109א. אל: דב הוז, וינה, מאליהו גולומב, יפו - 2.11.1921
שם הספר  ימי לונדון א'
שם הפרק  109א. אל: דב הוז, וינה, מאליהו גולומב, יפו - 2.11.1921


109א

אל: דב הוז, וינה, מאליהו גולומב, יפו[1]

יפו, שני לנובמבר, 2.11.1921

דב,

 

היום התכוננו למהומות בארץ, ואומנם פרצו איזו מהומות בירושלים.

פרטים מדויקים עוד לא אוכל מסור לך. אם אפשר יהיה עד הבוקר לברר איזו פרטים אוסיף לך אותם. מה שידוע הוא רק זה כי היה ניסיון של הפגנה, אשר יצאה מדרך חברון והגיעה עד הפוֹסְתָה [בית הדואר] ושהייתה התנגשות. מן היהודים נהרגו 4-3, פצועים יש שמונה, אם משני הצדדים, או רק יהודים, עוד לא ברור. בירושלים הוכרז מצב מלחמה. מתהלכת שמועה כי את ההפגנה פגש מושל ירושלים בברכה, אבל אין אני ערב בעד ידיעה זו.

במקום אחד נזרקה פצצה. מוסרים כי נהרגו על ידה 5 ערבים. אני עדיין מטיל ספק בדבר.

יהודי אחד אסור על שמצאו אצלו אקדח. היה ניסיון של חיפוש במחנה סרפנד. ביתר המקומות בארץ עבר היום בשקט, רק בין יֶמָה [יבנאל] לכנרת נהרג בחור אחד. שמו לא נמסר בדיוק. לפי הסימנים אני חושב שזהו פינסקר - שומר בימה.

מה תהיה השפעת מאורעות ירושלים על יום מחר עוד טרם ידוע, אבל העצבים מתוחים מאוד.

קשה קצת במצב זה להתרכז ולכתוב לך על העבודה הרגילה והמתמדת, אבל זהו הכרחי, כי בעבדך בחו"ל וטרם עזבך את עבודתך שם לשוב אלינו, צריך אתה לדעת את הנעשה אצלנו.

למרות רצינות המצב אין רצינות במחננו. החלק הבורגני ממשיך להטיל דיבות ולהפריע בעבודה מבלי שיהיה לו הכישרון לסדר משהו בכוחות עצמו. בכל מושבות יהודה אין עדיין הנהלה משותפת בעבודתנו. הפועלים מתמרמרים מאוד על העבודה הערבית בכל המושבות ועל הניסיונות להחזירה גם לפ"ת. מוצא להתמרמרותם מנסים רבים למצוא בחוסר השתתפות בענייני ה"הגנה". יחד עם זה, יש גם רצון מצד בעלי הנחלות ו"בני בנימין" בזמן שקט להרחיק את הפועלים מהנהלת ה"הגנה". יוצא מזה שחלקים מהכי טובים להגנה עומדים מהצד. והנשק שישנו מחולק בידיים שאין להטיל ברבים מהם אמון. מתוך זה תבין, שחלק מזמננו אנו מוכרחים להוציאו לבטלה ולמלחמה עם רקבוננו הפנימי.

גם במחננו אנו, מחנה הפועלים, אין שלום. עם "השומרים" כרתנו, כביכול, ברית שלום. הם שבו להשתתף בוועד, אולם הודיעו שהם מוסיפים לחשוב את הצעותיהם ושאיפותיהם לנכונות. ישראל [שוחט] לא שב לוועד, אולם השתתף בישיבות. קומדיה. יחד עם זה הורגש שיש ניסיונות של עבודה נפרדת מצדם.

הם קנו אוטו. כפי שנודע לי בסוד מפי לנדוֹברג[2] (אל תגלה זאת), הם שלחו לפליישר 200 פונט. ועכשיו נוסע ישראל לחו"ל.

אני דיברתי עם ישראל לפני נסעו. הוא גילה לי מקצת מתוכניותיו. אחרי הבריאו הוא יתחיל לעסוק בעבודה. להשיג אמצעים הוא חושב בכוחות עצמיים. זאת אומרת ע"י חברה מפקרת[3] אולי ע"י סידור חברת קוֹנְטְרַבַנְדַה [הברחות] לשירות הבולשביקים אשר ישלמו בשכר זה בחומרים, או אולי גם לשירות דברים אחרים שאפשר יהיה לנצל אותם. בכלל הוא נוסע בכוונה שלא לעמוד בפני כל אמצעים. הוא חושב על רכישת אונייה.

כל האינציאטיבה [יוזמה] הזו בעבודה זהירה היא טובה מאוד ויכולה להוסיף מעוף וגם תוכניות מועילות לעבודה, אולם כשהכל נעשה בכוונה של התבדלות ובכוונות מעוררות חשדים אצל אחרים, וכשהרצון העיקרי הוא לעשות את הכל בכנופיה הקטנה ולרכוש לה את השלטון, הרי זה מסמא לפעמים את עיני העושים, גורם לסכנות. חוץ מזה שזה מקשה את עצם העבודה, בורא סביבה אטמוספרה קשה וכו'.

