85

אל: אליהו גולומב, תל-אביב

לונדון, 20.8.1921

אליהו,

 

מכתבי זה בא לאחר פרשת דחיות אחרי דחיות. צריך הייתי לכתוב לך מייד אחר שובי מווינה. אך כשבוע או עשור עברו עד אשר התבררו בהחלט תוצאות נסיעתי וחקירתי, ז"א עד אשר נגזר עליהן המשפט פה, והעיקר - עד אשר התברר מצבה הכספי של עבודתנו, תעתועיו[1] של ז'בו ועמדתו של פ"ר,[2] וכשנתבררו כל אלה השתקעתי בינתיים בעולם עבודה אחר.

כך גורלי במשך כל החודשים האלה, שאני נקלע מרשות לרשות. באה אורְחת הישמעאלים וצריך הייתי לשנס קצת את המותניים לקראתה, או חשבו שתהיה פגישה בינינו לביניהם[3] ואני אשתתף בה. גם חששו למערכה שתינטש עלינו בעיתונות.[4] לכל אלה היה עלי להתכונן.

לרגלי נסיעתי לווינה, ועוד מפני סיבות שונות קודם לכן, הזנחתי את העיתונות הערבית ובמשך הזמן נערמו גלי גליה, אשר קריאתה ועיכולה בלעו ימים רבים וארוכים. נוסף לזה, עליך לזכור תמיד, כי עלי לשחר לפרנסה - עכשיו לרגל הפגרה שבשיעורי העירייה, יש פרצה בתקציבי ולשם מילואה הוכרחתי לקבל עבודות תרגום, אשר גם היא גזלה שבוע תמים. ועוד ועוד. תזכור שברל פה.

זוהי ההקדמה, אשר לחלקה האחר - המשלחת - עוד אקדיש סעיף להלן. ועתה אל העניין, כסדר.

 

1. וינה. במשך השבועיים וחצי אשר שהיתי בווינה היו ההצעות בדבר רכישת הכמות הגדולה הולכות ומסתעפות ומחליפות צורה מיום ליום. משום זה גם נתעכבתי שם יותר מכפי שחשבתי מראש. סוף דבר היה כי שבתי הנה בלי תקווה למעשה רב. הגענו עד מקורות טובים, בטוחים ועשירים, אך אנו קטוֹנוּ מהשתמש בהם. התנאי היסודי ששם לאל את הכל היה כי פחות מ-100,000 [פריטים], או לכה"פ מ-50,000 מיאנו למכור, אף לא לנהל מו"מ בפרטים על מחיר ועל אופן הוצאת הקנייה לפועל.

מלבד זה, במקומות אחדים היה תנאי הכרחי הגשת ייפוי-כוח רשמי. יצא שהשגנו ידיעות חשובות על מציאות אוצרות במקומות שונים ובארצות שונות, מקצה היבשת ועד קצה, אך אנו היינו לעומתם בבחינת השועל הרואה בענבים. רק הצעה אחת לא הייתה קשורה בשום מוסד רשמי או מסחרי חשוב, כי אם באה מאנשים פרטיים, וע"כ הצטמצמה בגדר המספר הדרוש לנו, אך מגרעותיה של הצעה זו הן כי בַכֵּלים [רובים] צריך להטיל שינויים, אומנם שום תיקונים במכניזם, כי אם רק בַציר, והסרת הכוונת (העמדתה על 500-300); שנית, את האלף ימציאו לנו לאט לאט, במשך 4 חודשים לכה"פ. עליך לדעת כי לרגלי סכסוכי המפלגות בארץ עצמה [אוסטריה] - מבלי דַבֵּר דָבָר על ביקורת כוחות חוץ - כרוכים כל ענייני ההובלה והחזקת המחסן בעיר בהרבה סכנה, אם לא של עונשים הרי עכ"פ באיבוד,[5] וע"כ לא נתנו ערך רב להצעה זו, לא בהיותי בווינה, אף לא פה במקום שחשבנו עדיין על איט.[ליה].

