110

אל: דב הוז ורבקה, וינה

לונדון, 3.11.1921

 

1. מברק הנציב למשרד המושבות 2.11.21 [מ"ש הביא את המברק באנגלית, ולהלן תרגומו]:

מהומות אירעו בירושלים הבוקר כאשר קבוצה קטנה של בריונים ערבים הופיעה ברחוב יפו. הם פוזרו ע"י המשטרה אך זמן קצר אח"כ התקבצו להתקפה על הרובע היהודי. דבר זה נמנע ע"י המשטרה. כמה יריות הוחלפו בין קבוצה זו והקבוצה שברובע היהודי. פצצה הוטלה ואירעו כמה מקרים של דקירות סכינים. כוחות צבא סיירו בעיר והמושל עם מפקד הצבא ומספר נכבדים מוסלמים צעדו ברחובות והשליטו סדר. ארבעה יהודים וערבי אחד נהרגו במהומות אלה, חמישה-עשר אנשים נפצעו ובית אחד נבזז. בוצעו מאסרים והעבריינים יובאו למשפט מהיר מחר.[1]

זהו מה שידוע עד עתה, יום ה', שעה 6 בערב. בהסתדרות [הציונית] אין עדיין שום ידיעות. המברק של "רויטר", שהופיע בעיתוני. אחה"צ, מצומצם מזה. סתירות אין. רק במקום פצצה - פצצות.

תלגרפתי לך את התמצית.

בין סגנון מברק הנציב הפעם לבין סגנון מברקו הידוע אחרי א' במאי - רב המרחק.[2]

 

2. דוד פינה את עמדתו [במלון "ססיל"] בלי תוצאות. הלו שנויים ב-וַדַע אַלְגַ'יש [ערבית: מערך הצבא] וב-אַרַאדי [ערבית: שטח] של המקום, אשר שללו כל אפשרות פעולה. מלצרנו פוטר, ועוד. הערבים חושבים לייסד פה משרד קבוע, "אנטי-77",[3] אשר ינהל תעמולה רחבה, ישלח נואמים לבמות שונות, יפיץ עלונים וכו', tout comme chez nous [צרפתית: הכל כמו אצלנו]. צריך יהיה להיכון להדיפה גלויה ולחתירה מסוּתרת. לשם הראשונה אלך ביום ד' הבא להרצאת אחד מהם באחד מסניפי "אגודת חובבי חבר הלאומים" אשר כאן. בנידון האחרונה עובד דמיונו של דוד. יעבוד.

 

3. "העב הקטנה ככף יד איש". לך ולרבקה ותו לא. לארץ איני כותב. כשתבוא[4] ספר לאליהו ולמחלוף. לחברינו בכלל - בפירוש לא. חיים נוסע בסוף נובמבר אמריקתה, יחזור בינואר וייסע לארץ. בפברואר חושב הוא לנסוע... לבגדאד. לכונן, או לנסות לכונן קשר אמיץ וקיים עם פייצל.[5] המעוף וריחוק-הסקירה גדולים ואמיצים מאוד, השאלה רק אם מתאימים הם לקנה-מידתנו הזעום, ואם אין סכנה שיהפכו לבלוף.

ההשקפה העיקרית היא כי מרכז הלאומיות הערבית בעולם יהיה מעתה שם ועלינו להתבצר. אלי יש עוד דברים, ואולי יש יותר ממש - טרם אדע. בקיצור, הציע לי ללוותו כמזכיר. השיחה הייתה על רגל אחת (יסודית תהיה רק בשבוע הבא, המנהיג טרוד). לא ביאר דבר (הביאור דלעיל - מעניות דעתי וממקור צדדי אחד, la famme cherchez [צרפתית: חפש את האישה], דהיינו רוזה ג.).[6] אמר רק, כי יכול מאוד להיות כי ייסע לאותו מקום [בגדאד] באותו זמן.

הייתי puzzled [אנגלית: תמהתי] ושאלתי: היש דרך של פוליטיקה ריאלית (בהדגשה) העוברת על פני בגדאד?

- כן, יש. עוד הזמן רב, נדבר.

עכשיו התכנסו נא לתוכי. מה אומר ומה אדבר, והעיקר, מה אעשה? כמובן, במקרה שהנסיעה תהיה לממש; עכשיו איננה אלא תוכנית מעורפלת. הדבר נכנס כ"כלונס" לתוך שנת הלימוד.[7] במקרה היותר טוב - אם אוכל לשוב הנה ואם אכנס שוב אל המסילה - אוכל להיבחן בתור "חיצוני", כי החיסור ישלול ממני את הזכות של בחינה פנימית. איני מדבר על ההבדל הרב בקושי הבחינה, אך הן כל ההתאמצות שאני עושה עכשיו לבקר את ההרצאות בסדר, והכספים שאני מוציא לתשלום שכר הלימוד - 9 פונט לשליש - אשר אני לווה ומסתבך אח"כ באלפי צירופים בכדי לפרעם, הן כל זה יהיה לגמרה לשווא. ומאין הכוח להמשיך זאת בהיות החרב המתהפכת[8] תלויה מעל? אבל העיקר, הן אצטרך לעבור את הארץ. היהיה כוח לצאת? לצאת שוב לחו"ל לאחר ניסיון מר של שנתיים כמעט, אשר כל שנה ושנה הביאה איתה את החֶתף שלה? הן "יוצאים מן הכלל" אלה מצטרפים לכלל ברזל. הרי שההחלטה לנסוע עם ו. כוללת בה מכללא את ההחלטה לא לשוב יותר הנה. ובכן, ובכן למה זה אנוכי?[9]

