| מזהה |
242 |
| שם הספר |
מאסר עם ניר ועיפרון |
| שם הפרק |
מכתב 83 - פואה יקרה - 21-22.8.1946 |
| כותרת משנה |
א-ן, יום ד', יום ה' |
א-ן, יום ד', 21.8.1946
פואה יקרה,
היום מכתבך כלבבי: יריעה. גם פיתקי הילדים נחמדים. אבל כתבו של חיים עובר גבול ואני מחזיר את פיתקו למען תשפטי ביני לבינו. התוכלי לפענח את המילים המוסגרות? אין הוא רואה מה שיוצא מתחת עטו! עליו להשתלט על חולשה זו.
לא כתבת לי איך קיבל גרשון את התמונה. סוף סוף זהו קורבן בשבילי: הרופא צייר בשבילי לאחר שכבר צייר בשביל דוד,[1] וספק אם אצליח לשכנעו שיצייר בשלישית. הן זו מזכרת יקרה מאוד. ועוד: אימרי לגרשון, כי מייד כשקיבלתי התמונה - לפני כעשרה ימים ומעלה - יעדתיה לו (לבל יחשוב כי משלוח התמונה בא לפייס אותו על הלחץ שעשינו עליו לגבי פירסום אי"ש[2] - בינתיים בין כה וכה לא יצא מזה כלום!).
את אשת חיל מאין כמוך וראויה להערצה שנסעת בו ביום לא' שפירא וגם ביקרת את פוליה. אל תצטערי על כל היגיעה הרבה - !oblige noblesse [האצילות מחייבת].
עניין עמוס באמת מטרידני. משונה שפוליה לא אמרה לך על תוכניתה, שייכנס למוסד החדש שלנו "להשתלמות".[3] קיבלתי שֶדר כזה ממנה[4] באמצעות מישהו וכתבתי לזאב, כי מכיוון שאין עמוס תינוק, אלא מפקד פלוגה לשעבר [בחי"ל] ובעל בעמיו, יש לברר את העניין עימו ישר, ולא באמצעות אמו. ביקשתיו לשוחח איתו ולתהות על רצינות כוונותיו לגבי המוסד. והנה העובדה שפוליה לא הזכירה לך את העניין מעידה, כי אין הוא רציני כלל ועיקר, אל אלוהים. איזו אישה! אינני משנה לע"ע את הוראתי לזאב, אבל בינתיים "כינסתי" את דוד להתייעצות ומה שהעלינו לפי שעה הוא שאכתוב לחיים אלפרין, אשר חידשנו כאן את ידידותנו איתו, ואבקשו לברר אם יוכל לסדרו בעת"א כמפקח או משהו מעין זה. מובן שאין לי מושג אם מישרה כזו תתקבל על דעת עמוס, אבל לא יזיק לברר. פנייה לרוטנברג אינה נראית לי לגמרי.
גולדי מפרנסת את בעלה בבשורות טובות, ישועות ונחמות, על קירבת דרורנו.
שלום לכם, יקרים ואהובים,
מ.
22.8.1946
בקומי בבוקר ניחמתי על המחשבה לפנות לעת"א בשביל עמוס - אחכה לשיחת זאב איתו.
[1] הכוונה לציורי צריף המגורים של המנהיגים, פרי מכחולו של ד"ר שרגא עוגן מיגור, שהיה צייר חובב. ש' עוגן כתב בזיכרונותיו:
להזמנה הראשונה בתחום הציור זכיתי כאן, בלטרון. דוד הכהן מזמין שני אקוורלים בבת-אחת, אחד למענו ואחד למען משה, ואפילו תמונה של הצריף ההיסטורי, בו עצורים חברי הסוכנות. יצאו מתחת ידי שתי עבודות תלמיד. אבל העיקר: הצריף נתפס יפה והלקוחות מרוצים מאוד. מייד הגיעו הזמנות נוספות. שטנר, חברי לחדר, קיבל גם הוא ציור-עט של הצריף. עתה באו אנשי המחנה בזה אחר זה וביקשו ציורי דיו-שירטוט על כריות עץ הזית של האלבומים מעשה ידיהם. מגדלי שמירה ותיל דוקרני ככל האפשר! הריני עסוק מאוד (עוגן, עמ' 254).
הציור שניתן למ"ש היה תלוי בחדר עבודתו עד יומו האחרון, אך הוא, וכן זה שניתן לד"ה, לא אותרו. ציור אקוורל אחד של המחנה וכן כמה ציורים בשחור-לבן שמורים בארכיון יגור. אלבומים עם ציורי ש' עוגן על כריכות עץ הזית שלהם, שקיבלו מ"ש וד"ה כתשורות מעצורי ה"הגנה", שמורים באמ"ש.
[2] אי"ש - אי-שיתוף. על החלטה ראשונה של הווה"פ הציוני והנה"ס לאי-שיתוף עם השלטונות הבריטים, בתגובה לאירועי "השבת השחורה", ועל הטעייתה, ר' מכתב 9 הע' 7. בתגובה להחלטת הממשלה לגרש מעפילים למחנות בקפריסין חידשו מוסדות היישוב את החלטת אי-שיתוף, אולם נוכח התנגדות לביצועה מצד ראשי ערים ורשויות מקומיות מחוגי "האיחוד האזרחי", הועברה ההכרעה להנה"ס בפריס, שם קבע ב"ג: "אם ניווכח שאי-שיתוף נוגד את האינטרסים שלנו, לא נקיים אותו" (אביזוהר, עמ' 126 הע' 1, עמ' 127); "א"ז הופיין, מנהל בנק אפ"ק, שהוזמן לכנס פריס כמומחה כלכלי, הבליט [...] כי רעיון המרי האזרחי מתאים לכלכלה הפרימיטיבית ההודית, שם יכולה הממשלה לעשות אך מעט אם מאות מיליונים לא ישלמו מיסים. ממשלת א"י, לעומת זאת, יכולה לפגוע קשה ביישוב ע"י סירוב לספק שירותים" (הלר-שבש"ח, עמ' 35).
[3] המוסד להשתלמות, שנועד להכשרת עובדים צעירים למחלקה המדינית, הוקם בקיץ 1946 ביוזמת מ"ש ובניהול ו' איתן ונודע בכינויו "בי"ס לדיפלומטים": "המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית לא"י עומדת להקים מוסד להשתלמות, אשר מתפקידו יהיה לחנך עובדי ציבור שיפעלו בעיקר בתחום המגע עם גורמי חוץ [...] המוסד להשתלמות יאורגן כפנימייה (מקומו יהיה בירושלים. הלימודים יימשכו שנה וחצי ויחולקו לשלושה זמנים. שכר הלימוד הכולל דמי פנימייה, נקבע ל-75 לא"י לזמן. [...] מועמדים, בעיקר בגילים 28-22, המעוניינים להתקבל למוסד, מתבקשים לפנות בכתב למחלקה המדינית של הסוכנות" ("דבר", מודעה ב-19.6.1946).
|
|
|
