מכתב 84 - משה יקירי - 21.8.1946
שם הספר  מאסר עם ניר ועיפרון
שם הפרק  מכתב 84 - משה יקירי - 21.8.1946
כותרת משנה  יום ד', בלילה

 

                                                                                                   יום ד',  21.8.1946,  בלילה

משה יקירי,

 

קודם כל, הֵרגע - לראובן ולרות ג' כתבתי. לפני כמה ימים כתבתי לך, שבטי סיפרה לי שזה שבועות לא קיבלה מכתבים מראובן, ושלפי מברקו הוא כותב פעמיים בשבוע. אכתוב לו עוד פעם. אתה רואה בעיתון מה נעשה כאן בדואר הראשי עם אזעקות שווא, ובלי ספק הפרעות בעבודות הדואר שכיחות בימים אלה.[1]

עם קוסוי אשתדל להיפגש ולמסור לו מה שכתבת. הבוקר נסעתי עם זאב להיות נוכחת ביריית אבן הפינה לבית על שם ברל.[2] לו אתה חופשי היית, בלי ספק היית משתתף בטכס הזה, ואילו אני רציתי בעיקר להיראות ולהיפגש עם חברים. חבל שלא כתבת לי יום קודם את אשר כתבת אתמול, כי היום הייתה באמת ההזדמנות לדבר עם כל מי שרצית. אך, אין דבר, אל תצטער. לכל דורשי שלומך עניתי תשובה המעודדת ביותר, עליך ועל מעשיך. - לאה [מירון-כצנלסון], בלומה [מירון-סלוצקין], בן-ציון [ישראלי], חוה, [שלמה] כנרתי, פנחס ל[בון], [שמואל] דיין, יעקב אוּרי, אריה בהיר, [אברהם] הרצפלד, [זאב] פלר והדסה, ועוד ועוד. לרחל ק' מסרתי את אשר ביקשת. עם ברוך רוזנטל[3] דיברתי ארוכות. חבריו בכפר בלום שואלים doing Moshe ldס is What ?there over, נוספו שם עוד שני חברים מאנגליה ורוחם טובה, וכל מה שקרה לא הפתיע אותם/ גם החברים האנגלים עומדים איתנים ומוכנים לעלות. נדמה לי שברוך מסר פיתקה אליך על ידי זאב,.

באנו למקום ב-9.30 והטכס התחיל במקום ב-9 ב-10.30. פתח קוסוי ואחריו דיבר זלמן [שזר]. האריך והעמיק ללא צורך והרג כל הרגשה חגיגית. הוא נאם בבוקר נאום שמתאים לערב. נאום צריך להתאים לשעה שנואמים אותו וגם לנסיבות, אם בחדר או במקום פתוח. ובכן, הפעם לא הייתה כל התאמה. ריחמתי על זלמן כי הוא הרים את קולו a' la פרידלנד[4] ב"יהודי הנצחי". רק זלמן סיים, הלכנו לנסוע, זאב, אני וגב' צימלס לירושלים, כי זאב מיהר למשרד. בן-ציון אמר שהצטער מאוד שההודעה ב"דבר" על מסיבת משוחררים בכנרת, שנכתבה למענך, יצאה כה מקוטעת ומבולבלת. יעקב אוּרי הזמין אותנו (אותך ואותי) לח' אלול לנהלל, לחוג איתם את ה-25 שנים לעמק ב"חגיגה צנועה". אם לא תשוחרר עד אז תעמוד ההזמנה בעינה בשבילי, ואתה תקבל משהו שיזכיר את המאורע. בלעדיך לא אסע.

חזרתי הביתה באחת רעבה, צמאה ועייפה. בבוקר לא הספקתי להתקלח, כי עוד לא היו מים וגם עכשיו בלילה אך טיפות בברזים. הפעם התנקמתי בעייפותי ומייד אחר הצהריים שכבתי לישון ופְּרוֹסְפַּלְתי [רוסית עם סיומת עברית: ישנתי זמן-מה] עד 5.30. קמתי אישה אחרת, חבל שלא ראית אותי!

