102. אל: ברל כצנלסון, וינה - לונדון, 22.9.1921
שם הספר  ימי לונדון א'
שם הפרק  102. אל: ברל כצנלסון, וינה - לונדון, 22.9.1921


102

אל: ברל כצנלסון, וינה[1]

לונדון, 22.9.1921

ברל'ה, יקירי, השלום לך?

 

סלח-נא על אשר לא הקדמתי למכתבי זה תלגרמה. כך היה נותן הדין, אלא שהטמפו שלי רפה בזמן האחרון. עוד לא שבתי לאיתני אחרי קרלסבד.


1. איש בשורה אני, הדבר הגדול קם ויהי. הירדן נחתם. הקונצסיה בכיסו של פיני,[2] חתומה בעצם ידו של "סוכן הכתר" בלונדון, אשר לו ייפוי כוח רשמי מאת הנציב, בפקודתו המברקית של האחרון. הפלא התחולל, כנראה, מתוך הצטרפות הלחצים מצדדים שונים - מפיני, מחיים, מא"מ [אלפרד מונד], אולי גם מ-W.Ch[3] עצמו, אשר הודרך מנוחה בנאות דשאו[4] ע"י פיני וע"י א"מ וע"י פקידיו עצמם,[5] אשר קצו בחייהם ובכל ה[מילה לועזית, לא הוקלדה] מפני חרון אפו של פיני, שניתך עליהם השכם והערב.

ההסכם בדבר מסירת 50,000 דונם אדמה[6] אף הוא חתום, אלא שהנציב פקד לא למסרו לפ' עד להודעה חדשה.

הנציב גזר על פיני בתלגרמה תקיפה וחמורה מאוד, כי לא יפרסם את הדבר בטרם "יכשיר הוא (הנציב) את דעת הקהל הערבית" לקראתו, שאם לא כן מסתלק הוא מכל אחריות בעד התוצאות החמורות אשר תבואנה בעקב התפרסם הדבר בלא עת. מפני זה, ובכלל, עומד פיני בכל תוקף על שמירת החשאיות הגמורה. אסר עלי להודיע לאיש. הבן, כי אין צורך ותועלת בהודעת הדבר למישהו. את א"י הנח לבהרב.

פיני היה מאושר כילד: התנשק בהתלהבות עם ברקנהיים ושתה איתנו "לחיים".

אגב, גם הקונצסיה של המלח בעתלית ניתנה,[7] הרי שיש לנו כבר שלוש קונצסיות בארץ. חוששני, שרק עכשיו תתחיל מפלתנו, כמו אחרי ההצהרה.[8]


2. בבואי מצאתי את פיני "ארוז". הוא עומד לנסוע לפריס ליום-יומיים, לשוב הנה ואח"כ לנסוע לא"י. מטרת נסיעתו לפריס - לשוחח עם הזקן [הברון אדמונד רוטשילד] בדבר כספים; לא"י - בתור חבר ועדת הגבולות (אגב, באופן רשמי אין הוא ב"כ ההסתדרות הציונית, כ"א ממונה מאת הממשלה הבריטית)[9] הידיעה בדבר חתימת הקונצסיה נתקבלה לפנות ערב, שעה-שעתיים לפני נסיעתו. היא חיזקה את הצורך להתראות עם הברון, אך אל התחנה באו להודיע לפיני כי חברי ועדת הגבולות נוסעים מייד לא"י וכי עליו לנסוע איתם יחד ויהי מה. במקרה לא ליווהו איש מאיתנו ולא היה ביכולתו להודיענו בלונדון על השינוי. הוא תלגרף לנו בלילה מדוֹבֶר, כי עלינו לשלוח לו את חפציו למחרת בבוקר פריסה, למען יוכל לצאת בערב למרסל וכי על בהרב לצאת עם יתר החפצים ולאחר גמירת כל העסקים, בערב לפריס. תוכל לשער איזה מרקחה קמה אצלנו. אני עמדתי לנסוע לפריס עם החפצים, אך לא הספקתי לעשות את הוויזה הצרפתית וע"כ נסע דב במקומי.

