96

אל: דוד הכהן ויקותיאל בהרב, לונדון

ק-ד [קרלסבד], 9.9.1921

זה שני ימים שנמשך הוויכוח על א"י, ז"א על העבודה הא"יית.[1] בינתיים החלה עבודת הוועדות וע"כ יושב הקונגרס חצאי ימים לסירוגים. האולם מלא עד לרבע או לשליש, ז"א כמעט ריק. בכל עייפות ושיממון. עייפים מרוב הישיבות וגם ניטלה ההתעניינות. מאחר שמרכז הכובד עבר אל הוועדות, מוטב היה לבטל לגמרה את ישיבות הקונגרס ולהסתפק בוועדות, שהרי בהן באמת עוברים אותם הוויכוחים ביתר מעשיות וביתר הכרעה. כך הייתה נשמרת רעננות הפְּלֶנוּם [מליאה] לישיבות האחרונות של ההחלטות, והיה נשאר שלם כבודו של הקונגרס, המתחלל עכשיו ע"י מראהו העלוב של האולם.

רבים תולים ביטחונם ב"נצח ישראל לא יכזב"[2] ולעת עתה פושטים על סביבות קרלסבד ונהנים מזיוון ומבנות לווייתם. אין חלקנו בהם, כמובן.[3]

בוויכוח על א"י מלבד ההתנפלות מכל צד על התיישבות הפועלים[4] - דברים רגילים ויגעים - תפש מקום מרכזי הוויכוח עם סוסקין. סוסקין הרצה על "המצאתו" סְ-טְרֶסְקוֹם [רוסית: בלהט] וקיבל חלק הגון מאטינגר וגם מווילקנסקי.[5]

לעצם העניין - אין כסף. משאירים את התקציב של מיליון וחצי [לי"ש] רק על הנייר; ממיינים את הסעיפים לארבעה סוגים עפ"י סדר קדימתם. עפ"י הצעת רופין נכנסים בסוג א' כל ההוצאות שאין להקטינן בשום אופן: בתי ספר, הנהלה, בריאות, הגנה ו-100,000 לחקלאות (תקציב החקלאות שעובד בא"י עולה קרוב ל-600,000); איני זוכר בדיוק את החלוקה ליתר הסוגים. יודע אני, כי בסוג ב' אין לחקלאים כלום; יש רק בג' וד' אשר הינם בגבול הדמיון, או יותר נכון, אשר ברור הוא כי לא יושגו. 50,000 לירקון[6] - בסוג ג'. מצב הרוח הוא כי צריך לחשוב למַמֵש רק את סוג א' והמלחמה נטושה בעיקר עליו. כל אחד נלחם על שלו ומתאמץ להכניס בסוג זה את אשר הוא מגן עליו.[7] חקלאינו מפורדים. זהו אסון מאין כמוהו. באו שני אנשים עם אידיאה פיקס כל אחד: אליעזר יפה עם המושב ולבקוביץ[8] עם יישוב [קיבוץ] גדוד העבודה[9] (ראה ה"קונטרס" האחרון).[10] כל אחד: אני ואפסי.[11] כל אחד מאשים את השני ואת ה"מקיפים"[12] בזה שחותרים תחת תוכניתו-הוא. כשהקיצוץ הוא דבר שאין מנוס ממנו, הכרחי שנבוא בהצעת קיצוץ שלנו ואל ניתן לאחרים – לאויבים - לעשות זאת. והנה, כשאטינגר, הרצפלד וברל מתאמצים לאחד את הקצוות ולהגיש תוכנית קצוצה אחת, אשר תבטיח את המינימום ההכרחי גם לגדוד [העבודה] וגם למושב וגם לביסוס הקבוצות ולכיבוש שטחים חדשים ולחוות הצעירות[13] וכו', עומדים שני "המשוגעים לדבר אחד" כעצם בגרון. נורא.

אני יושב עתה כל הזמן בוועדה הפוליטית. הוזמנתי ע"י חיים. התנהג בכ"ז כמו ג'נטלמן. חיים נאם נאום נפלא, אך מוּגבה מאוד, ואל המציאות לא ירד.[14] אח"כ דיבר על השאלה הערבית וגילה דילטנטיות רבה.[15] אח"כ סיפר סוקולוב באריכות מעייפת על פרשת צרפת[16] - אפשר כבר להקיא ממנו. ועוד ועוד. נודעו הרבה פרטים, אך נדמה לי שכבר שכחתי את כולם. כ"כ הרבה שמעתי. בכ"ז אספר משהו בבואי.

חיים הגן בתוקף על סמואל. לא על מעשיו, כ"א על האיש: אין לנו אחר, מוכרחים להחזיק בו, אם ילך - רק יֵרע לנו.