כן, כשלא הייתי בבית היו אצלנו ברכה והילדות[5] לאחר הביקור אצלכם. זה היה רעיון כביר שדוד יבוא אלינו ואתה אל דוד, לא כן? זה מקל על הפגישה, מרכך את המסיבות. הוי המסיבות האלה בתוך גדר תיל! אזכור "להם" אותן! עוד יבוא יום חשבון.

במכתבי מאתמול לא הזכרתי, שלפנות ערב היה אצלי יוסף כהן.[6] בא לבקרני לפני נסיעתו לונדונה ומשם לארצות-הברית. מסר שלום לך והרבה לשאול עליך. אמרתי מה שאמרתי ונתתי כמה מתמונותיך ללונדון - לטדי, לרֶנַה, לדוריס[7] ולווייצמן עצמו. שמא לא רצית שאתן לווייצמן, אך לא נעים היה לי היות והדוור הנהו יוסף כהן.

הערב הייתי אצל גולדי. היא ערכה ארוחת ערב לרוזנבלומים ועשתה זאת יפה עם כל הפּוֹבְּרְיַקוּשְקִי [רוסית: כלים מכלים שונים] שהיא מעמידה על השולחן. בירכתיה על אומץ לבה. חוץ מהאורחים העיקריים ודוליק היו הגרנובסקים,[8] ליאו הרמנים וגב' ויטליס.[9] ולאחר הארוחה באו עוד כמה אנשים ויצא שהיה "ערב" ממשי. רוזנבלומים עומדים לנסוע בשבוע הבא ומוכנים לקחת מתמונותיך - כמה שאתן להם. הזמנתי אותם אלי בשבת לפני הצהריים. אכבד אותם בקפה קר ופירות. אולי אזמין עוד מישהו. ארוחות לא אערוך בהיעדרך.

הזוכר אתה את יום הולדתו ה-40 של ברל? רשימת מרי יציב[10] הזכירה לי את הערב ההוא. מה דעתך על הפסל של בתיה ל'?[11] זה לא ברל, לא כן?

סרתי מהנושא. הערב אצל גולדי דובר בעיקר על ה"מוחרם" של משרדי ג'נרלי.[12] מספרים, שמראה מכוניות עמוסות ניירות, ספרים ורהיטים היה איום ונורא. צבי ש' ורוזה ג' היו מזועזעים. צבי ורחל הנחמדים והנעימים, החיים להנאתם, אינם רואים כל פסול במאמרי מ"מ. תמימות ופחד! צבי מצטיין בחולשתו והפחד מפני הגוי פשוט מדכא אותו. סיומה ג' "האקטיביסט" לחץ את צבי אל הקיר, ואגב סיפר מה ששמע מפי פרופ' פרנקל'[13] שחזר מארצות-הברית. לדאבונו של הפרופסור, הוא מצא כי בחוגים האוניברסיטאים ברחבי ארצות-הברית יש תמיכה במעשי הטרוריסטים כאן, כי האנשים חוזרים ואומרים שעם האנגלים אין שפה אחרת.

בבה נ'[ובומיסקי] הזמינה אותי אליהם לא"צ ביום ו'. היא ביקשה מאוד עד שנעניתי. גם הם היו אצל גולדי. בבה ראתה תמונתך וביקשה מאוד לתת לה - ונתתי. אתה צוחק לי? תמונה קטנה הייתה איתי, ולמה לא אתן אותה לבבה? היא נחמדה למרות מֶשֶנְקָה.[14]

מחר יסירו את הגבס מרגלו של חיים. יום המחר מלא הליכות, ולו רק לא הייתי מתעייפת כ"כ בנקל!

לילה טוב, בנשיקה חמה.

 

צ.


