103. אל: דוד בן-גוריון, תל-אביב - לונדון, 24.9.1921
שם הספר  ימי לונדון א'
שם הפרק  103. אל: דוד בן-גוריון, תל-אביב - לונדון, 24.9.1921


103

אל: דוד בן-גוריון, תל-אביב

לונדון, 24.9.1921

דוד,

 

אני שולח לך בזה את "ביכורַי" בעיתונות האנגלית - מאמר שנדפס ב-Telegraph Daily. על מאמר זה עברו גלגולים רבים. את מקורו שלחתי לאליהו. .D.T צירף לו פתיחה וחתימה משלו, אוֹטְסֶבְיַטינָה [רוסית: תוספת עצמית] בלע"ז, וגם השמיט הרבה לאחר הקיצורים שעשיתי בעצמי. המאמר נכתב בקשר ישר עם המשלחת [הערבית], וזה ניטל ממנו. בכ"ז טוב שנדפס המאמר. הוא עושה רושם כאילו נכתב ע"י אנגלי, וזה כוחו.

עוד קודם לכן השתמש ה-.D.T בשורות אחדות ממאמרי בקטע אחר, אשר גם אותו אני מצרף.[1]

לדבריך ב"קונטרס" צ"ב - הידד![2] להצעתך שבקונטרס צ"א[3] אני מניד ראש. היא טובה אולי כהחלטה להלכה בחו"ל, אך בא"י ובפיך היא מוזרה ובלתי מובנת. הֲלַפלחים העובדים בכבישים עם נשיהם וטפם תסדר מטבחים קואופרטיבים?[4] והלהם תערוך הרצאות?[5] ומי ירצה להם? איהו עודף הכוחות התרבותיים אשר תותיר עבודתנו הפנימית ואשר יוכל להקדיש את עצמו לעבודה ביניהם? ואם גם יימצא מי שיקדיש את עצמו לכך - לא אני, למשל - הלא שנים תעבורנה בטרם יתכשר לעבודה זו, ונאורי הפועלים שבהם – איָם? הלא אינם במציאות, ולמה נטוח תפל[6] בהחלטותינו, נחפה על המציאות ונרפא את השבר על נקלה.[7] כל מיני קלצ'קינים[8] ודומיהם בחו"ל מרבים עתה להג על אחוות עברים וערבים וטופלים אשמות על היישוב ועלינו, כי תחת ליצור אוויר של שלום בארץ חרחרנו מדנים וטיפחנו משטמה בין העמים. וזקן מטומטם אחד מציוני רומיניה[9] עולה על הדוכן בקונגרס ומטיף מוסר לחלוצים, על אשר לומדים הם רק עברית ואת לימוד הערבית הם מזניחים (הצעה מעשית לוועדת התרבות!). הבעקבות אלה נצא גם אנחנו? ו"הקלובים" המעורבים עם "טיולים ומשחקים"[10] - אֵי כוח החיים אשר ימריץ את חברינו לבלות בהם את זמנם הפנוי בחברת הערבים? האומנם תספיק כאן ההכרה הפוליטית? ההצליח בידינו בארץ איזה מפעל שהוא, אשר לא נשא בו לעובדיו תוכן-חיים וסיפוק-נפש של יום ויום? והאם לא נפלו כל אותם המפעלים, אשר תבעו התאמצות קשה ומתמדת ולא גמלו דבר, בלתי אם אמונה בעתיד לבוא? "כיבוש העבודה"[11], נפתולי הגדוד וגסיסתו[12] עוד הרבה דברים יוכיחו. ו"יחסי שכנים טובים" בין הקבוצות והכפרים הערבים - מה יחולל פתאום את הפלא הזה? מדוע לא היה הדבר עד עתה, ואיך יקום ויהיה עכשיו? האומנם די, כי "נבוא בדברים"?[13] ודברי מי ימצאו מסילות יותר, דברינו אנחנו, הזרים והשנואים, עילגי השפה או דברי המוכתאר והשיח', היושבים בתוך עמם והשולטים במכשירים כבירים כאלה כמו אינסטינקטֵי הגזע והלאום, כוח השפה, קדושת המסורת, תוקף האינרציה? וכלום רק האפנדי והשיך המפריעים? לשם השליה עצמית עשינו את כל העניין קל ופשוט: "קומץ האפנדים והמוני עמלים".[14] אך הן מי כמוך יודע, כי רוב הפלחים בא"י יושבים על אדמתם ואינם זקוקים לשום אפנדים.[15] והחלוקה לתקיפים ועמלים חלה בתוך הכפרים עצמם, והצרה היא שגם התקיפים עמלים לפעמים. וכל השאלה חולה ומסובכה וארורה כמו שָם,[16] ופיתרון אין לה עדיין, כמו שם. או אולי נתחיל ליצור בכפרים שבארץ קומיטָטי קְרֶסְטְיַנְסְקוֹי בֶּדְנוֹטי [רוסית: ועדות האיכרים העניים), דבר אשר שם נואשו ממנו זה כבר ועזבוהו?[17]