הדבר השני שעשיתי בווינה - קניית האיטלקית [מקלע קל או רובה קרבינה] - ישר מאוד בעיני פ"ר, ולולא התקלה שתסוּפר להלן היינו בוודאי מחליטים כי זהו הכולי, ומשתדלים להשיג עשרות אחדות מן המקור הראשון. הכלי קל וקטן, נוח מאוד לשימוש וזול.

על הדבר השלישי שבעבודת וינה - הקטנים [אקדחים] - כתבתי לך משם. פ. אישר את השארת 4 המינים ואת תוכנית המשלוח הראשונה. אני מקווה כי בעת קבלך את מכתבי תהיה הכבודה בידכם, או לכה"פ ההודעה על בואה. את רכישת הקטנים צריך כמובן להמשיך. לע"ע דואגים בווינה לסידור המשלוח השני. אני חרד רק שמא לרגלי השינויים ההסתדרותיים והאישיים שבארץ לא יהיה לבבו של בשרי שלם עם העבודה.[6] זה יהיה אסון, כי להחליפו אסור ואין במי. כל הקשרים בידיו ועמדתו בחנויות טובה מאוד. בהוצאת תוכניות המשלוח לפועל במובן הטכני עוזר על ידו מהנדס אחד, בחור נאמן ובעל המצאות. יש ביטחון כי לא יצא דבר בלתי מתוקן מתחת ידיו. מובן, כי להמשכת המשלוח והרכישה בווינה דרוש כסף, יעל זה בסעיף הבא.

 

2. כספים. וכל הצרות הכרוכות בזה. על החזרת 5,000 לי"ש מא"י כתבתי לך מווינה [מכתב 75]. הדבר נעשה עפ"י דרישת פ"ר ועל מנת שבהגיע הסכום הנה יימסר מייד לידיו. אך לא כן היה הדבר. מצד ז'בו נתגלתה כוונה ברורה להשתלט על העסק. הוא גילה דו-פרצופיות מפליאה וכל עמדתו בעניין הייתה בלתי אחראית, בלתי רצינית, אי-ישרה ואי-הגונה. הוא הוציא מאמתחתו את תוכנית המכונות האמריקאיות. לפי חשבון פ. יעלה הכלי ומשלוחו 150 לי"ש. אומנם מהבחינה הטכנית עולה הכלי בשכלולו הרבה על האיטלקית, אך זהו לוקסוס אסור בשבילנו. פ. דרש שיחכו בדבר עד שובי מווינה ולע"ע רצה שיקצבו לו מייד 2,000 לי"ש. הוא רצה אז לשלוח את מחלוף לאיט., לתהות שם על האפשרויות, אך לא חפץ להתחיל בזה בטרם יהיה לו ביטחון כלשהוא בכסף. ז'בו הבטיח, צלצל לו אח"כ ואמר כי הכסף עומד לרשותו בבנק, נסע לפראג.[7] הוא שיקר.[8] הכסף לא הופקד בבנק על שם פ. ונסיעת מחלוף בטלה. אחרי ימים אחדים נודע לפ. כי בהסתדרות נמצא לרשותו סך 1,000 לי"ש. הוא מיאן לקבלו (אגב, השיחה בדבר כל העניין הייתה בנוכחות חיים [וייצמן]. כשהוכיח פ. כי האמריקניות יקרות מדי, כי רק להן בלבד יידרשו בערך 5,000 לי"ש, וה-5,000 לי"ש לגדולים מנַין? אמר חיים כי בשביל האמריקאיות יש לו 5,000 לי"ש אחרים, וסכום זה עומד כולי לרשות פ., אך דברי חיים בענייני כספים איבדו כבר כל ערך).

