95. אל: דוד הכהן ויקותיאל בהרב, לונדון - קרלסבד, 4.9.1921
שם הספר  ימי לונדון א'
שם הפרק  95. אל: דוד הכהן ויקותיאל בהרב, לונדון - קרלסבד, 4.9.1921
כותרת משנה  הקונגרס ה-12


95

אל: דוד הכהן ויקותיאל בהרב, לונדון

קרלסבד, הקונגרס ה-12, 4.9.1921

ידידַי,

 

סילחו שלא כתבתי מפה עד כה. בלבול וטמטום כל הזמן. עד שמצאתי ידי ורגלי בתוך כל הרעש וההמון, המכירים והפגישות על כל צעד ושעל, ישיבות הקונגרס, ישיבות הפרקציה של פו"צ,[1] אספות הכנסייה העובדת, שיחות עם ברל, עם דב, עם חיים, עם ז'בו ועוד ועוד - מוכרח היה לעבור זמן.

הקונגרס עוד לא עלה על הפסגה. גם אינו מעפיל עדיין לעלות; משׂתָרך בשיפולים. נאומי הפתיחה של וייצמן וסוקולוב היו נטולי נשמת חיים. של סוקולוב - כנאומיו של סוק. תמיד. הוא התרגש דווקא מאוד, וגם הקהל התרגש לעומתו, אך הוא והתרגשות הן אינם מתדבקים. ואשר לוייצמן - קרא מהכתב, קרא עברית ודיבר דברים רשמיים, וכל אלה המיתו. חתר למצוא דרך בשלום בין שתי קצוות:

מצד אחד א"א להכריז בביטחון ברזל על ניצחונותינו;

מצד שני - א"א לייאש ולהכריז על ביטול היש בגלוי, בנאום הפתיחה הרשמי.

עלתה מתוך זה רוח נכאים. אשר השגנו השגנו, אך עדיין ארוכה הדרך, רבים המכשולים.[2]

הוויכוחים סבבו עד כה על שני עניינים, שהם אחד, ואשר האחד הזה הוא בעצם עניין צדדי וטפל לגבי הציונות, אלא שנעשה עיקר ומרכז, מפני שמשך אליו את תשומת-לב הציבור בחודשים האחרונים: ענייני סימון ודה-לימה - אמריקה.[3] שניהם נשאו נאומים ארוכים. נאומו של סימון, הראשון למתווכחים, בערב יום ראשון לקונגרס, עשה רושם נמרץ. כך העובדה. הקהל הקשיב בדממת מוות ובקשב מאומץ מאוד. דיבר בלב, ביושר. הראה הבנה צרה, מוגבלת ונוקשה מאוד, אך נאמנות ויושר. כך נדמה, לכה"פ. "היודעים" הניעו ראש (ליושר). דה-לימה דיבר יותר באֶרס ונגע יותר באישים. את העיתון[4] תקבלו (אני שולח) ותקראו.

מיתר המתווכחים ראוי לציין לע"ע את בובר.[5] מדברים בסדר הפרקציות. הוא דיבר בשם "ההתאחדות". דיבר בעמקות ובעניינים שאינם מן העולם הזה. אחד העמיות[6] נשבה באולם. חינוך הדור, הכשרת הלבבות, בצירוף חדש: עבודה, פועלי ארץ ישראל. אמר בחוזקה לווייצמן: "נכון, אין לנו אחר תחתיך (בגרמנית אמר 'du' ["אתה" בלשון יחיד]) אך אל תתנשא בעיניך מפני זה ואל תהיה גאה. הישאר עָנָו".

היום יעלה בוודאי. ידבר מוצקין[7] (הרוסים),[8] שוייגר[9] (צ"צ), קפלנסקי (פו"צ), ברל (פו"צ-צ"צ). אני מקווה הרבה מאוד מנאומו של ברל. אם לא הוא יעלה את הקונגרס - בין המתווכחים אין אחר שיעשה זאת. הוא בכלל וְאוּדַר [רוסית: במצב רוח מרומם] בימים אלה. חי ורענן ונחמד. עובד בהתעוררות נפלאה. קשתו דרוכה לכל צד. רק שומע שיש סכנה באיזה מקום - מייד מופיע שם. תמול, באספת הכנסייה העובדת, פתאום נקרא לאספת הצירים הגרמנים. זלוציסטי[10] וברין[11] שפכו שם קיתונים על פו"צ א"י. מייד טס שמה בעגלה (efficiency).[12] בא ודיבר וכבש את הלבבות. הקשיבו והתעמקו, כדרך הגרמנים, ורבים אמרו: דברים כאלה עוד לא שמענו.