בהרב גמר את העניינים, קיבל את הטופס החתום [של הזיכיון], השיג בנס כספים לתשלום החשבונות השונים ונסע בערב. שָכַלנו את שלושתם יום אחד[10] והסערה קמה לדממה. אנו מקווים שדב עוד ישוב לימים אחדים הנה. מחכים אנו לידיעות איך ומתי ואיזו הדרך נסעו פיני ובהרב.


5. בנוגע אליך דחה פיני את הוראותיו האחרונות לעת שובו מפריס הנה, בתקווה שאז יהיה ברור לו איך הוא נוסע לארץ ובאיזה מקום יוכל להיפגש איתך. עתה, כששיבתו הנה בטלה, ביקשנוהו למסור לדב את דבריו אליך. אך גם בלי זה אמר לי פיני וביקשני לכתוב לך, כי עומד הוא בכל תוקף על נסיעתך לאמריקה[11] בלי דיחוי ובלעדיו. הוא נוסע לארץ רק לזמן קצר, לדבריו, ומקווה הוא להשיגך שם. עד כמה יש לבטוח בזה תדע מן הניסיון של נסיעותינו השונות. לדעתי נשתנה המצב גם בזה שעכשיו, לאחר שהירדן בידינו, מן ההכרח להתחיל מייד בעבודת הירקון גם בגבולי הסכומים היותר קטנים אשר רק יעמדו ברשותנו. הרי שהדבר יחייב את הישארותו של פיני לחודשיים-שלושה.


4. החלטה בדבר ברקנהיים הייתה קצת למורת רוח לפיני. פיני מביט על ברקנהיים כעל ילד טיפוחיו בציונות ואין הוא יכול להסכים שמישהו זולתו יבקש לברקנהיים תפקידים בארץ. זה שאת הדבר עושים באמצעותו - לא די לו. דרוש שעצם האינציאטיבה תצא ממנו. זהו המצב הפסיכולוגי. למעשה נתלה הוא בעובדה הפעוטה, שנובומייסקי סיפר לברקנהיים כי רוצים להזמינו להנהלת בנק הפועלים בכדי להראות לו כי אין עושים את הדבר כשורה, כי ניגשים אל ברקנהיים מצדדים שונים, בעוד שטובת העניין דורשת כי עד שישלח ברקנהיים שורשים בארץ, תוביל המסילה היחידה אליו דרכו-הוא.

לעצם ההחלטה להציע מייד לברקנהיים לקבל עליו את הנהלת הבנק, מתנגד פיני מטעמים נראים יותר. לדעתו אסור להביא מלכתחילה את ברקנהיים לא"י בתור אדם השליט כבר במוסד ידוע, ואשר הכוח בידו לנהל ולפקד. לכך חסרים לו הניסיון והידיעות בענייני הארץ. גם למען תהיה לו האפשרות להתכונן וללמוד במנוחה ולא בחטיפה, וגם למען הצילו מהסתערות "בעלי הדבר" השונים שבארץ, אשר יעוטו מכל צד להעלות בחרבם שלל יקר כזה, מן ההכרח הוא להכניס את ברקנהיים לארץ לא בתור ראש מוסד, כי אם כאיש הנחבא אל הכלים, היושב בתוך אוהלו. לאוהל זה תשמש לו בזמן הראשון עבודת פ'. הוא יטיל עליו עבודות שונות, אשר גם תתנה לו את מחייתו לזמן הראשון. לאחר חודשיים-שלושה נוכל לעיין בדבר, אם צריך להעמיד את ברקנהיים בראש הבנק או למסור בידיו דבר אחר. לעת עתה יתקיים-נא הבנק בדרך שהתקיים בה עד כה. עד כאן לא מן הנמנע הוא, שפיני משתוקק לעשות את ב' "לכולו שלו"[12] - למנהל הכספי והכלכלי של הקונצסיות והמפעלים שייבנו על יסודן. ב' ייסע בקרוב לארץ, מתי - איני יודע בדיוק.