כששב ז'בו מפראג החלה פרשת התחמקויות, ואחריה הודיע כי כסף אין, כי האכס' מוכרחה הייתה להוציא לצרכים אחרים, כי היא כמובן מרשיע את חברוֹ המנהל הכספי[9] כמונו, אך הוא גם אין-אונים כמונו. עמדה זו של התחסדות כנאמן ל"הגן" [ה"הגנה"] לאחר קיתון השופכין ששפך עליו בפראג (שאל את בן-גוריון ויגדך),[10] והטענה כי כסף אין, לאחר הצהרתו בפראג לחברינו כי כסף יש ויהיה די והותר, ובייחוד החתירה תחת פ. לאחר הודעתו שוב לחברינו, כי הנהלת העניין נמסרה לאיש שאנו מאמינים בו, ולאחר שבכל שיחה איתי היה חוזר ומדגיש: "אני נשמע בעניינים אלה לפ." כל אלה עוררו פשוט גועל-נפש. הגדישה את הסאה הודעתו, כי מבלי חכות לשובי, ובלי כל החלטה משותפת, כבר קנה כ-25 אמריקניות ושלח על חשבון הקנייה 1,500 לי"ש, לא מ-5,000 המדומים של חיים, כי אם מ-5,000 הממשיים שצריכים היו להימסר לפ. לקניית הגדולים. הגיעו הדברים לידי כך, כי בכדי לקבל 100 לי"ש שהיו דרושים לווינה, צריך הייתי לכתת את רגלי שלושה ימים. והפוליטיקן הגדול אומר לי: "מה זה ר.[וטנברג] מתרגש ודוחק כל כך! האין הוא מבין כי כל עוד נמצאת המשלחת [הערבית] כאן לא יתרחש בארץ דבר?" את פרטי השיחות איתו לא כדאי למסור, כי רב בהן הזיוף. עצם עניין האמריקניות לוטה כולו בערפל. מאין שאר הכסף ומאין מכונת הסידור [מנגנון הרכש ושילוח הנשק]? האנשים שיעבדו תחת פקודתו מנַין? ההובלה קשה עד לאין שיעור. הריסק הפוליטי חמור מאוד, בו-בזמן יצא שאין לטפל בקניית האיטלקיות מאחר שנקשרנו בעל כורחנו בעניין אחר.

סוף סוף גמר פ"ר בלבו לנתק את הקשרים וכתב לו מכתב בעיטה, אשר העתקתו רצופה. ז'בו[11] ענה כי אל יתרגש, עוד הכול גְלַדיטְסְיַה [רוסית: יסתדר].

את 2,000 לי"ש שלחו לא.[ידר] לא עפ"י לחצנו, כ"א עפ"י דרישתו הוא. פ"ר הודיעוֹ את הדבר. לא מן הנמנע הוא שז'בו חושב כי א. עוסק בארץ לא איתך כ"א עם אחרים.[12] הכול יאומן. אול' נובומ.[13] השפיע.

לאחר שנשלחו 2,000 אלה עומדים אנו בעניין הכספים באירופה לפני ההתחלה. הקופות ריקות. את האסיף הפרטי באנגליה הפסיק פ. בחוזק יד. אנחנו התנגדנו בכל תוקף וגם ברל תמך בנו, אך מוכרחים היינו להיכנע. פ. בטח אז באלפים. עכשיו, כשאלה כיחשוּ, קשה לשוב אל המאות. עבר הכלח על המאורעות ואין גם אותה העֵרות המעטה שהייתה אז. התקווה היחידה עכשיו לקונגרס. שם תצטרך להיעשות עבודה, בעיקר התקפה הגונה על האכז. את הדבר הזה יצטרך לקחת על עצמו ברל בעזרת החברים שיבואו מא"י. עכ"פ, הייתי מייעץ לך, אם רק אפשר, לחסוך עכשיו מאות אחדות בשביל קניית קטנים בווינה. יש עוד תקווה להציל משהו מכספי רומניה, אך אין זו אלא תקווה.

 

3. מכתבך האחרון[14] הרנין מאוד. העבודה המעשית בארץ הינה אחרי הכול הדרך היותר קצרה ובטוחה. פ"ר היה שבע רצון מהעניין ועל פרישת ישראל והכת שלו שמח. הוא רק הניד ראש ליוקר. חוץ מזה סיפר לו נוב. כי אתם מעמיסים אחוז הוצאות גדול מדי על כל קנייה. פ. ביקשני להודיעך זאת. עליכם לברר את הדבר לנו, ובמקום להכחיש את האשמה אם אינה נכונה לברר את הסיבה אם נכון הדבר.