אבל - לא לנסוע? איך אפשר? "הלא מי יודע אם לא לעת כזאת".[10] לַמִתְלי הַאדַא אַחְתַבּוּכַ [ערבית: לכגון זה שמרתיך], כמו שאמר ללוּקְמַאן אדוניו.[11]

אני יושב עכשיו ב-room common [חדר ההסבה] של .l.s.e. סביבי בחורים ובתולות, מתענגים על האחים המבוערות ועל הכורסות הרכות ועל העיתונים והשבועונים למיניהם, על עשן הסיגריות ועל מאור חשמל, ויש שגם על הגומות שבלחיים ועל משחק העיניים היפות וכו'. ארד מטה - ספרייה, דממת קודש, מצחים קמוטים, ראשים גוהרים על ספרים, ידיים רצות על פני המחברות: "הנה כך צריך ללמוד, ילד".[12]

ואני חושב - על חַלֶבּ ועל גשר גַ'רַבּלוּס אשר על פני הפרת,[13] ידידי מני אז, מכירי הטוב מבלי שאראנו, אשר במאות ניירות טיפלתי בו;[14] והלאה - הדרך לנציבין ומשם למוסול ומשם למטה על פני החידקל בגדאדה, מקום שם הוחזרה עטרת רשיד וּמַאְמוּן ליושנה וכיסא בית עבאס הושב על כנו.[15] אֵי גשר ג'רבלוס אשר יאחה את אלה? לשם - עוד אפשר. אבל חזרה?[16]

דב, אמור, לנסוע ולהשאיר את לונדון ואת .L.S.E למבַלי העולם, לבעוט בעיטה נאמנה, וחסל, אַ?

הוא לא יאמר, לא. רבצ'קה, אימרי את. נחמדים שלי, אימרו לי מה לעשות?

אבל אם כך - מדוע באתי הנה בכלל? לשחק עכשיו "יצא וחזר"?[17]

ואני בבטיחות כזו כתבתי לפיני, שישכח על אמריקה, אני לא אזוז השנה מלונדון.

ההיסטוריה נמשכת:

 

4. היום קיבלתי תשובה מוחלטת מניידיץ'. כסף אין. בהבטיחו לך - ניזון מהבטחות האמריקנים, שהיו עוד טריות אחרי הקונגרס. הם התחייבו להמציא 50,000 לי"ש מדי חודש ועכשיו "אכזבו".[18] חייבים בעד שני חודשים. תיקון במצב יבוא רק כשילך הגל מהכא להתם (המשלחת של סוקולוב)[19] ויחזור מהתם להכא. זאת ראשית, ושנית, דרוש באמת - אומר ניידיץ' - שוה"צ יאשר את הסעיפים שבתקציבך. הסכומים שבתקציב ההגירה הנועדים לעב"צ הינם בלי כל פירוט. הם ידרשו פירוט מוה"צ ועליכם לעמוד שם על המשמר. כתוב מייד לארץ, אם תבושש לנסוע. לאחר שיהיה הפירוט יוצאו הכספים הנשלחים לתקציב ההגירה (בצמצום, כמובן) באופן פרופורציונלי בין הסעיפים השונים. אגב, בארץ אמור לַכל (להרצפלד, למשל) שקפלנסקי פה, והוא בא כוחנו בקה"י ובוועד הכלכלי. הוא נבחר לשם זה ובעד זה הוא מקבל משכורת. ואני - סטודנט הנותן שיעורים, ז"א אדם עסוק בעניינים אחרים. מובן, שאם יש עניינים אשר דווקא אני יכול לעשותם, אעשה תמיד ולא אסמוך על קפלנסקי. אך בקה"י ובוועד הכלכלי יש לי השפעה פחותה הרבה ממה שיש להרצפלד בוה"צ הא"י. הם חושבים, כנראה, שאני מבלה את זמני בחברת פייבל,[20] ניידיץ', והלפרין. היום דיברתי בפעם הראשונה בחיי עם ניידיץ', למשל. להשוות אותי לקפלנסקי בנידון זה - פשוט צחוק. הכלל העולה מזה - מובן מאליו.

 

5. בלוק[21] רותח עליך. הבטחת לכתוב לו. הַאנִייַה? [תורכית: מילת תמיהה] הזעם נשפך על ה-Palestinians, אשר אינם מקיימים הבטחות, appointments keep don't [אינם מקפידים להופיע לפגישות] וכו'. לך ספר לו, איזו ברייה הוא ה-Palestinian ומה מתחולל על ראשו. בכ"ז, דביק.

 

6. לא, אין יותר מה לכתוב. שלום.

כן, אני חושב שאם גם תבוא הנה - תעלה חרס. בכ"ז איני רוצה לייאש, ואם אתה רוצה – בוא.

אמור לאליהו, כי אני חי. ספר לו עלי.

 

7. השעה ולא הסעיף. צריך להתגלגל אל האיסט.[22] פה חם וטוב ובחוץ סגריר לונדוני לכל פרטיו ודקדוקיו.

שלום,

 

מ.

 

הערות