לא, דוד, אל נתברך עוד כי "זו הדרך".[18] עוד אין דרך, ומי יודע אם ישנה כזו בכלל. מי יודע אם אין הדרך היחידה לע"ע - וכמה יימשך "לעת-עתה" זה? - עלייה, התבצרות והגנה; הגנה, התבצרות ועלייה. כאשר אמר המשורר: "על פגרינו אנחנו אנו פוסעים ועוברים, אנו עולים!" [19]

אני שב להצעתך העיקרית. היא חשובה לאין שיעור. בה ניתן ביטוי נמרץ, ושלם למשאת נפש, אשר רבים נכספו אליה.[20] ישנם דברים שקשה להבינם מתוך קריאת סעיפים יבשים. בכלל, קשָה ומענָה מאוד ההתאמצות להבין את הנעשה והנֶחְשָב בארץ מתוך קריאת קונטרסנו הצנום, למי שרגיל היה לדעת את הכול מתוך חיים בעצם הדברים, בהיותו עד להתהוותם וגלגוליהם. בכדי לדעת, אם יש תקווה לגַשֵם את ההצעה - ולו גם בגדר הנחת יסוד - צריך להרגיש את האוויר העומד בציבורנו בארץ, וזה אי אפשר מרחוק. השאלה היא אם תצנוף רוח גבורה את הציבור לחולל את המהפכה, העמוקה הרבה יותר מזו שביצירת "אחדות העבודה" בשעתה. ואם גם נסתפק עכשיו באיחוד המשקים, ואת ההשוואה האישית נניח לשנים הבאות - היש כבר בנו כוחות סדרניים ומנהליים, אשר יצליחו לנהל את כל המפעל הכלכלי של העובדים באופן מרוכז? על איש אחד בקשר עם זה - בסעיף הבא.

בהתקבל מכתבי זה יהיו כבר רוטנברג ובהרב בארץ. מהם תיוודע בוודאי על התקשרותו של רוט. עם ברקנהיים. ברקנהיים יבוא החורף לא"י, לע"ע בתור עוזרו של רוט. הוא ימסור חודשים אחדים ללימוד והתבוננות ויחליט אם יישאר לעבוד בארץ או לא. רוט. מביט עליו כבר כעל איש "כָּבוּש" ומתפאר, בצדק, בכיבושו זה. אם סדר זמנו של רוט. יצא לפועל כפי אשר תיאר לעצמו פה, יצא שבבוא ברק. לא"י יהיה הוא בדרך לאמריקה, הרי שצריך יהיה לדאוג לברק. ולהקיפו באנשים הראויים, לטפח את הקשרים איתו ולא לתת לכל מיני הסטרא אחרא[21] להעלות את הלוויתן בחרמם. לזה צריך להיכון, כי שמו של ברק. הולך לפניו. פה חסם רוט. את כל הדרכים אליו בפני אנשי ההסת' הציונית חוץ מהדרך העוברת דרכו הוא, והכריז "מונופול" על היחסים עם ברק., לבל יקלקלוהו ולבל ידחוהו מכל עניין א"י ע"י מעשי שטות שונים.