תלגרפנו לך להישאר [בארץ] לאחר היוועצות עם פ"ר ועם ברל. דווקא עכשיו, לאחר הפירוד, הכרחית הישארותך, כי מי יודע מה יכול לקרות בזמן היעדרך, בפנים ובחוץ. ועוד עכשיו יגיע משלוח הקטנים הראשון וצריך יהיה לקבלו ולסדרו. ועכשיו מתפתחות הקניות בארץ.[15] לפי כל זה הייתה דעתנו להורות לך להישאר - בלתי מפוקפקת. כמובן, לו יכול היית להיות בקרלס.[בד] מבלי שיגרום הדבר נזק בארץ, היה חשוב מאוד.

מתוך מכתבך נראה שבטוח אתה, משום-מה, שאני נוסע לקונגרס. מניין לך? מנדט אין לי וגם לא יכול היה להיות. באנגליה אין שקלים גם כדי חצי ציר. אילו גם היו - היה לי מר מאוד לנסוע אל הקונגרס בתור ציר פוע"צ האנגלים, להופיע שוב על במה מפני הטעם שאין אחר.[16] ברל הציע לי להשיג בשבילי מנדט מ"הברית המזרחית"[17] אך אני סירבתי בהחלט. את הפרקטיקה של הזמנת מנדט בתלגרמה עוד לא עיכלתי. אני נשאר כאן, ואם כי איני יכול לאמור שלא היה לי כל חשק להיות בקרלס., וגם שלא הייתי מביא שם תועלת.

בדיעבד שמח אני על הישארותי. צריך סוף סוף לשאוף רוח. אינך יכול לשער איך חייתי בארבעת החודשים האחרונים. ממש כמו שחיים בארץ. מלבד המוח והעצבים, ניצלתי גם את הגוף די והותר. וחוץ מהכול - בראשי רַזְגְרוֹם [רוסית: חורבן] גמור. איני נותן לעצמי אף לרגע דו"ח על דרכי לעתיד הכי קרוב. הנה נקפה שנה. מה אעשה בשנה הבאה? על זה צריך לכה"פ לחשוב, אם לא לעשות צעדים שונים. ולא היה לי יום למחשבה, עכשיו, כשייסע ברל, כשתשקוט קצת עבודתי בקשר עם ההס.[תדרות] הצ.[יונית], אוכל לנוח ולהביט סביבי. בארץ אין אולי צורך כזה, כי לא תוכל להתעורר השאלה: למה אני כאן? ופה מנקרת שאלה זז ומטרידה בלי חָשׂך.

למולדבי אשלח כסף. אולי לא יותר מ-15 פונט ואולי גם 20. בקופתנו הלונדונית יישארו אז פונטים אחדים לתלגרמות. לעיל החסרתי, כי פ"ר מקווה להשתחרר קצת מנטל עבודתו בסוף חודש זה, ואז, אם לא יושגו כספים בקונגרס, יימסר בעצמו להשגתם. עכ"פ אין הוא מוותר על תוכנית הקנייה הגדולה באירופה.

בתשובה להערה אחת במכתבך, אוכל להבטיחך כי לבו שלם איתנו מאוד.[18] אינו עושה דבר מבלי התייעץ ומבלי הודיע לנו.

