110. אל: דב הוז ורבקה, וינה - לונדון, 3.11.1921
שם הספר  ימי לונדון א'
שם הפרק  110. אל: דב הוז ורבקה, וינה - לונדון, 3.11.1921


110

אל: דב הוז ורבקה, וינה

לונדון, 3.11.1921

 

1. מברק הנציב למשרד המושבות 2.11.21 [מ"ש הביא את המברק באנגלית, ולהלן תרגומו]:

מהומות אירעו בירושלים הבוקר כאשר קבוצה קטנה של בריונים ערבים הופיעה ברחוב יפו. הם פוזרו ע"י המשטרה אך זמן קצר אח"כ התקבצו להתקפה על הרובע היהודי. דבר זה נמנע ע"י המשטרה. כמה יריות הוחלפו בין קבוצה זו והקבוצה שברובע היהודי. פצצה הוטלה ואירעו כמה מקרים של דקירות סכינים. כוחות צבא סיירו בעיר והמושל עם מפקד הצבא ומספר נכבדים מוסלמים צעדו ברחובות והשליטו סדר. ארבעה יהודים וערבי אחד נהרגו במהומות אלה, חמישה-עשר אנשים נפצעו ובית אחד נבזז. בוצעו מאסרים והעבריינים יובאו למשפט מהיר מחר.[1]

זהו מה שידוע עד עתה, יום ה', שעה 6 בערב. בהסתדרות [הציונית] אין עדיין שום ידיעות. המברק של "רויטר", שהופיע בעיתוני. אחה"צ, מצומצם מזה. סתירות אין. רק במקום פצצה - פצצות.

תלגרפתי לך את התמצית.

בין סגנון מברק הנציב הפעם לבין סגנון מברקו הידוע אחרי א' במאי - רב המרחק.[2]

 

2. דוד פינה את עמדתו [במלון "ססיל"] בלי תוצאות. הלו שנויים ב-וַדַע אַלְגַ'יש [ערבית: מערך הצבא] וב-אַרַאדי [ערבית: שטח] של המקום, אשר שללו כל אפשרות פעולה. מלצרנו פוטר, ועוד. הערבים חושבים לייסד פה משרד קבוע, "אנטי-77",[3] אשר ינהל תעמולה רחבה, ישלח נואמים לבמות שונות, יפיץ עלונים וכו', tout comme chez nous [צרפתית: הכל כמו אצלנו]. צריך יהיה להיכון להדיפה גלויה ולחתירה מסוּתרת. לשם הראשונה אלך ביום ד' הבא להרצאת אחד מהם באחד מסניפי "אגודת חובבי חבר הלאומים" אשר כאן. בנידון האחרונה עובד דמיונו של דוד. יעבוד.

 

3. "העב הקטנה ככף יד איש". לך ולרבקה ותו לא. לארץ איני כותב. כשתבוא[4] ספר לאליהו ולמחלוף. לחברינו בכלל - בפירוש לא. חיים נוסע בסוף נובמבר אמריקתה, יחזור בינואר וייסע לארץ. בפברואר חושב הוא לנסוע... לבגדאד. לכונן, או לנסות לכונן קשר אמיץ וקיים עם פייצל.[5] המעוף וריחוק-הסקירה גדולים ואמיצים מאוד, השאלה רק אם מתאימים הם לקנה-מידתנו הזעום, ואם אין סכנה שיהפכו לבלוף.

ההשקפה העיקרית היא כי מרכז הלאומיות הערבית בעולם יהיה מעתה שם ועלינו להתבצר. אלי יש עוד דברים, ואולי יש יותר ממש - טרם אדע. בקיצור, הציע לי ללוותו כמזכיר. השיחה הייתה על רגל אחת (יסודית תהיה רק בשבוע הבא, המנהיג טרוד). לא ביאר דבר (הביאור דלעיל - מעניות דעתי וממקור צדדי אחד, la famme cherchez [צרפתית: חפש את האישה], דהיינו רוזה ג.).[6] אמר רק, כי יכול מאוד להיות כי ייסע לאותו מקום [בגדאד] באותו זמן.

הייתי puzzled [אנגלית: תמהתי] ושאלתי: היש דרך של פוליטיקה ריאלית (בהדגשה) העוברת על פני בגדאד?

- כן, יש. עוד הזמן רב, נדבר.