5. הייתה ישיבה בענייני ההג'[13] בהשתתפות פ., נוב., דב, ברק[נהיים] (פ. הזמינו), ואני. נוב' מסר על אסיף הכספים הגדול, אני על הקטנים.[14] בידיו של נוב' צריך היה להימצא 1,100 במזומן (לזה היו חסרות מאות אחדות שצריכות היו להתקבל בימים אלה). מלבד זה הבטיחו לו עד ל-3,000 בס"ה, ז"א עוד כ-2,000. פ' הציע להתחשב לע"ע רק במזומן. היות ועלינו להמציא 100 לווינה לגמר המשלוח השני, הרי שנשארים בידינו לקניית הגדולים רק 1,000.[15]

הצעתו של פ' - לקצוב סכום זה לקניית 500 גדולים. בנוגע למקום היה ויכוח. דעת נוב' הייתה - רק בארץ. יקר, אך בטוח. ב' נטה לדעה זו. פ' עמד בכל תוקף על איט', דב ואני - על וינה. אך לדרישתו של פ' לסייר פעם אחת את איט' לא יכולנו להתנגד. הוחלט לנסות באיט'. נקבע, שפ' בנסעו לא"י ייקח איתו את דב ושניהם ישהו זמן מה באיט'. אם יהיה מה לעשות שם יישאר דב להוציא את הדבר לפועל. נסיעתו התכופה של פ' לא"י שמה לאל תוכנית זו. בפריס בוודאי החליטו מה שצריך.


6. מאמרי ראה סוף סוף אור ב-Daily Telergraph. אני שולח את הגיליון בדואר זה.[16] ציינתי את ה[מילה אנגלית חסרה, כנראה "התוספות"] של המערכת בראשית המאמר ובאחריתו. הם גם השמיטו קטעים טובים אחדים, עקרו מתוך המאמר את הקשר עם המשלחת [הערבית] אשר היה מפורש בו. אך בכל זאת טוב שהדפיסו. ה[כנראה: "ג'ואיש כרוניקל"] ציין את המאמר בהתפעלות רבה, כמובן.


השבוע היה ב[מילה אנגלית חסרה, כנראה: "טיימס"] שוב מאמר עלינו והערבים. הפעם - כותבה מרעיף כתרים לתנועה הלאומית של ערבינו, שיקוצים על הציונות. ובכלל הרבה כזבים, גלגל חוזר. - כן, לעיל שכחתי להוסיף, כי המו"מ של פ' איתם [עם המשלחת הערבית] העלה חרס. הם הפסיקוהו על-ידי השתמטות מהישיבה.[17] חדשות מן המלון אין.[18] אחד מהם חלה, לפי האינפורמציה של דוד - המחלה מינית. סלח על הסיום.

שלום לך, כתוב,

 

משה

 

הערות



[1] המכתב נמצא באת"ה בהעתקו המוקלד בלבד.

[2] הזיכיונות להקמת מפעלי חשמל, הגדול ע"י ניצול מי הירדן והירמוך והקטן ע"י ניצול מי הירקון, נחתמו ביום הקודם, 21.9.1921. "בשלהי 1921, כשעלה הצורך לתרגם מאנגלית לעברית את עשרות העמודים של שני כתבי הזיכיונות שהשיג רוטנברג באנגליה, גייס בהרב לעזרה את עמיתו למחזור הראשון, משה שרתוק, ששלט היטב באנגלית, ותוך זמן קצר היו שני הזיכיונות מתורגמים לעברית צחה" (מרדכי נאור, ברכת החשמל, יד יצחק בן צבי 2003, עמ' 88).