ז'בו' התקיף בחוזקה את סם. דעתו - מוכרח ללכת ויפה שעה אחת קודם. ז'בו הדגיש בתוקף את עניין הקונצסיה.[17]

עוד לפיני: אמש (מוצ"ש) מסר ח. בוועדה הפול.[יטית] כי צ'ר[צ'יל] הסכים לחתום ורק סמ.[ואל] מונע; כי הוא (ח.), תלגרף לסמ. בלשון זו, בערך:

It is your best chance לפני הקונגרס, למען יצא משפטך לחסד, בטרם יתפזר. תן הסכמתך והודע הנה מייד.[18]

ועתה על ענייני ה"הגנה". תמסור לפיני, כיוון שאני כותב לך לא אכתוב מכתב אחר היום.

חיים וז'בו קראו לאספה את ברל, נובומייסקי[19] ועשירים אמריקנים (שוויצר ועוד).[20] דיברו על הכנסת נשק. ז'בו דיבר על מכונותיו (בכלל, תאמר לפיני כי הדמורליזציה בנוגע לחשאיות היא נוראה). ז'בו הזכיר את שם רוט', הזכיר גם את בהרב (שהוא ב"כ רוט', אשר יבוא לאירופה לנהל את העניין). האמריקנים הבטיחו כסף. הבטיחו אלפים אחדים, אשר במוזמן תהיינה מהם עכשיו רק מאות אחדות. מלבד זה נמנה נובומייסקי לגבות ולאסוף כספים בימי הקונגרס. אנחנו נקבל אולי ע"י זה את הכספים שנאספו ברומניה ובאיטליה. אני משקיע בזה הרבה עמל. ז'בו משתדל מאוד, כנראה, לאסוף 5,000 [דולר] כדי שיהיה נקי מהבטחותיו לפיני ויוכל להימסר לעניין האמריקניות. אך אני בטוח, כי הסכום הזה לא יושג פה. הוא אומר לי, כי נלחם הוא גם ב"קרן היסוד" על התקציב ל"הגנה". ברל הציע לחיים ולז'בו כי האכז.[קוטיבה] תסתלק בכלל מכל העניין ותמסור אותו לוועד בן שלושה: פיני, נובומייסקי ודב (במקרה שיישאר לאיזה זמן באירופה). ז'בו הסכים, כאילו. מובן שעניין האמריקניות הלוטה בערפל נשאר ברשותו.

היום בוועדה הפוליטית, בְּהַגֵן ז'בו על עניין הגדוד, ביטל, או יותר נכון ניבּל, את עניין ה"הגנה". argument of sake the for [לצורך הוויכוח].[21] התוצאה של הפסיכיקה של הנאספים הייתה כי ה"הגנה" נטרפה, אך הגדוד לא הוכשר, כמובן.[22] הייתי נרגז מאוד. שלחתי לו פתקה שהוא חותר תחת העבודה הכספית ודעת הקהל בעד ה"הגנה", בזמן שלגדוד אין עדיין כל תקווה. וזה באותו הנאום שאמר, כי .Col. Off יודעים שבאוק' תהיינה פרעות בארץ. אז רצה כאילו לתקן וקלקל עוד יותר. התחיל: "אך, כמובן, עד שיהיה הגדוד עלינו לשמור על כבודנו ולשם שמירת הכבוד - Ehre [הדיון התנהל בגרמנית] עלינו לסדר הגנה". לא התאפקתי וקראתי: "Ehre, Sicherheit Nicht - לא כבוד, ביטחון", ואז הוא ענה: "חביבי מר שרתוק, אל תספר לי, כי ע"י ה'הגנה' תשמרו על הביטחון. הן אני יודע" וכו'.[23]

ירדתי למטה, תפשתי את דב (הוא שקוע בוועדות אחרות - התיישבות, עלייה, תקציב), העליתיו איתי. ז'בו יצא באותו רגע המסדרונה ואנחנו התנפלנו עליו, דחפנוהו לפינה נידחה אחת והתחלנו להטיף לו מוסר. דיברנו - בעיקר אני, תחת הרושם הישר של דבריו בישיבה - ברוגז ובחריפות לשון, אשר מעולם לא השתמשתי כלפיו. את השיחה הזאת אמסור בפרוטרוט, כשאשוב. הוא באחת: ב"הגנה" אינו מאמין. זה רק הֶירואיזם ולא "תכלית". שנית, נחוץ לו הארגומנט, כי חוגים רבים טוענים נגד הגדוד בסומכם על ה"הגנה". למה אתם חוששים? לא יתנו לכם כסף? אני אשיג לכם. מהאנשים האלה (שבוועדה הפול.) בין כה וכה לא תקבלו.

מילא, לא כדאי להתעכב על זה.

למעשה המצב כך, נובומייסקי יוצא מפה ביום השלישי ללונדון. הוא מוביל איתו ניירות אחדים, אשר עפ"יהם ועפ"י עוד טשקים, אשר יקבל מייד בבואו ללונדון, יצטרף סכום של מאות אחדות (7-6, איני יודע בדיוק. אולי עד אלף). יתר הסכום (עד 3000) יתקבל מאמריקה, לדברי נוב': כעבור שבועת אחדים. אשרי המאמין! הכסף הרומני והאיטלקי, המצטרף יחד ל-400 לכל היותר, יישלח ישר לווינה ויחכה שם לפקודה מלונדון (אצל ביהם). גם כאן צריך להוסיף: בתנאי שהאנשים יעמדו בדיבורם. לע"ע החל כבר הרומיני מפקפק, תחת רושם דבריו של ז'בו אבל ז'בו קיבל על עצמו להיות "הפה שאסר הוא הפה שהתיר" ולהציל את הכסף.