עכשיו התכנסו נא לתוכי. מה אומר ומה אדבר, והעיקר, מה אעשה? כמובן, במקרה שהנסיעה תהיה לממש; עכשיו איננה אלא תוכנית מעורפלת. הדבר נכנס כ"כלונס" לתוך שנת הלימוד.[7] במקרה היותר טוב - אם אוכל לשוב הנה ואם אכנס שוב אל המסילה - אוכל להיבחן בתור "חיצוני", כי החיסור ישלול ממני את הזכות של בחינה פנימית. איני מדבר על ההבדל הרב בקושי הבחינה, אך הן כל ההתאמצות שאני עושה עכשיו לבקר את ההרצאות בסדר, והכספים שאני מוציא לתשלום שכר הלימוד - 9 פונט לשליש - אשר אני לווה ומסתבך אח"כ באלפי צירופים בכדי לפרעם, הן כל זה יהיה לגמרה לשווא. ומאין הכוח להמשיך זאת בהיות החרב המתהפכת[8] תלויה מעל? אבל העיקר, הן אצטרך לעבור את הארץ. היהיה כוח לצאת? לצאת שוב לחו"ל לאחר ניסיון מר של שנתיים כמעט, אשר כל שנה ושנה הביאה איתה את החֶתף שלה? הן "יוצאים מן הכלל" אלה מצטרפים לכלל ברזל. הרי שההחלטה לנסוע עם ו. כוללת בה מכללא את ההחלטה לא לשוב יותר הנה. ובכן, ובכן למה זה אנוכי?[9]

אבל - לא לנסוע? איך אפשר? "הלא מי יודע אם לא לעת כזאת".[10] לַמִתְלי הַאדַא אַחְתַבּוּכַ [ערבית: לכגון זה שמרתיך], כמו שאמר ללוּקְמַאן אדוניו.[11]

אני יושב עכשיו ב-room common [חדר ההסבה] של .l.s.e. סביבי בחורים ובתולות, מתענגים על האחים המבוערות ועל הכורסות הרכות ועל העיתונים והשבועונים למיניהם, על עשן הסיגריות ועל מאור חשמל, ויש שגם על הגומות שבלחיים ועל משחק העיניים היפות וכו'. ארד מטה - ספרייה, דממת קודש, מצחים קמוטים, ראשים גוהרים על ספרים, ידיים רצות על פני המחברות: "הנה כך צריך ללמוד, ילד".[12]

ואני חושב - על חַלֶבּ ועל גשר גַ'רַבּלוּס אשר על פני הפרת,[13] ידידי מני אז, מכירי הטוב מבלי שאראנו, אשר במאות ניירות טיפלתי בו;[14] והלאה - הדרך לנציבין ומשם למוסול ומשם למטה על פני החידקל בגדאדה, מקום שם הוחזרה עטרת רשיד וּמַאְמוּן ליושנה וכיסא בית עבאס הושב על כנו.[15] אֵי גשר ג'רבלוס אשר יאחה את אלה? לשם - עוד אפשר. אבל חזרה?[16]

דב, אמור, לנסוע ולהשאיר את לונדון ואת .L.S.E למבַלי העולם, לבעוט בעיטה נאמנה, וחסל, אַ?

הוא לא יאמר, לא. רבצ'קה, אימרי את. נחמדים שלי, אימרו לי מה לעשות?

אבל אם כך - מדוע באתי הנה בכלל? לשחק עכשיו "יצא וחזר"?[17]

ואני בבטיחות כזו כתבתי לפיני, שישכח על אמריקה, אני לא אזוז השנה מלונדון.

ההיסטוריה נמשכת:

 

4. היום קיבלתי תשובה מוחלטת מניידיץ'. כסף אין. בהבטיחו לך - ניזון מהבטחות האמריקנים, שהיו עוד טריות אחרי הקונגרס. הם התחייבו להמציא 50,000 לי"ש מדי חודש ועכשיו "אכזבו".[18] חייבים בעד שני חודשים. תיקון במצב יבוא רק כשילך הגל מהכא להתם (המשלחת של סוקולוב)[19] ויחזור מהתם להכא. זאת ראשית, ושנית, דרוש באמת - אומר ניידיץ' - שוה"צ יאשר את הסעיפים שבתקציבך. הסכומים שבתקציב ההגירה הנועדים לעב"צ הינם בלי כל פירוט. הם ידרשו פירוט מוה"צ ועליכם לעמוד שם על המשמר. כתוב מייד לארץ, אם תבושש לנסוע. לאחר שיהיה הפירוט יוצאו הכספים הנשלחים לתקציב ההגירה (בצמצום, כמובן) באופן פרופורציונלי בין הסעיפים השונים. אגב, בארץ אמור לַכל (להרצפלד, למשל) שקפלנסקי פה, והוא בא כוחנו בקה"י ובוועד הכלכלי. הוא נבחר לשם זה ובעד זה הוא מקבל משכורת. ואני - סטודנט הנותן שיעורים, ז"א אדם עסוק בעניינים אחרים. מובן, שאם יש עניינים אשר דווקא אני יכול לעשותם, אעשה תמיד ולא אסמוך על קפלנסקי. אך בקה"י ובוועד הכלכלי יש לי השפעה פחותה הרבה ממה שיש להרצפלד בוה"צ הא"י. הם חושבים, כנראה, שאני מבלה את זמני בחברת פייבל,[20] ניידיץ', והלפרין. היום דיברתי בפעם הראשונה בחיי עם ניידיץ', למשל. להשוות אותי לקפלנסקי בנידון זה - פשוט צחוק. הכלל העולה מזה - מובן מאליו.