לברק. היו פה שיחות אחדות טובת עם ברל ועם דב (כ"א לחוד). לא הרי בואו של רוט. אלינו כבואו של זה. רוט. בא לארץ מתוך הכרה כי העניין הכרחי, וברק. מעמיד עדיין את מרכז הכובד בשאלת "האפשר". רִשמו של ברל היה כי ברק. הוא סוציאליסט אמיתי ונאמן, אך קר וצלול מאוד בניתוחו הכלכלי וע"כ אפשר שלאחר שיראה את הנעשה בארץ, יאמר: עוד לא הוכשרו התנאים, הזמן והמקום. אם נכבוש את ברק. באמת, ימשוך הוא אחריו קבוצה שלמה של יהודים רוסים, קואופרטורים ואקונומיסטים. [22] אין ערוך לחשיבות הדבר לנו.

בנוגע לתפקידו של ברקנהיים ישנם כבר חילוקי דעות בתוכנו. לרוט, יש כנראה חשק לשמור את ברק. בשביל עבודתו-הוא, בתור המנהל הכספי והכלכלי של המפעל שלו. בינתיים קיבלה הנהלת הבנק [הפועלים] החלטה להציע לפני ברק. את משרת המנהל של הבנק. את דעתו של רוט. על זה תדע ממנו עצמו או מבהרב. אני חושב שלא זה ולא זה הוא תפקידו של ברק. הוא האיש הנועד לעמוד בראש משקינו המאוחדים ולנהל את כל העבודה הקואופרטיבית בארץ בהיקפה המלא. בתור כזה תהיה לו יד גם בבנק וגם השפעה על אופן היעשות עבודתו של רוט. ברק. הוא גוף חשוב וצריך לתת לו מרחב מקסימאלי בתוך א"י הקטנה. הצעתך מקבלת ערך ותוקף חדש בעמוֹד מאחוריה אישיות כברק נהיים. באין איש כזה, הרי ההצעה היא רק "רצון טוב".

הזוכר אתה את שיחתנו על ברק. בלונדון, בביתך? אתה אמרת אז: "אילו היה נמצא לעבודתנו הקואופרטיבית האדם הראוי, כמו שנמצא ברנר לעבודתנו הספרותית".

עלי לגמור. האספר לך חדשות מפה? אינן. המצב במפלגה ירוד עד שאין למטה ממנו. בפרובינציה תמו "פועלי ציון" לגווע. ממש אין זכר. בלונדון התחיל עורק אחד פועם: הוועדה התרבותית. עובדים בחורים שלנו וחדשים אחדים. מהישנים משתתף במרץ רק דְרין.[23] עורכים נשפים ומבצרים את ביה"ס בבטנל-גרין,[24] מתכוננים לערוך הרצאות, אך הסניף הלונדוני כשהוא לעצמו - כמעט שאיננו. פומרנץ עייף ומוכה ייאוש, ובעצמו אומר כי לא יצלח יותר לשום דבר. אין הרצון ואין האמונה. בשביל העבודה הפוליטית יש לנו גם השנה קפלנסקי. אך את המפלגה זה לא יבנה. וכמה אפשר לנהל עבודה פוליטית בלי מפלגה? באחת - רע.

אני רוצה להימסר השנה ללימוד, וכנראה שאעשה זאת. זה חמישה חודשים שלא עשיתי לעצמי דבר.[25] די. כתוב-נא. שלוס לך ולחברים,

 

                                                                                                      משה

 

הערות



[1] קטע זה לא אותר. המאמר שנדפס מובא בנספח 15, עמ' 463.

[2] ב"קונטרס" צ"ב (9.9.1921) פרסם ב"ג "הצעות לוועידת 'אחדות העבודה' (ב)". בהצעה זו, שכללה 11 סעיפים ו"הארות", קרא ב"ג לאחה"ע להפוך ל"צבא עבודה בעל משמעת", שחבריו יהיו "מחויבים בלי כל ערעור להישמע לפקודת הנהלת צבא העבודה". בהנהגת צבא זה תוכל ההסתדרות כולה למלא את תפקידה: "לסדר ולנהל את העבודה, התוצרת וההספקה של ציבור העובדים [---] ברשותה היחידה והכוללת". יתר על כן, "כל צורכי העובדים מזון, הלבשה, מעון, תרבות, רפואה, חינוך מסופקים ע"י ההסתדרות". ההסתדרות תהיה אפוא ספק העבודה הבלעדי לחבריה ואחראית למחייתם (דב"ג, ממעמד לעם, עמ' 106-103, קנאת ב, עמ' 154-141).