[1] "מסירת אזהרות-שווא לדואר המרכזי בירושלים הפכה מעשה יום-יום. זה שלושה ימים רצופים שאלמונים מעמידים מאות עובדים ועוברים-ושבים במצב של התרגשות. אתמול, שעה קלה אחה"צ, נשמע שוב הקול המזהיר כאילו הונחו בבניין חומרי-נפץ. שוב הפסיקו הפקידים והפקידות את עבודתם ועזבו את הבניין לפי הסדר שנקבע מראש. בכל סביבת הדואר הוטל עוצר, התנועה נפסקה ונערכו חיפושים במכוניות קטנות וגדולות ברחובות צדדיים. חיילים תפסו עמדות בפינות שונות בעיר, גדרו אותם בחוטי-תיל ובדקו כל מכונית שעברה. כעבור חצי שעה התחדשה התנועה בעיר" ("דבר", 20.8.1946).

[2] "חלומו של ברל כצנלסון בכל שנות חייו - הקמת בית-מדרש לשליחי התנועה - נכנס לשלב הגשמה עם הנחת אבן-הפינה שנורתה אתמול, במלאת שנתיים למותו. על גבעה המשקיפה על כל יישובי השרון והסביבה, מצפון לכפר-סבא, בדרך בין צופית ורמת-הכובש. [...] בא קהל של אלף איש, ביניהם [האלמנה] לאה מירון, אחיו ואחותו של ב"כ ובני משפחה אחרים" ("דבר", 22.8.1946).

[3] ברוך טל (רוזנטל). פעיל מפא"י וחבר מרכז המפלגה. חבר קיבוץ כפר בלום, מיסודם של חברי תנועת "הבונים" בבריטניה.

[4] צבי פרידלנד, שחקן "הבימה" מדור המייסדים.

[5] בנות דוד ורות הכהן, אסתר (לימים אסתר נרקיס, רעיית עוזי), ועדה (לימים עדה ידלין, רעיית אהרון).

[6] יוסף כהן (Cohn) - עוזר אישי לחיים וייצמן בלונדון בענייני מכון זיו. אח"כ מראשי הוועד למען מכון וייצמן באירופה.

[7] דוריס מֵי - מזכירתו של חיים וייצמן בלונדון.

[8] אברהם ומרים גרנות (גרנובסקי). אברהם גרנות - יו"ר הדירקטוריון של הקק"ל.

[9] רוז, רעיית הרי-צבי ויטליס, מומחה לקואופרציה, מנהל הבנק המרכזי למוסדות שיתופיים בא"י (1946-1925), מרצה לתולדות התנועה הקואופרטיבית באונ' העברית י-ם.

[10] מרי יציב - סופרת ועיתונאית, רעיית העיתונאי יצחק יציב, מעורכי "דבר" ומשנת 1936 עורך "דבר לילדים". רשימתה "ביום הולדת", המתארת את חגיגת יום ההולדת ה-40 שערכו עובדי "דבר" לב"כ, הובאה שוב ב"דבר" ב-21.8.1946, במלאות שנתיים למותו.

[11] בתיה לישנסקי. פסלת, אחותה של רחל ינאית בן-צבי. פסל ב' כצנלסון שלה הוצב ב"בית ברל".

[12] "מוחרם" - חודש בלוח המוסלמי. בימי התורכים והבריטים היה חודש זה מקובל לחילופי דירות שכורות, ומכוח זה קיבל שם החודש משמעות של מעבר מדירה לדירה. הכוונה פה לפינוי בתי-עסק יהודים בעקבות החרמת בנייני המשרדים שבקרן הרחובות יפו והנסיכה מרי (שלומציון המלכה), בירושלים, ע"י הבריטים. ר' מכתב 55 הע' 1.

[13] אברהם הלוי פרנקל, פרופ' למתמטיקה באוניברסיטה העברית י-ם ורקטור שלה ב-1940-1938. פעיל ב"הפועל המזרחי" וחבר אסיפת הנבחרים.

[14] בעלה משה.

 

העתקת קישור