 

5. בלוק[21] רותח עליך. הבטחת לכתוב לו. הַאנִייַה? [תורכית: מילת תמיהה] הזעם נשפך על ה-Palestinians, אשר אינם מקיימים הבטחות, appointments keep don't [אינם מקפידים להופיע לפגישות] וכו'. לך ספר לו, איזו ברייה הוא ה-Palestinian ומה מתחולל על ראשו. בכ"ז, דביק.

 

6. לא, אין יותר מה לכתוב. שלום.

כן, אני חושב שאם גם תבוא הנה - תעלה חרס. בכ"ז איני רוצה לייאש, ואם אתה רוצה – בוא.

אמור לאליהו, כי אני חי. ספר לו עלי.

 

7. השעה ולא הסעיף. צריך להתגלגל אל האיסט.[22] פה חם וטוב ובחוץ סגריר לונדוני לכל פרטיו ודקדוקיו.

שלום,

 

מ.

 

הערות



[1] על המהומות נאמר בסת"ה ב-1:

יום השנה הרביעי להצהרת בלפור נועד ע"י המנהיגים הערבים הלאומנים ליום הפגנת-דמים, שתוסיף תוקף ומשקל לתביעותיה של המשלחת הערבית בלונדון [---] הוברר שהערבים זוממים לערוך מהומות דמים בירושלים, וכי מושל העיר סטורס אינו מוכן לעכב בעדם [---] אין להוציא מכלל אפשרות כי סטורס רצה לסייע למשלחת הערבית, ששהתה אז בלונדון [---] לרוע מזלו של סטורס סוכלה מזימתו הפעם בכוח אותם עשרות בחורים חברי ה"הגנה" (ביניהם יהושע אשל, יצחק בן דור ואחרים) שהסתננו לעיר העתיקה לפני שנסגרו שעריה (עמ' 140-133).

[2] מברק הנציב מ-2.5.1921. למחרת האירועים ביפו, פתח בתיאור אסיפת פועלים יהודים ביפו ובהפרעתה בידי קומוניסטים יהודים, שקדמו להתנפלות הערבית, ורמז על פרובוקציה יהודית (ר' מכתב 28).

[3] משרד ההנהלה הציונית שכן ברחוב גרייט רַסֶל מס' 77 (לימים שכנו שם משרדי הסוה"י).

[4] דב עמד לנסוע לא"י.

[5] לפגישתו הראשונה עם פייצל, בסביבות מעאן, יצא ח"ו ביוני 1918, לפי עצת אלנבי כובש א"י. פייצל בן השריף חוסיין, מראשי המרד נגד העותמאנים, הביע שם באוזני ח"ו את שאיפתו "לראות את היהודים והערבים עובדים מתוך אחדות דעות" ואמר כי "היהודים יביאו תועלת רבה לערבים" וכי "העולם הערבי ירוויח הרבה מן הבית הלאומי היהודי" (מסה, עמ' 235-231). וייצמן נועד עם פייצל פעמיים נוספות בלונדון ב-11.12.1920 וב-22.2.1921 (איגרות ח"ו 10, מכתבים 96, 123), באוגוסט 1921, לאחר שהומלך על סוריה וגורש מדמשק בידי הצרפתים ביולי 1920, "פיצו" הבריטים את פייצל בהמליכם אותו על עיראק. הנסיעה לבגדאד לא יצאה לפועל.

[6] רוזה גינוסר (גינצבורג) רעיית שלמה, אז מזכיר לענייני האוניברסיטה העברית בלונדון ומכוח זה מקורב מאוד לח"ו (איגרות ח"ו 10, מכתב 133).

[7] כ"מקל לתוך הגלגלים".

[8] לפי בראשית ג 24.

[9] לפי בראשית כה 22.

[10] לפי מגילת אסתר ד 14.

