109

אל: דב הוז, וינה

לונדון, 28.10.1921

 

היום שלחתי לך מכתב באחריות, כתוב בחטיפה וכולל 2 לי"ש אשר נשארו בידי מן ה-50 לי"ש.

בין משלוח המכתב ההוא (12), [בצהריים] לבין כתיבת מכתב זה (6) [בערב] שמעתי הרצאה, אכלתי צהריים, נתתי שיעור, שוחחתי עם הלפרין שעה שלמה, דיברתי אחרי זה עם קפלנסקי, נתתי שיעור שני, נפגשתי עם שיפמן[1] (קבוע היה מראש), שתיתי תה עם לחם בחמאה וריבה ועם משמע צרותיו של שיפמן, והריני שוב בביה"ס. רקורד, הלא?

אם יֵשְך מתעניין מה יהא הלאה, הרי לך: יש לי עכשיו שתי שעות. אם יישאר עודף אחרי כתיבת מכתב זה, ואם לא יבוא מישהו או מישהי (likely very) לבלבל את הראש, כי אז אעיין באיזה ירחון וב-8 אלך לשמוע לקח חופשי מפי Cole .J.D.H[2] על עתידותיו של הטרייד-יוניוניזם האנגלי. בערך ב-10.30 אהיה בבית, אז אוכל ארוחת ערב, ועד 12 אספיק לארוז ולשלוח את ה"קונטרס" החדש לחותמיו ולקרוא משהו. מובן שהיום לא התחיל ב-12, כ"א בדיוק ב-8, אך מה שהיה בין 8 ל-12 הרי זה עבר רחוק ואין כדאי לשקוע בו.

ובכן, על שיחתי עם הלפרין, כמובן.

ראשית חוכמה, התקציב ששלחת, לי [תקציב העבודות הציבוריות] אינו אומר כלל וכלל, כי כך התקבל בקונגרס. הלא זוהי הצעתכם לקונגרס, ולא עצם התקציב הרשמי! לקחתי מקפלנסקי את התקציב, ושם מצאתי בסעיף "מהגרים ישנים" 5,000 לי"ש לחימוש[3] ו-20,000 לי"ש "קרן עבודה",[4] הרי 25,000 לי"ש. בסעיף מהגרים חדשים מצאתי 21,000 לי"ש לחימוש 24,000-1 לי"ש "קרן עבודה", הרי 45,900 לי"ש.

בסה"כ 70,000 לי"ש. סכום העולה בד בבד עם סה"כ שלך. אך אין זה אומר כלל וכלל, כי הוחלט להוציא כספים להלוואות למתלמדים או להבאת מומחים, או למשרד טכני וכו'. בכל זאת נתליתי כמובן בעובדה הניצחת שסכום של 70,000 לי"ש ישנו בתקציב וצירפתי אליו את הפירוט שלך.

ועכשיו לעצם השיחה. רק פתחתי פי והזכרתי את שמך המפורש, שאל:

- המוסד שעליו דיבר איתי דב הוז בווינה,[5] הזהו אותו המוסד, אשר גרם לידי גירעון גדול בעבודת הכבישים, הגירעון של 20,000 לי"ש?

- כן.

- נו, מַלְצ'יק [רוסית: ילדון] (יושב ומדבר איתי באריכות על כל מיני עניינים ועל הגירעון) ני ני!

תבין, דביק, שטעית בזה שהחשית על הגירעון.[6] הלא יכולת להיות גלוי והיה יוצא אז הרבה יותר נאה לנו. תבין את מצבו של אדם, המקבל אינפורמציה מפורטת על ענייני הכבישים מפי מזכיר המשרד, ובבואו ללונדון נודע לו לפתע, כי מוסד זה גרם לתקלות וכו'. וכל הדברים נמסרים כמובן בצבעו של אידר וכו'.

אמרתי לו, שאם יש ברצונו יקבע לי זמן אחר ואז אברר לו באריכות את מהות הגירעון ואת סיבותיו למינן.

פתחתי בדרישותיך. לא אמסור את פרטי השיחה. בתור שיחה הייתה טובה, "תרבותית" מאוד. הבחור הקשיב, התעניין, העמיק שְאוֹל,[7] החשיב דברים והטיל ספק בדברים ובסוף הודה על כל האינפורמציה המועילה מאוד.

 

אך מה יָצָא למעשה?

א. מראש אמר, כי כסף אָין, פשוטו כמשמעו, והשיחה הינה כמעט אקדמית.