בפרקציה של פוע"צ צרות. לוקר ועוד חוץ-לארצים מציקים. שאלת הגדוד[13] וכו'. כשצריך להכניס שניים לוועדה הפול'[יטית] - אין מבינים שהעיקר ענייני א"י ועל כן צריך להכניס שני ארץ-ישראליים דווקא, ברל ובלומנפלד; דורשים שיהיה אחד מחו"ל, כי יש גם בעבודת חו"ל עניינים פוליטיים (שאינם קשורים בא"י?) ויוצא, שהיות וברל ילך לוועדת ההתיישבות, הרי צריך שלוועדה הפול. ילכו בלומ. או בן-צבי עם לוקר, וכישרוננו היותר גדול לא יהיה במקום החשוב. הן בן-גוריון וטבנקין אינם. אך עוד יכניסוהו ודאי. צ"צ נכונים תמיד למסור לו את ביאת-כוחם.

בכ"ז, למרות ריבוי האנשים ב"התאחדות" ומיעוטנו אנו - שם מים ואצלנו האנשים. ברל, יבניאלי, הרצפלד[14] דב, אטינגר,[15] ואפילו קפלנסקי עוד יצלח לדבר-מה.

בכנסייה העובדת התחילו הישיבות עוד לפני בואי. דיברו על ההתיישבות החקלאית. הרצה אטינגר, תמול (שבת) דיבר אליעזר יפה[16] ואח"כ היה הוויכוח הנצחי על הקבוצה-מושב.[17] על סוסקין[18] שפכו שניהם כאחד את זעמם. עליו מתכוננים להתקפה נואשת, להפילו למשואות ולמחות זכרו.

תמול אחה"צ הרצה דב על העב"צ.[19] ארוכה הייתה ההרצאה, מוצלחת וחשובה מאוד בהיקף העניינים, בקצב הדיבור, בתוכן ובשפה. הציבור (בעיקר צ"צ מפולניה, צ"צ מאוקראינה מרוסיה, באו, ואורחים מאהדים, גם בחורינו ומעט מה"התאחדות"; האחרונים, בייחוד הרשמיים שבהם, מתייחסים בביטול לעניין הכנסייה; עם לבדד). הקשיבו רב קשב, כתלמידים לפני הרב. דביק הראה כל כישרון טוב טעמו בדברו על הדפיציט. אנחנו רתחנו. אך דרך אחרת לא הייתה לפניו. הכול לקח על "כולנו".[20] הדגיש, כי טבריה-סמך [צמח] חצי כל הסכום בלי הפסד, והגירעון על החצי השני, מה שמתמיה עוד יותר. אך את הסיבות עשה לכלליות. מרמזים אחרים, דקים ועדינים, הבינו בכ"ז כל אלה שיש בינה בראשם, היכן קבור הכלב. אך לא די היה. נרשמתי לדבר ובתור איש לא רשמי - לשים את הדגש במקום הדרוש. דב הסכים שאעשה זאת ואכ"כ גם המריץ, אך מקוצר זמן הוחלט שאין מתווכחים אחרי ההרצאה. דיבר רק טרטקובר[21] מחיפה-גֶ'דָה בתור ממלא [משלים], ואח"כ עברו להרצאת קפלנסקי על הריאורגניזציה של ההסתד' הצ' ומוסדותיה. הרצאה זו לא שמעתי.

