87. אל: רבקה, וינה - לונדון, 21.8.1921
שם הספר  ימי לונדון א'
שם הפרק  87. אל: רבקה, וינה - לונדון, 21.8.1921

 

87

אל: רבקה, וינה

לונדון, 21.8.1921

 יקרה שלי,

 

אל תכעסי שלא כתבתי. הייתי עסוק – נורא. וייצמן חשב שתהיה פגישה עם הערבים ורצה שאהיה נוכח בה, לשם זה שקעתי מלוא שיעור קומתי בים העיתונות, אשר גאֹה גאה על שולחני במשך שהותי בווינה ועוד קודם לזה. צריך הייתי להביא את בקיאותי date up to וגם לחדש בזיכרוני את הקודם.

אך הפגישה עם הערבים לא הייתה וכנראה גם לא תהיה.[1] בכלל, לא זכו לפרסום ביותר.

הקַניטֶל [רוסית: הסחבת] עם מאמרי נמשכה ונמשכה. קראו אותו וייצמן וסוקולוב ושיבחוהו. אלא שוייצמן ערך אותו מחדש, וביער מקרבו את ה"יהדות" לגמרה.[2] כך נצטמק המאמר עד לחצי (כן, משלושת העיתונים הגדולים החזירוהו מבלי להדפיסו, בעיקר מפני אריכותו). אז נסע איתו סוק. אל העיתון הגדול הרביעי[3] וסוף סוף קיבלוהו, אלא שסוק. התחכם וביקש לא לפרסמו עד אם ייתן אות. הפוליטיקן הַזָהיר מצא פתאום, שלא נאה לנו להתחיל עכשיו בריב עם המשלחת, כשפנינו כאילו לשלום.[4] כאילו - אם יודפס מאמר כזה - ישפיע במשהו על פגישתנו עם הערבים. והשתיקה הלא רק לרעתנו, איננו מאירים את דעת הקהל גם "כשיש לאל ידנו".[5] השבוע נלחמתי ופעלתי סוף סוף - דרך ז'בו - שהצו להדפיס יינתן ועכשיו אני מחכה.

בינתיים כתב ה"טיימס" "דברים אשר לא כן"[6] על המשלחת ודרישותיה - מנקודת מבטנו. חגרתי עוז וערכתי תשובה ל"טיימס", בתור מכתב למערכת, כנהוג באנגליה. והנה על דבר פעוט זה הלך שבוע. כתבתי ביום א' שעבר. ביום ב' הובלתיו אל ז'בו. מצא מאוד חן, תוקן הסגנון (רק מילים בודדות, הייתה אנגלית טובה מאוד, באמת) ונערך; ביום ג' נעתק ונשלח. ביום ד' נתקבל חזרה: המכתב מעניין מאוד, אך ארוך קצת; שיקצר אותו ה' שרתוק (החמור) עד לשליש (אחרת לא נאה להם) ואז נעיין. ז'בו אומר: צריך לקצר, כי הלא דבר הוא:[7] ה"טיימס" האדיר מחזיר ומבקש לקצר, משמע שרוצה להדפיס, כי אחרת היה זורק אל הסל וחסל (חרוז מקורי). יום ה' - ישבתי כמעט כל היום על הקיצור. עזר לי סיומה גינצבורג.[8] את יודעת מה זה להוציא את שני שלישי המילים מבלי לוותר על שום רעיון. זוהי עבודת גיהינום. ביום ו' נשלח. ביום ז' לא נדפס. ואם לא יידפס מחר - לא צריך.

כך עוברים הימים.

בינתיים ראיתי שאני אוכל ח'[רא] עם התקציב - סחבתי עבודת תרגום שלקחה ג"כ שבוע שלם. רבצ'קה, אל תכעסי, יקרה, אצל הרופא טרם אחמץ.[9] אמרתי יעבור כל הזעם ואח"כ אלך. אני אלך בחיי ד'. דוד לא נותן לי מנוח ואני אומר לו: "שתוק, נבזה, לא עסקך, אתה גם כן". כך אני אומר לו. אל הקונגרס לא אסע, מספיק לי. בראש רַזְגְרוֹם [רוסית: חורבן], מה יהיה בשנה הבאה? והתכלית?

עוד אכתוב לך ואשלח כסף השבוע.

גם מכתב מצוין מאליהו.[10]

מדב אין קשב. נבחר ל"מרכז פועלי העבודות הציב'" (חסל המשרד!).[11]

אני מצרף פתקה שקיבלתי בצירוף מכתב זר [זלמן רובשוב].[12] למען תראי.

 

                                                                                                      משה

 

הערות



[1] פגישה עם המשלחת הערבית התקיימה ב-29 בנובמבר, ר' מכ' 121.

[2] מתוך הנחה שמאמר נייטרלי, כתוב בידי אנגלי, כביכול, יהיה יעיל יותר בהשפעתו.

[3] "דיילי טלגרף".

[4] במכתב לח"ו ביקש ממנו סמואל לנקוט עמדה מתונה כלפי המשלחת (איגרות ח"ו 10, מכ' 210, הע' 9).

[5] לא נהיר מדוע הובאו מילים אלה במרכאות.

[6] לפי מלכים ב, יז 9.

[7] לפי שמואל א, יז 29.

[8] סיומה גינצבורג - שלמה גינוסר (1968-1889). עבד במחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית בלונדון, וכן בהכנות להקמת האוניברסיטה העברית. לימים, כשר חוץ, מינהו מ"ש לציר ישראל באיטליה.

[9] לא נתחוור שימושה של מילה זו.

[10] מכתב א"ג מובא בנספח 13, עמ' 456.

[11] מאז הוחלט בוועידת יסוד ההסתדרות הכללית (5-9.12.1920), שכל המוסדות שפעלו "תחת מרותן וברשותן של המפלגות, יעברו לרשות ההסתדרות הכללית" הועמדו גם המשרדים לעב"צ של אחה"ע והפוה"צ למָרות מרכז אחד.

[12] המכתב לא אותר.

 

העתקת קישור