ב. גם אילו היה כסף, וכספים מצומצמים הן נשלחים בכ"ז לא"י (וכאן: "אך בכ"ז, אילו היו לי 2,000 לי"ש פנויים הייתי אני, אשר בקונגרס הֵגנתי על התקציב להתיישבות על חשבון בה"ס [בתי הספר], מוצא ליותר נכון לשלם למורים, אשר אנו חייבים להם בעד חודש וחצי מלהזמין בנאים חדשים"), כי אז יש כאן שאלה פרינציפיאלית, והיא המכריעה בדבר. יש לנו בא"י אכזקוטיבה.[8] אנו אסור לנו להחליט פה החלטות מיוחדות בנוגע לאופן הוצאתו של התקציב הא"י. הדברים צריכים לבוא משם. נקודת המבט אינה "אנו שולחים מחו"ל מומחים לבנייה לא"י", כי אם: "א"י מזמינה מומחים לבניין מחו"ל". באיזה אופן רוצים אתם, כי אטול על עצמי את האחריות ואקח לי את הזכות להחליט, שדרוש לשלוח עכשיו לא"י כך וכך בנאים? בייחוד כשאין לי שום ביטחון ואין בידי שום ראיה, שאידר או רופין הסכימו לחלוקת סעיפי ההוצאה כאשר הם בידכם? לא רק שכסף איננו רשאים (בעצם, אין לנו) לשלוח להוז לווינה, כי אם גם תשובה איננו יכולים לתת לו. הדרך הנכונה היא: הוז צריך לנסוע מייד לא"י. המשרד לעב"צ צריך לבוא בדברים עם וה"צ ולהשיג את הסכמתו לדרישותיו ואז, עפ"י הצעות וה"צ ובגדר התקציב שאנו שולחים לא"י, יוּצא הכסף. איננו יכולים לשלוח כסף לא"י ולפקוד על וה"צ להוציא על דא ולא על הא. אנו יכולים לחוות דעתנו, אך לא יותר. תבין שזהו עניין שבפרינציפ, ושבאופן אחר אי-אפשרית עבודה מתוך הבנה והסכמה הדדית בינינו לבין חברינו שבארץ וכו', "ואני גרמני"[9] וכו'. על ה"אני גרמני" עניתי, ש"גם אני גרמני", וש"עם לָבָן גרתי"[10] ושיודע אני כיצד מפקד רגימנט גרמני[11] נותן פקודה למפקד-צרוֹר, הנמצא במקרה על ידו, לשם קיצור ותכיפות הפעולה - וכל מה שמוטל עליו במקרה כזה הרי זה להודיע את הדבר לאחר מעשה למפקד הבטליון והלה וכו'.

- נו, זה במלחמה.

- אני: לא היה מזיק כלל, אילו המשכנו אצלנו את סדרי המלחמה בעבודה הרשמית והמשרדית. לא ברציחות, כמובן.

- בת-צחוק חכמה מאוד דווקא, אך למעשה - כלום.

ג. בכ"ז, אתרגם-נא את התקציב כפי שהוא מצטייר אצלנו לאנגלית ואמסרנו נא לקפלנסקי, המרכז עכשיו את החומר לוועד הכלכלי, ואז בישיבה הראשונה של הוועד, אשר תהיה ביום ב' (מחכים לניידיץ', אשר יבוא רק ביום א') ידונו בדבר. בלי כל תקוות, כמובן.

ד. גם אם יהיה כסף, וגם אם יחליטו להוציאו, וגם אם יוסדר הדבר עם וה"צ, [הלפרין] איננו מתאר לעצמו, שההסת' [הצ'] תסכים למסור סכומי כסף בידי המוסד הזה (אתם), בטרם תיקָבע שיטה של ביקורת משביעה רצון מצד וה"צ על עבודותיכם. כי את המצב הקיים כיום אין להמשיך. הגירעון הוא באיזה מקום בין 20,000 ו-24,000 [לי"ש] ואני (הלפרין) שומע, שאין כל ביטחון שבזה ייגמר העניין. איני אומר, חו"ש, שגירעון זהו דבר אסור, אבל אם גם נחליט שעלינו להפסיד, צריך שיהיה ברור איך ומתי וכמה, וצריך שהדברים ייכנסו למסגרת ידועה.

וכאן: אמור-נא את דעתך. מה המודוס שצריך להיקבע לביקורת וה"צ על המשרד, אך את דעתך ולא את דעת מפלגתך?

על זה עניתי: דעות מפלגה אין לנו; יש לנו דעת הציבור בהרבה שאלות, וזוהי בעניין זה גם דעתי, כי מהו הציבור אם לא הרבה יחידים? ובכן, אני [מ"ש] אחד מהם. אך שאלה זו, אמרתי, היא עניין לחוד, ואותה - אם תרצה - אברר לך בספרי על מעשה הגירעון. יש הרבה לדבר, ולא במשרד.

הוסכם שתהיינה עוד שיחות בינינו.

לע"ע אני מחכה לבואו של ניידיץ'. אשתדל לראותו לפני הישיבה.

שלום,

 

                                                                                                      משה

 

המצב הפוליטי אינו בטוב. פרטים - טרם. בארץ חוששים לב' בנובמבר,[12] יום בו החליטו הערבים לערוך שביתה כל-ארצית למחאה. ב"ססיל" רבה התכונה. דוד החל לפעול. אפס קצהו מתחיל להראות. בִּצִיר חַ'יְר [ערבית: יהיה טוב]. על שָמַי נראתה עב קטנה ככף יד איש,[13] עניין חדש להוציאני מן המסילה. אבל חזון למועד.

ועכשיו שמע: היוודע-נא, כמה יעלה בווינה מַחוּד [ערבית: מכשיר] שמשתמשים בו הַנֵי מהנדסיָא [ארמית: אותם מהנדסים] לחישובים, שצורתו סרגל לבן אשר חלקו האמצעי הולך ושב, ועליו מורכבת מסגרת פח, ובתוכה זכוכית, ועליה חוט דק כשערה [סרגל חישוב]. לכל זה צריך להיות נרתיק. זה דרוש לשיפמן וחבל להוציא פה כסף. הודע רק כמה יעלה וכתוב מייד. תזכה במצווה.

רבצ'קה, שלום. אל תצטערי.

 

הערות