תמול ראיתי את חיים [וייצמן]. נדברתי איתו שלשום וקבע לי זמן. דעתו של ברל הייתה בהחלט, כי צריך למסור את הדבר [מסמכי המשלחת הערבית] לידיו של חיים. עשיתי תחילה העתקה שלמה ומדויקת (לפי הצורה) מכל הניירות (גם הערבים), קראתי לפניו את כל הניירות - גְלַזַה רַזְיַיסַליס [רוסית: אורו עיניו]. החשיב מאוד. מחמאותיו לדוד. אלא שגבריאל אינו פקיד ואינו קשור רשמית בשום פנים עם הממשלה, על כן לא ישיגוהו חִצֵינו. ובכן צד זה נפל. נשאר רק להוכיח לאחרים, כי כל דבריהם ותביעותיהם זמורת-זר, אחרים נטעוה במוחם. על זה צריך לחשוב, למי ואיך להראות. להראות לאנשים חשובים את הניירות כמו שהם - א"א. ייראה, שגנבנו ואיחינו קרעים. צריך יהיה לאמר, כי יש בידינו תעודות אלו ואלו. ואולי בכ"ז להראות. חיים אמיץ לב בעניינים כאלה. גם ברל אמר כך.

הוא לא רצה לקחת מידי את המקורות. יישמרו אצלי ואחזירם איתי ללונדון, וכשיצטרך ייקח מאיתנו.

לחיים אמרתי, כי רוצה אני להראות הכול לז'בו. אמר - כמובן. הלכתי לז'בו. אמרתי לו כי חיים כבר ראה (בעת שיחתי עם חיים לא הייתה הדלת נעולה, ונכנס כץ[22] לרגע בשליחות ז'בו. לא מן הנמנע שבא להריח ושהכיר את גיליונות סֶסיל.[23] על זה אספר עוד פרטים).

ז'בו היה הלום מן הרושם. ראיתי בו נקמה.[24] חזר ושינן: לא פיללתי, לא קיוויתי כי תהיינה תוצאות כאלה. דוד באמת smart [מבריק]. גם לו גם לחיים הדגשתי, שבכסף לא עלה הדבר. בנוגע לשימוש, מובן שלא יוחלט כאן שום דבר ברור. אין כל אפשרות, הקונגרס בולע את הכול.

ברל ודב התפעלו התפעלות עצומה. בייחוד ברל, כל מילה ומילה שקראתי לו נתקעה כמסמר בראשו: המוח כבר החל לעבוד וכבר אמר לי, שנאומו יושפע מהתגלית. יעשה זאת כיד החוכמה הטובה עליו.[25] אך חשוב לו, שבקרקע דבריו יהיה היסוד המוצק הזה, שעליו יוכל להישען.

אני מסיים לע"ע.

שלום.

 

אני גומר באולם הקונגרס בתוך הרעש והתנועה שלפני פתיחת הישיבה של יום א' בבוקר. על כן הכתב כ"כ נורא.

שלום רב לפיני.

 

                                                                                                      משה

 

הערות



[1] אחה"ע נכללה בסיעה זו.

[2] נאום וייצמן מובא בדברים ב, עמ' 236-231).

[3] העניין האחד היה דו"ח ועדת הביקורת של סימון ודה-לימה, שעשתה בא"י בשלהי 1920 במטרה לבחון ולארגן מחדש את פעולות הנה"צ. הדו"ח מתח ביקורת קשה על אי-התחשבות האחראים לעבודה הציונית במגבלות תקציב. העניין האחר - תביעת ברנדייס וסיעתו לניהול מפעל ההתיישבות בא"י כמפעל כלכלי לפי חישובים פיננסים טהורים. העימות בין ברנדייס וּוייצמן התמקד בשאלת השליטה ב"קרן היסוד" (ר' עילם/היסטוריה, עמ' 148, 192, 198).

[4] עיתון הקונגרס (יצא בגרמנית).

[5] פרופ' מרטין מרדכי בובר (1965-1878). פילוסוף, מגדולי אנשי הרוח של עם ישראל במאה ה-20. ב-1898 הצטרף לתנועה הציונית. תרגם את התנ"ך לגרמנית בלוויית פירושים. הגותו השפיעה על מפלגת הפוה"צ וארגונה העולמי "התאחדות". עיצב במידה מכרעת את נוסח ההחלטה של הקונגרס הי"ב, שקראה לעם הערבי להקים יחד בית משותף בא"י. עלה ב-1938 והצטרף לסגל האוניברסיטה העברית. מראשי תנועת "איחוד", יורשת "ברית שלום", שהטיפה למדינה דו-לאומית בא"י.

