלת הנסיעה תוכרע לפי תוצאות המו"מ, הרי שלע"ע אין לדבר עליה.

2. ממכתבו של מחלוף רואה אתה, כי לפ. צפויה עוד נסיעה צפונה [לגליל העליון][3] וגם ענייני הירקון טרם ייגמרו.[4] ברדלו כותב להוריו (אגב, הם דורשים שלומך תמיד, והזקן פוקד אותך בחן וחסד), כי אפשר שיצא פ. לדרך בעוד 6-5 שבועות (המכתב מ-6.11.21). הרי שהידיעה שפ. נחפז להריץ לברקנהיים על בואו הנה ב-20 בנובמבר (היום!) נתבדתה, כאשר הורגלנו מאז. ברקנהיים נתעכב לחינם, ועכשיו ודאי שלא ייסע עד בוא פ. הנה.

3. הבוקר (יום א') מצינו ב-Observer תלגרמה זו: "אדמירל סַלַזַר הפליג מניאפולי ליפו להתחקות שם על הבלבולים המסַכנים את המושבה האיטלקית המקומית. אפשר שחלקי צי אחדים יפליגו בעקבות האדמירל". הידיעה משונה מאוד. שום ידיעות אחרות אין. בהגיע מכתבי זה אליך תדע, ואדע גם אני, אם היה דבר או לא, ומה היה. לע"ע יכול אני רק לשער, שאם היה דבר, הייתה ידינו על העליונה והערבים זַבּילי טְרֶוֹוגוּ [רוסית: הפעילו את האזעקה]. "האיטלקים" שביפו הם לבנטינים מבוּללים.

שלום. כתוב. אני אכתוב תדיר.

כן, עוד דבר. בווינה נעשתה קנייה חשובה של מכונות. עומדת להיעשות קנייה של ארוכים. עוסקים עכשיו פליישר ושמואליק. בא עכשיו לווינה ישראל וגם הוא יטפל, ורבקה כותבת על זה בדאגה רבה. רבקה עצמה רחוקה מן העבודה. דב היה שקוע ראשו ורובו, ובימים האחרונים פרצה בינו לבין הבחורים מריבה, או לכה"פ ויכוח חם, על אי האמון שמראים להם ועל ביקורת הכספים וכו'. נפרדו בשלום אך אין שלום.

 

                                                                                                      משה

 

הערות



[1] למכתב צורף העתק מכתב בהרב למ"ש מ-4.11.1921; המכתב השני לא אותר.

[2] על דחיית הפגישה עם צ'רצ'יל כתב ח"ו לדידס ב-13.12.1921:

אולי כבר שמעת בצינורות רשמיים, כי נתקיימה פגישה במשרד המושבות בראשותו של מר שקבורו שבה נכחו גם הערבים וגם אנחנו. פגישה זו העלתה חרס [---] לפני הפגישה שלחה הממשלה הזמנות להסת' הציונית ולמשלחת הערבית אשר בהן צוין כי ישמיעו באוזנינו הצהרה על המדיניות(statement of policy)  מפי שר המושבות. ביום שנקבע לפגישה קיבלו שני הצדדים הודעה טלפונית כי מר צ'רציל אינו בקו הבריאות והפגישה לא תוכל להתקיים. הייתה זו אכזבה גדולה. אח"כ נודע כי מר צ'רצ'יל שינה את דעתו ולא היה מוכן למסור הצהרה. תחת זאת זומנה פגישה אחרת אשר בה לא שימש מר צ'רצ'יל כיו"ר אלא העביר תפקיד זה למר שקבורו, שלא היה מוסמך להצהיר הצהרה ברורה. הערבים נמצאו כמובן בעמדה חזקה ואמרו כי לא באו לדון בפרטים אלא לשמוע הצהרה על מדיניות כפי שהובטח להם. הם התחפרו בעמדה זו, ומר שקבורו לא יכול היה לסלקם משם, אף כי התאמץ באמת ובתמים. מן-הסתם שמעת ממשרד המושבות, כי הייתי מאוד פייסני בדברי לערבים. אבל הם המשיכו בשלהם, כלומר ביטול הצהרת בלפור, הקמה ממשלה לאומית, שתחוקק לאחר-מכן חוקים לגבי עלייה וכו'. סמוך לסיום הפגישה נחלשו כלשהו והחלו לתבוע פירוש של הצהרת בלפור, אבל כל הדיון התנהל לאמיתו של דבר בחלל ריק. בכלל, פגישה זו הייתה משפילה כלפינו. עלי להודות כ הערבים מודרכים היטב ע"י יועציהם הבריטים. דבר זה מביאני לעניין כללי, שנדמה לי כי אין מעריכים אותו די הצורך בארץ. הגורם האמיתי לכל הצרות הוא יחסם של רוב הבריטים בא"י. לדעת צ'רצ'יל עצמו, תשע-עשיריות מהם נגדנו. הערבים יודעים זאת (איגרות ח"ו 10, מכתב 315 עמ' 336-335).

[3] במכתב בהרב למ"ש מ-4.1.1921, נאמר בנושא הצפון:

בשאלות הגדולות חל שינוי גדול לטובה ע"י התערבותו של פ, לפי ההסכם מ-23.2.1920, אשר בין צרפת ואנגליה, חייבים להבטיח לסוריה את המעבר, יותר נכון הדרך, בין קוניטרה ללבנון. הדרך הרגילה היא על פני משמר [הירדן]. פ. הציע דרך אחרת, הנמצאת הרבה מזרחה מזו והחותכת את קצה הבניאס מצפון. לדרך זו אין גשר על הבניאס, ולכן מציע פיני לממשלת א"י (בדו"ח שלו) לבנות לצרפת את הגשר הזה ולתקן מעט את הדרך במקום שזה דרוש, מה שיעלה בס"כ ל-5,000 לא"י, או בשפתם ל-1/4 מיליון פרנק, פיצוי די מצלצל. הצרפתים לא יכלו להתנגד. נסיעה שנייה לגליל צריכה עוד לקבוע את המצב עם הירמוך ולנסח את זכויות א"י על אותם המים שיישארו מחוץ לגבולנו.

[4] ובנושא הירקון:

"ערביי יפו, גדוליה ונרגניה – איתנו. חתמו על התוכנית: 'אנו הח"מ, חברי הוועדה הנ"ל ובאי כוח כפר שיך מואניס [מוניס], מכירים כי תוכניתו של ה' רוטנברג הינה לטובת ענייניהם של תושבי יפו וכפר שיך מואניס 10.10.1921". חתומים ראש העירייה עומר ביטאר (בתור ראש האגודה המושל'[מית]-הנוצר'[ית]), עלי מוסתק"ם, נַצְרי פיעַני, ושיכים אחדים - מעשה ידי עבדכם להתפאר [הציטוט שלעיל הובא במכתב בהרב בערבית, ומ"ש תרגמו בשביל ב"כ והוסיף: "זאת מבקש בהרב שלא לפרסם"].

 

העתקת קישור