[3] ב"הצעות לוועידת 'אחדות העבודה' (א)," סעיף ד' "יחסים עם שכנינו", קרא ב"ג לפועל העברי "לעמוד בראש תנועת השחרור והתחייה של עמי המזרח הקרוב"; לשם כך יש לכונן "יחסי חברים בין העובדים העברים ובין המוני העמלים הערבים", שהם "תנאי הכרחי לגאולתנו בתור עם חופשי, ולשחרור העם העובד הערבי משיעבוד לוחציו ועושקיו" ("קונטרס" צ"א, 2.9.1921).

[4] "בכל מקום שהתנאים מרשים, נוסדים לפועלים הערבים מטבחים קואופרטיבים, המתנהלים ע"י נבחרי הפועלים הערביים" (שם).

[5] "בשעות הפנאי מסדרים לעובדים הערבים הרצאות בסגנון נוח וקל על-דבר תנועת הפועלים, חיי הקבוצה, היסטוריה ערבית ועולמית, שמירת הבריאות וכו'" (שם, סעיף ג').

[6] לפי יחזקאל יג 10, 11.

[7] לפי ירמיהו ו 14.

[8] יעקב קלצ'קין (1945-1882). פעיל ציוני, הוגה דעות וסופר. ייסד יחד עם נ' גולדמן את "אנציקלופדיה יודאיקה" והיה עורכה הראשי. בקונגרס הי"ב הטיח בחלוצים את אשמת הסכסוך בא"י.

[9] ד"ר מאיר אבנר (1955-1872). ציר הקונגרס הראשון. בנאומו בקונגרס הי"ב טען שיש חשיבות עליונה להבנה עם הערבים ולהתקרבות אליהם; כשם שדורשים מן החלוצים היוצאים לא"י ללמוד עברית כן יש לדרוש מהם ללמוד ערבית, כדי שיוכלו להידבר עם האוכלוסייה הערבית וליצור עמה מערכת יחסים קרובה יותר (פרוטוקול הקונגרס הי"ב, עמ' 154).

[10] "בערים מייסדת ההסתדרות קלובי-פועלים משותפים לשיחות והרצאות ופגישות חברים בעד נעורי הפועלים של שני העמים. הקלובים מסדרים טיולים ומשחקים משותפים ועורכים בשתי הלשונות הרצאות פופולריות על תנועת הפועלים, התנועה הלאומית של היהודים והערבים, על שאלות היום וכדומה" (ב"ג "הצעות לוועידת אחה"ע" א, "קונטרס" צ"א, סעיף ה).

[11] בניגוד לעולי העלייה הראשונה, ששאפו "להתאכר" והקימו את המושבות, גברה בקרב העולים בעלייה השנייה, שרובם היו חסרי אמצעים, התנגדות לבורגנות ולקניין פרטי ונוצרה אידיאליזציה של עבודת כפיים, שמשמעותה במציאות הארץ-ישראלית של אז הייתה עבודה שכירה אצל האיכרים. אולם מאחד שהאיכרים העדיפו את הפועל הערבי, התחולל מאבק על "כיבוש העבודה" במשקי האיכרים בידי הפועל היהודי.

[12] הגדוד העברי קם באווירת התלהבות, אך הבריטים נמנעו מלשתפו בכיבוש הארץ, ובכך ניטלו ממנו טעם ותכלית קיומו. משנתחוור בימי תל-חי, במאורעות ירושלים בפסח 1920, ובמאורעות מאי 1921 בת"א-"פו ובמושבות שהבריטים מתחזקים בהתנגדותם להפעיל את הגדוד כמכשיר צבאי בהגנה על ביטחון היישוב בפני התקפות הערבים, ואף מרחיקים את הגדוד למצרים, גברה בקרב חיילי הגדוד מגמה להשתחרר. גסיסת הגדוד נמשכה כשנה (עילם/הגדודים, פרקים 40-36; ור' גם חביון א, עמ' 199-198.