[6] אחד-העם גרס ששיקום רוח העם במסגרת היהדות קודם להישגים מדיניים ודגל בהקמת "מרכז רוחני" בא"י.

[7] אריה לייב מוצקין (1933-1867). מנהיג ציוני. מראשוני המצטרפים להרצל. ממייסדי ומראשי "הפרקציה הדמוקרטית". בשנות מל"ע-1 עמד בראש המשרד הציוני בקופנהגן. מזכיר ואח"כ נשיא "ועד המשלחות היהודיות" לוועידת השלום בפריס. פעל להגנת מיעוטים יהודיים באירופה. מ-1921 חבר ההנ"צ ומ-1925 נשיא הוה"פ הציוני.

[8] ב-25.9.1921, בכתבה ב"הארץ" מז'נבה שכותרתה: "בוועידת הציונים הרוסים", נאמר:

לוועידה הרוסית נאספו מזקני חובבי ציון, אותם שנשארו בחוליים אחרי ההרפתקאות הנוראות שעברו על היהדות הרוסית, שהגיעו הנה אחרי טלטולים רבים ומארצות נדודים שונות ולא מרוסיה בשעה זו.

לפני כן, בינואר 1921, נסע ד"ר אידר למוסקבה מטעם ההנה"צ בלונדון ובפגישה עם שר החוץ צ'רצ'יל הגיש רשימת בקשות שאחת מהן הייתה "להתיר לצירי ציוני רוסיה להשתתף בקונגרס הציוני שעתיד להתכנס בסתיו 1921". הבקשה לא נענתה (אריה רפאלי-צנציפר, במאבק לגאולה, "דבר"-"עיינות", 1956).

[9] יצחק שוויגר-דמיאל. ממייסדי צ"צ בפולין. בא"י מ-1920. ממייסדי ההסתדרות ומפא"י. עסקן, סופר ומורה. ממטפחי החינוך והספרות של תנועת העבודה בארץ. כתב ספרים ומאמרים.

[10] תיאודור זלוציסטי (1943-1874). רופא ועסקן ציוני. הצטרף לתנועה הציונית מימי הקונגרס הראשון. במל"ע-1 עמד בראש משלחת "הצלב האדום" הגרמני בקושטא. עלה ב-1921.

[11] ד"ר זאב (וילהלם) ברין (1949-1884). רופא ויזם חקלאי. מראשות הציונים בגרמניה. עלה ב-1910. התיישב בחדרה ועסק בחקר המלריה. חבר מרכז התאחדות האיכרים. ב"כ מאזכר אותו במכתב מ-17.10.1921: "דיברתי באספת ציוני גרמניה [---] בתשובה על ההתנפלות של ד"ר ברין, ולטר מוזס ואחרים" (איגרות ב"כ 1, מכתב 148, עמ' 318).

[12] עֲגָלָאָ - מהירות בארמית.

[13] "הוויכוח היה חריף. [---ן הוא בא מצד אלה שרואים בעצם הרעיון של אפשרות גדודים [בא"י, במסגרת בריטית] סכנות איומות, בין מבחינת המוסר והצדק האינטרנציונלי ובין מבחינת הפוליטיקה המעשית. [המתנגדים לגדוד ראו בו] סכנה היסטורית של התקשרות עם האימפריאליזם השנוא על כל עמי המזרח" (ב"כ מווינה לד' זכאי, 6.10.1921, איגרות ב"כ 1, מכתב 144, עמ' 309).