[11] חכם ערבי אגדי קדום, טרום-איסלאמי. נזכר בקוראן כממשל משלים. הסיפור עליו ועל "אדוניו" היה ידוע למ"ש ולד"ה, ככל הנראה, מלימודי הספרות הערבית בג"ה (ר' עליו באנציקלופדיה מקוצרת של האיסלם מאת גיב וקרמרס).

[12] מקור הביטוי לבטח מימי הילדות, לא אותר.

[13] גשר במרחק כ-100 ק"מ מצפון-מזרח לחלב.

[14] מראשית 1918 ועד סוף המלחמה היה מ"ש מוצב "במנהלת התעבורה הצבאית" בחלב, צומת דרכים עיקרי באזור. (ר' נתראה, מכתב 95 עמ' 280).

[15] מאמוּן הגדול, בנו של הארוּן אל-רשיד לבית עבאס, גזל את השלטון מאחיו הבכור, כבש את בגדאד ועשאה לבירתו. בימי שלטונו פרחו שם התרבות והמדע.

[16] ללימודים בלונדון, אחר שהייה בא"י.

[17] בתשובתה לאחיה כתבה רבקה בעניין זה:

דעתו המוחלטת של דב היא שאינך צריך לזוז עכשיו מלימודיך. לו היה לו פנאי היה כותב עצמו. ודעתי אני אולי עוד יותר קיצונית מזו של דב. אני חושבת שאתה צריך ומחויב לדחות מעליך הצעה זו. די לנו להיות פזיזים ולחשוב בכל רגע שהנה-הנה עתה מתרחש הנס, הרגע ההיסטורי. ישיבתך בלונדון אינה דבר אשר בכל רגע מותר לשנותו או להפסיקו. התחלתָ משהו - כַלֵה את המלאכה, הביאנה ליד גמר, והרגעים הרציניים, ומעשים היסטוריים לא יברחו ממך. צריך סוף סוף להשתחרר מן הדילטנטיזם בהשקפת חיינו. כדברים האלה בערך אמר גם דב. הוא הזכיר שבצבא נהוג שהלימוד דוחה חזית. חייל אשר הגיע תורו להשתלם באיזה מקצוע, שולחים אותו גם מתוך האש. אני אינני סרה מדעתי, כי עלינו ללכת בדרך החלוציות של התמדה וראייה את הנולד, ולא להישמע לשעת-כושר. אם אחרי [מאורעות] פסח לא שבנו לארץ ונשארנו באירופה, הרי שחשבנו את עצמנו לרשאים ולמחויבים לעשות כך. ועתה אין לבטל כל מה שעבר. אם מרגיש אתה שלימודך חשוב ומביא פרי - אל לך להרפות ממנו (11.11.1921).

[18] "בינתיים מחמיר כאן המצב מיום ליום. חסרות לנו כ-90,000 לי"ש, ונדמה לי שבדצמבר לא נשלחו לא"י אלא 7,000 לי"ש. קרוב לוודאי שנשיג הלוואה בסך 25,000 לי"ש מן הקרן הקיימת לישראל, אך זה הכול וכאן מגיעים לקצם כל האמצעים להשגת כסף, אלא אם כן תוכל אמריקה לספק 50,000 לי"ש לחודש כפי שהובטח" (ח"ו לג'וזף קובן מלונדון לניו-יורק, 13.12.1921, איגרות ח"ו 10, מכתב 313, עמ' 333).

[19] "בינתיים מחמיר כאן המצב מיום ליום. חסרות לנו כ-90,000 לי"ש, ונדמה לי שבדצמבר לא נשלחו לא"י אלא 7,000 לי"ש. קרוב לוודאי שנשיג הלוואה בסך 25,000 לי"ש מן הקרן הקיימת לישראל, אך זה הכול וכאן מגיעים לקצם כל האמצעים להשגת כסף, אלא אם כן תוכל אמריקה לספק 50,000 לי"ש לחודש כפי שהובטח" (ח"ו לג'וזף קובן מלונדון לניו-יורק, 13.12.1921, איגרות ח"ו 10, מכתב 313, עמ' 333).

[20] ברתולד פייבל (1937-1875). מנהיג ציוני מעוזרי הרצל. עורך ראשי של כתב-העת הציוני "די וועלט". מהמנהלים הראשונים של "קרן היסוד". מ-1919 - בלונדון. נבחר בקונגרס הציוני ה-י"ב למועצה לענייני כספים וכלכלה וחבר ההנה"צ בלונדון. מ-1933 - בירושלים.

[21] לא זוהה. כנראה מפעילי הלייבור.

[22] כלומר, לנסוע ל"איסט אנד" (מזרח לונדון), שם התגוררו רוב היהודים בעלי המעמד הנמוך והבינוני, ושם גם מ"ש לימד עברית.

 

העתקת קישור