90

אל: דוד הכהן, לונדון

ניורנברג, 31.8.1921

 

ניורנברג, לא על יד שער-הנשים[1] המצויר מעל"ד, כ"א אל שולחן המסעדה במצב של חִכִּיָה להופעת המטעמים המוזמנים; בערב, בשעה 8.45, חצי שעה לפני הפלגת הרכבת בדרך העולה (או יורדת) קרלסבדה; במצב רוח די משביע רצון, אחר תספורת וחפיפת ראש ורחיצת הפנים והידיים; כשהכרטיס עד גבול טשכוסלובקיה בכיס, המלתחה, הכובע ומעיל גשם על יד הכיסא - בקיצור - [מילה תורכית שלא פוענחה].

ואלה מסעות משה הנאד. סליחה, אך כך הוא המצב. יצֹא יצא מאוסטנדה בשנייה [מחלקה שנייה] בואכה קֶלנה. ומקלן ירד השלישיתה ויצהַר לו היום בפרנקפורט אשר עם מַיְן. וירד וירחץ ויסעד לבו ויחלף הרכבת ולא נתנו לבו לעלות השניָתה, כי בשלישית איווה מושב ויישאר תקוע על רגליו, מאפס מקום, בואכה ניורנברג. ובניורנברג הייתה עמו רוח ד' בעוז ויצלח על הקימוץ וייתן שכר מקומו בשנייה, כי אמר: הפרש חמישים מרק ביני ובין עייפותי מה הם. ובדרך נפלאו פעולותיו ומכתבים הריץ לבנות כנרת,[2] מכתב מכתב במעטפתו, כָּתֹב ושָלֹחַ אותם מתחנות בלגיה וגרמניה, כאשר יגמור המכתב ישלחנו והֵחל בשני. אף הוסיף חקֹר בפרנקפורט על מועד בוא הרכבת לקרלסבד ויוגד לו, כי ב-6.40 יהיה האות. וימהר להריץ דֵע-פתע,[3] לאהוב נפשו [דוד], כי למה יגרע הנער שינה מעיניו לשווא, ויהי בבואו לניורנברג ויאמר אל לבו: אסורה נא ואשאל אך הפעם. ויוגד לו, כי בחמש יבוא. ויינחם על הדֵע אשר הריץ אך קצרה ידו מהושיע.[4]

 

מ.

הערות