הרי לא לך צריך אני לבאר זאת. בכל אופן, העבודה בארץ מוכרחה עכשיו להיות זהירה ומרוכזת. בלי זה לא נצליח. יחד עם זה, אסור לנו לפזר את הכוחות למלחמות פנימיות והנה לפניך מעגל קסמים שאי-אפשר לצאת ממנו.

לדעתי, אסור עכשיו להשאיר את כל העבודה בחו"ל בידי ישראל ופליישר. ואם אתה תשוב, צריך להכניס לעבודה את משה שרתוק למרות בקשות המנוחה שלו, את דוד [ה]כהן, או אולי אצלח אני לעבודה שם. ישראל ופליישר לא ימצאו הרבה מקורות לגליים ויוכלו להיכשל בעבודה בלתי-לגלית מתוך רצון יותר מדי עז למעשה. אחרי ישראל נסע מנדל, שעבד בתל עדש ועובד עכשיו בכפר גלעדי.

ממעגל הקסמים היינו אולי יוצאים אילו הצלחנו לעשות עבודה רצינית שתכריח את כולם להכיר בכוחנו. אילו היה בידי ציבור הפועלים רכוש הגון, היה בנקל מתגבר על המכשולים הפנימיים וגם על החיצוניים, אבל כל מה שיש לנו הוא אפס. עד עכשיו קיבלנו 210 [אקדחים], ועל חדשים עוד אין לנו כל ידיעות. האומנם שלחתם ולא הודעתם? על כל התלגרמות שלי אין ממך מענה. תשלח לכל הפחות עכשיו ידיעה אם נשלחו עוד ולמי. כמו כן תשלחו את רשימת הפרטיים.[4] הם אינם נותנים מנוח ולנו אין כלום וגם רשימות אין לנו.

פזר נא מעתה קצת יותר ידיעות על מעשיך. איך אתה חושב לסדר עם המשלוח הגדול. פה אני צריך להודיע לך עובדה שחשוב לך לדעתה. ז'בו חשב להתקשר עם האונייה "ציון" בכדי להביא הנה סחורה, ומי שהוא, שאינו ידוע לנו מיהו, התקשר, כנראה איתה באמת והיא צריכה הייתה להביא סחורה לחופינו. פתאום נתקבלה הנה ידיעה מהנהלת הצי של מלטה, כי יאסרו את האונייה "ציון" המובילה סחורה ליהודים. דנו בממשלה והחליטו לאסרה, אולם עלה בידי מישהו להקדים את פני הרעה ולהודיע לה שלא תבוא.

תבין עד כמה נחוצה זהירות. אולם לך הרי אינני צריך לכתוב, כי לא על זהירות המגיעה עד לידי חוסר כל מעשה אני מדבר, אלא על זהירות במעשה שהוא כולו ריסק [סיכון].

בדבר פיני, עמדתו ועבודתו, אין לי לכתוב לך הרבה. אני מתפעל מאוד ממנו. אולם נדמה לי שהכול קשור אצלו בהשקפת עולם אחת שהביא איתו עוד מרוסיה והכרוכה גם בשנאה לבולשביזם, והנה גם פה, בעבודתנו, הוא רוצה להכניס את המומנט של מלחמה בבולשביזם. מובן שזה עטוף ברעיון כי כל המחרחר נגד אנגליה במצב הנוכחי, הוא שונאנו וכו'. אני רואה, שתהיינה לנו התנגשויות איתו במגמת כל עבודתנו לרגלי זה.

נובומייסקי [גזבר ה"הגנה"] רוצה לבקר הכול ולשלוח ידו בכל. קשרים יש לו כנראה, בכישרונותיו איני בטוח.

כל זה לא חשוב. העיקר הוא שכל האנשים שנספחו אלינו עוזרים מעט מאוד. המצב הכספי הוא נורא. תאר לך, שגם במצב הנוכחי בארץ אין להשיג כסף לקניות וקניות אפשר לסדר פה יותר מאשר מאות, לו רק היה כסף.

איני יודע איך נסדר את הטרנספורט שלך. ההכרח ימציא כמובן, אבל לפעמים נדמה כי גם ההכרח, גם השוט, אינו מועיל. פעם התקשרתי על יסוד הבטחת וה"צ בקנייה של מאה בסכום של 500 [לי"מ]. זה היה לפני חודש וחצי. ועד עכשיו עוד אין בידי הכסף. את הבושה והסכנה תוכל לתאר לך.

אני כותב לך בביטחון שמכתבי עוד ימצאך בווינה, למרות מה שאין איש מתאר לעצמו את הדבר. המצב במשרד [לעב"צ] נורא. כתבתי לך על זה במכתבי הקודם.

 

[המשך חסר].

 

הערות



[1] מכתב זה מובא כאן בשלמותו בשל עניינו בכלל ובשל פסקה, שבה מאוזכר מ"ש, בפרט. המכתב מובא בחביון א, עמ' 230-228 בהשמטות, לרבות הקטע שמדובר במ"ש.

[2] יצחק שדה (1952-1890). שירת בצבא הרוסי. מ-1920 בא"י. ממייסדי גדוד העבודה ומראשי ההגנה. מיוזמי הקמת הפלמ"ח ב-1941 ומפקדו עד 1945.

[3] הכוונה כנראה לחברת "קש", או לחברה לא-חוקית.

[4] כנראה עולים שהביאו באמתחתם כלי-נשק עבור ה"הגנה".

 

העתקת קישור