בינתיים הוכנה בווינה עוד פַּרְטִיָה למשלוח - כ-200 קטנים - בכוורוֹת. דב יוציא לפועל יחד עם בשרי. לזה דרוש כסף מייד. אנו משתדלים להמחיש סכום של 300-200 מן הניירות הנמצאים בידי נוב. פה, על המקום. הדבר דוחק ואין לדחותו.

בווינה עלה שוב בתוקף עניין הגדולים. נמצאה הצעה טכנית למשלוח, הנראית לבטוחה מאוד. אותה יבדוק דב ועפ"י דו"ח שלו ללונדון צריך יהיה, לדעתי, לתת כסף ולעשות את העסק מבלי לדחות יותר. מובן, אם רק יהיה די כסף.

פה הודיע חיים אמש (מוצ"ש), כי רוט. נוסע לא"י. שאלתיו אח"כ: מתי? אמר: ב-22.[24] אנו מצטערים מאוד שרוט. אינו מודיע דבר לנו, לברל.[25] אומנם ברל לא כתב, אך הן אני כתבתי. בייחוד מתמרמרים ומתפלאים ברל, דב ואני על בהרב, שאינו כותב כלום על מהלך העניינים בלונדון. הן לי צריך היה לכתוב עכ"פ.

ז'בו, נדמה לי, תלגרף לרוט. זו הייתה תלגרמה בהולה ונבעה מתוך רצון להצטיין ולכַפר.[26] ז'בו תיאר לעצמו, כי הכסף כבר ישנו והסחורה מוכנה וצריך רק לבוא מחלוף כדי להוציא הכול לפועל.

אני מקדיש את שארית העמוד לעניינים אישיים. הישארות ז'בו באכז. מפוקפקת.[27] עניין הגדוד גורם פה הרבה חיכוכים וצרות לשווא. אספר על זה. הישארות ליכטהיים[28] ג"כ מסופקת. קרוב לוודאי שיעוף. חיים רצה לשלח את סוק. לא"י, נימק את זה והודיע, כי חו"ש אין כוונתו "להתפטר" מסוק. סוק, תחת זה, סירב בהחלט ללכת לא"י. נימק, כי הישארותו באירופה הכרחית. ברור כי לאכז. ייכנס גיאורג הלפרין[29] בתור איש המעשה. כמעט ברור, כי ייכנס סולובייצ'יק,[30] המיניסטר מליטא, אדם נמרץ ופיקח וגם ישר, כנראה. סולובייצ'יק דורש מאיתנו להיכנס לאכז'. גם הלפרין רוצה בזאת. אך זהו דבר מן הנמנע. "השמאליים" שלנו עושים מזה שאלה של "הברית העולמית",[31] והעיקר - אין לנו אנשים.

בא"י:

רופין ביקש שיפטרוהו לכה"פ לשנה, אך זה מהשפה ולחוץ. ברור שיישאר. במקרה זה דרש כי יִפְטרוהו מן החקלאות, למען יוכל להימסר להתייש' עירונית, מסחר ותעשיה.

לחקלאות מוצע... סַיימון. עכ"פ, יש חתירות תחת אטינגר. אטינגר עצמו מדבר על זה ואומר כי יכול היות שיישאר בא"י בתור מנהל ענייני הקהק"ל ואחוזותיה בלבד, ולא מנהל ההתיישבות. לפול'[יטית] ישוב כנראה אידר.[32] אחר אין, מאחר שסוק. אינו הולך. וייצמן דיבר בהחלט נגד אוס.[ישקין][33] גם ש. לוין[34] דיבר נגדו בתור חבר וה"צ וציין לו job בתור ראש הוועד הלאומי. אגב, זה נכון מאוד.

בנוגע לקונסט.[יטוציה] של וה"צ ישנה הצעת רופין, שהיא שתיים, או שלוש מחלקות: פוליטית, התיישבותית ותרבותית (סוק., רופ., אוס.) וכ"א אחראי רק בעד מחלקתו, מבלי שיהא ראש אחד לכולם, או שש מחלקות: חקלאות, עב' עירונית, פוליטיקה, תרבות, עלייה, עב"צ. במקרה זה אפשר שמחלקה אחת או שתיים (עב"צ ואולי גם עלייה) תימסרנה לב"כ הפועלים. ישנן עוד הצעות שונות וקשה להקיף את כולן. כל אלה סודות מאחורי הפרגוד בעיקר מפי זלמן ר.[ובשוב] היושב במתמדת.[35] מי יודע, אם לא ברגע כותבי נהפכו רובי הדברים. ספר בכ"ז לפיני.

גמרתי ב-11.9.21.

משה

הערות