[3] בביקורו בארץ אחרי ועידת קהיר, ובנאומו בפרלמנט ב-14.6.1921, חזר צ'רצ'יל והודיע כי הוא מחויב למדיניות הצהרת בלפור, אולם כמי שעמד בחזית הביצוע נראה כי פרשנותו להצהרה לא הייתה פשטנית כזו של רה"מ לויד ג'ורג' ובלפור עצמו. עם זאת, צ'רצ'יל הסתייג מהקו המדיני של סמואל להתנות כל מהלך בהסכמת הערבים, שבא לידי ביטוי בנאומו ב-3.6.1921, ודחק בסמואל לחתום על הזיכיונות גם ללא הסכמת הערבים, שכן סבר כי מפעלי החשמל יתרמו לשיפור החיים של כלל האוכלוסייה בא"י, יהודים כערבים (שאלתיאל א, עמ' 107-92).

[4] צ'רצ'יל שהה זמן מה באחוזתו "נאות דשא" שבסקוטלנד בשל מות אמו ובתו (שם, עמ' 103).

[5] בייחוד ג'ון שקבורו, יוברט ינג ורונלד ורנון (שאלתיאל א, עמ' 107-96).

[6] רוטנברג דרש 50,000 דונם בסמוך לתחנת הכוח בנהריים, כדי להקים שם יישוב יהודי גדול שישמש למגורי עובדי המפעל ולהגנה על המפעל, אך אף שגרס כי בכף תלוי עתידו של המפעל, הסכים לדחות את ביצוע הדבר (שם, עמ' 94, 95, 115, 119).

[7] זיכיון זה ניתן לחברת יק"א.

[8] רוממות-הרוח שחוללה הצהרת בלפור נתחלפה באכזבה נוכח הצרת צעדי התנועה הציונית ע"י מימשל המנדט וההתנגדות הערבית הגוברת מזה, ונוכח אי-התגייסות העם היהודי בתפוצות באדם ובמשאבים, לניצול ההצהרה לאלתר מזה. הקמת מפעל החשמל בנהריים נתקלה בקשיים רבים והחלה רק ב-1927.

[9] בין הבריטים והצרפתים התנהל מו"מ נפתל על התוויית גבול א"י צפוני וצפון-מזרחי, ורק ב-1923 נקבע התוואי המדויק שלו. הצרפתים טענו לקו סייקס-פיקו, מאכזיב לטבריה. הבריטים, בדומה לתביעת הציונים, שבשיקוליהם הובא מפעל החשמל העתיד לקום, דרשו את הליטאני ומקורותיו. גבול הפשרה (לימים הבינלאומי) הותיר את הליטאני וחלק ממקורות הירדן ושטחים בגולן לצרפתים, ולעומת זה כלל בתחום א"י את הכנרת כולה, את הירמוך וחלק ממקורותיו ואת מעיינות חמת גדר. תהליך סימון הגבול גרר שינויים מסוימים. במהלך פעילותה של הוועדה האנגלית-צרפתית לעניין הגבולות צורף אליה פ"ר כ"מומחה לבעיות השקיה ומים" מטעם ממשלת א"י (שאלתיאל א, עמ' 64-52).

[10] לפי בראשית כ"ז 45: "למה אֶשְכַּל גם שניכם יום אחד".

[11] ב"כ אסף בארה"ב תרומות להקמת בנק הפועלים, אך אין עדות שפעל גם למפעל החשמל.

[12] לפי בבא מציעא א, א ("שניים אוחזין בטלית [---] זה אומר כולה שלי" וגו').

[13] על הישיבה ר' איגרות ח"ו 10, מכתב 249, הערת רקע.

[14] "האסיף הגדול" - כספים למען ה"הגנה" מבעלי הון יהודים (ר' איגרות ח"ו 10, מכתב 249); "הקטנים" - כספים שגייסו מ"ש ודוד הכהן. נובומייסקי התמנה בקונגרס לוועד בן שלושה לענייני ה"הגנה" יחד עם פ"ר וב"כ או ד"ה (מכתב רבקה לא"ג מקרלסבד, 7.9.1921).

[15] נראה שמדובר בדולרים.

[16] המאמר פורסם ב-13.9.1921. מובא בנספח 14, עמ' 460.

[17] ר' שאלתיאל א, עמ' 100-99.

[18] לא הושגו מסמכים נוספים ממלון "ססיל", משכן המשלחת הערבית.

 

העתקת קישור