[14] אברהם הרצפלד (1973-1891). יליד אוקראינה. אחרי פרעות 1905 הצטרף למפ' "הציונים הסוציאליסטים". נעצר, נדון למאסר עולם והוגלה לסיביר. כעבור 3 שנים ברח וב-1914 עלה לא"י. לאחר המעצרים הרבים של אישים ביישוב, שביצע השלטון העותמאני בעקבות פרשת נילי", יצא לדמשק כדי לסייע לאסירים ולגולים ואז נפגש שם עם מ"ש. מפעילי פוע"צ, אחה"ע ומפא"י. ממייסדי ומנהלי "ניר", "יכין" והמרכז החקלאי. מיוזמי ומעצבי ההתיישבות החקלאית ב-רחבי הארץ בשנות ה-30 וה-40.

[15] האגרונום עקיבא אטינגר (1945-1872). ממתווי דרכה של ההתיישבות החקלאית. בא"י היה מאבות "המשק המעורב". על הופעתו בקונגרס הי"ב אמר ב"כ: "מכל צירינו לקונגרס עשו עבודה מועילה באמת שניים: אטינגר והרצפלד" (איגרות ב"כ 1, מכתב 142) "את העבודה העיקרית, את התפקיד הכי קשה והכי פורה מילאו: אטינגר, אשר את כלימותינו הוא נשא ואת כל החיצים הירויים אלינו הוא קיבל [---] אטינגר מילא את חובתו כלפי הפועל באופן הכי יפה" (שם, מכתב 144 עמ' 307).

[16] אליעזר יפה (1942-1882). מחלוצי העלייה השנייה. מאבות החקלאות המודרנית בא"י, ממנהיגי תנועת העבודה ומראשי הפוה"צ. ב-1919 הגה את רעיון המושב. ממייסדי נהלל.

[17] ויכוח על צורת ההתיישבות היפה יותר לפיתוח הארץ וקליטת העלייה.

[18] ד"ר זליג סוסקין (1959-1873). אגרונום. ב-1918 התמנה למנהל מחלקת ההתיישבות של קק"ל. דגל בשיטת התיישבות אינטנסיבית, שתאפשר לרבים למצוא את מחייתם משטחים מצומצמים ("המשק הזעיר") והעלה אותה לפני הקונגרס הי"ב. נציגי מפלגות הפועלים דחו שיטה זו. דברי אטינגר ויפה על הצעות סוסקין מובאים ב"קונטרס" צ"ה, 30.9.1921.

[19] "בחורינו כאן עובדים הרבה ומצטיינים [---] היום קרא דב הרצאה שנתקבלה מכולם כחשובה מאוד" (ב"כ לזכאי, איגרות ב"כ 1, מכתב 137; דברי ד"ה ב"כנסייה" מובאים ב"קונטרס" צ"ד, 23.9.1921; על העבודות הציבוריות ר' נספח 6, עמ' 435).

[20] בהרצאתו בקונגרס נטל ד"ה בשם אחה"ע אחריות גם על הגירעונות שנגרמו ע"י אנשי הפוה"צ. על הגירעון הניכר שלקתה בו הקבוצה הקבלנית של הפוה"צ, שסללה את כביש חיפה-ג'דה, כנגד אפס גירעון או גירעון מוגבל אצל קבוצת אחה"ע שסללה את כביש טבריה-צמח - גירעון שוה"צ נדרש לשלמו - ראה נספח 6, עמ' 435).

[21] אפרים טרטקובר. מסוללי כביש חיפה-ג'דה. מפעילי הפוה"צ.

[22] יוסף כץ. לויטננט בגדוד העברי. השתתף בהגנה על ירושלים בפסח 1920 ונידון עם ז"ז' למאסר 15 שנה. עוזרו של ז"ז' בלונדון בעת שכיהן כחבר ההנהלה הציונית ו"קרן היסוד".

[23] ניירת המשלחת הערבית, שהתאכסנה במלון "ססיל" בלונדון והשתמשה בנייר המכתבים שסיפק המלון.

[24] נראה, שבשעתו זלזל ז"ז' ב"מבצע הריגול" אחרי המשלחת הערבית, או אף התנגד לו.

[25] אכן בנאומו בקונגרס נדרש ב"כ לפעילות הערבית "בכל הפעולה האויבת הזאת חלות ידיים זרות, התזכירים המוגשים לממשלה האנגלית בשם הערבים נכתבים ביד אירופית" (כתבי ב"כ א, עמ' 284).

 

העתקת קישור