[13] "הקבוצות החקלאיות באות בדברים עם הכפרים הערבים בשכנותם לשם הגנה משותפת נגד התנפלות שודדים, לשם שכלול העבודה והטבתה ועזרה הדדית של עובדים שכנים" (ב"ג ב"קונטרס" צ"א, "הצעות לוועידת אחה"ע", סעיף ו').

[14] גישה רווחת ביישוב, שב"ג היה ממעצביה, הציגה את הסכסוך היהודי-ערבי בא"י כמעמדי ולא לאומי: הפועלים היהודים והפלחים הערבים נכונים לחיות בשלום, אלא שהאפנדי העשיר, החי על ניצול הפלח וחושש שהפועל היהודי יפקח את עיניו, עושה להעמקת הקרע ביניהם. ברוח זו דיווח ב"ג ל"משלחת פוע"צ", שחקרה במשך כחצי שנה את המצב בארץ (ספר משלחת פוע"צ א, עמ' 118-117; ב עמ' 16, 83; ר' גם ד' בן-גוריון, אנחנו ושכנינו, עמ' נ"ה, נ"ו).

[15] מ"ש הכיר היטב את מצב הפלחים עקב עבודתו ב-1919 כעוזרו של חנקין, שבמהלכה ערך מסעות ברחבי הארץ וניהל מגעים עם בעלי קרקעות ערביים.

[16] בברית-המועצות, שם התלבט השלטון הקומוניסטי בראשית דרכו בהשלטת עקרונות המשטר החדש על המוני האיכרים.

[17] כדי להשתלט על הכפרים ברחבי רוסיה, ניסה המשטר הקומוניסטי להיעזר בכפרים העניים כנגד המבוססים יותר (ה"קוּלַקים"), שהתנגדו לקולקטיביזציה, וארגן מקרבם ועדות פעולה. משנכשל ניסיון זה פנה לקולקטיביזציה כפויה.

[18] הביטוי לקוח מ"לא זה הדרך", מאמר הביקורת הנודע של "אחד העם" מ-1889 על "חובבי ציון".

[19] מתוך שירו של יעקב כהן "אנו עולים", שחובר ב-1903 והושר בארץ בלחן עממי.

[20] תוכניתו של ב"ג להפוך את ההסתדרות הכללית ל"צבא עבודה" ("אחה"ע מגייסת מייד את כל חבריה לצבא-העבודה", סעיף י"א, שם) ממושמע, המטיל חובות על כל חבריו ומספק להם את כל צורכיהם, נתפשה ע"י מ"ש במימוש רעיונות "ההסתדרות המצומצמת" בקנה-מידה רבתי, ואומנם דבקותו של מ"ש באחה"ע הייתה המשך טבעי למסירותו לאותה התארגנות נעורים, "בהצעתו של ב"ג אני רואה את הצד החיובי שלה, אידיאה (את האמונה להנהיג זאת בצורה של פקודה וגזירת ועידה -איני חושב לחיוב") (ב"כ לא"ג ב-22.10.1921, איגרות ב"כ 1, מכתב 159).

[21] הצד האחר - כינוי לסיעת השטן - ופה הכוונה למפלגות העוינות את תנועת הפועלים.

[22] בעודו ברוסיה, לאחר ששוחרר ממאסר בידי הבולשביקים, היה פ"ר פעיל "בקבוצת בעלי עסקים ששלחה ידה בניסיונות קואופרציה וארגון יבוא לרוסיה", ואח"כ, בהגיעו לפריס, נמנה שם עם חבורת גולים זו, שברקנהיים היה אחד מאנשיה המרכזיים. בנוסף לפעילותם הכלכלית היו לחבריה יומרות פוליטיות, וככל הנראה רבים מביניהם, אולי לרבות פ"ר, נמנו עם "הבונים החופשיים" (שאלתיאל א, עמ' 299, 298).

[23] חבר בוועד המרכזי של פוע"צ באנגליה.

[24] בי"ס ערב לעברית, שהפעילו חברי פוע"צ בפרבר שבמזרח לונדון.

[25] מאז מאי 1921.

 

העתקת קישור