 

4. קצת פוליטיקה? היש צורך להודיע כי מצבנו ביש? הממשלה, במידה שהיא מופיעה בדמות האנשים שיש להם עניינים קצת יותר חשובים מא"י, כמו ל.[לויד] ג.[ורג'][19] - או שאין להם שום עניינים מעשיים בכלל, כמו בל[פור][20] - חוזרת היא כמו תוכי על הצהרת בלפור ואפילו "מדינה יהודית", אך במידה שממשלה זו מתגשמת בצ'[רצ'יל], כאיש הנושא עליו את כל טורח ההצהרה,[21] עייפה היא מן המעמסה הכבדה ושמחה הייתה מאוד אילו יכלה להיפטר ממנה ולמחוק במחי יד אחת את כל העמודים שמילאנו בפנקס התחייבויותיה למן ה-2 לנובמבר שנת 1917. התחייבות חגיגית לעם נרדף קבל העולם, שמה וכבודה של אנגליה בהיסטוריה, וגם טובה זו שיש מבטיחים לה מכל העסק לאחרית הימים - כל אלה הם דברים שבהלכה; צרות יום יום, הפרץ והצווחה ההולכים וחזקים,[22] ההוצאות הכספיות[23] והלחץ מצדדים שונים[24] - אלה הם דבריה שבמעשה והם המכריעים. אין בזה שום חדש. ההבדל הוא רק שאין מלחמה בין לונדון וקהירה, או לונדון וירושלים. המלחמה היא בתוך לונדון ובתוך ירושלים.

אחרי פראג הייתה לחיים ישיבה עם הקברניטים.[25] ל. ג'. [לויד ג'ורג'] אשר מאחרי סמן-רמו[26] ודאי שלא נזכר בנו אף פעם אחת - וחי נפשי שהצדק איתו - תמה בכלל על כל מצב העניינים המעמיד כאילו את ההצהרה בגדר של דבר מפוקפק. אם להתלוצץ, אפשר למסור את דבריו כך: "מה? עוד אין מדינה יהודית? הלא החלטנו שתהיה. חשבתי שהיא כבר ישנה. שינויים? איזה שינויים? החלטנו פעם ודי".

וצ'ר.[צ'יל] - "טוב מאוד, אם אתם חושבים כך. מה טוב. אני אעשה את הכול", והוסכם שחיים יעבד דרישות אשר תוצענה ע"י צ'ר. לפני הקבינט. צ'ר. הציג רק שאלה זו: מה יהיה אם הדרישות שיציג ו.[ייצמן], ואשר תתקבלנה על ידינו, בהישלחן כהוראות למעשה לסמואל, תגרורנה את פיטוריו? התסכים לזה ההס' הצ' מראש? שאלה זו נשארה לע"ע פתוחה, ונדמה לי שפתוחה היא עד היום.[27]

חיים ערך לוח של דרישות.[28] הן הכילו כל מה שצריך: גדוד,[29] הגנה, עלייה, קונצסיות, חילופי פקידים, עונשים ועוד ועוד. אחרי גלגולים הוצעו סוף סוף לפני הקבינט. לפי מה שמסר א.[לפרד] מ.[ונד] הייתה בקבינט הסכמה גמורה. רק בשאלת הגדוד, כששאלו את צ'ר. איזה מספר בא בחשבון, והוא אמר 5,000, ואז העיר א. מ.: "לדעתי אפשר לגייס מלכתחילה 10,000", אז התערב מונטגיו[30] ועורר חששות בנוגע לכל השיטה של זיון רשמי רק של אלמנט אחד. אך גם זה עבר לדברי א. מ. בלי רושם מיוחד. אך זאת הייתה הערכתו של א. מ., ואולם כאשר בא חיים אל צ'ר. השתמט הלה מראותו, בתואנה כי חיים איחר לרגעים אחדים הוא קיבל בינתיים אדם אחר, ומסר לו ע"' מזכירו שלצערו אין הוא יכול למסור לו בשביל הקונגרס שום הצהרה רשמית בשם הממשלה כאשר הבטיח, וכי מקווה  הוא [כי] in view of the delicacy of the situation [נוכח המצב העדין] ישתדל חיים להשפיע על הקונגרס כי תהיה רוחו מתונה. חיים נסע לקרלסבד נכא רוח מאוד. מובן כי עוד ימצא קש להיאחז בו, כדרכו.

ואשר למשלחת הערבית, לע"ע לא יצאה ממנה שום תכלית. העיתונות הקדישה לה שורות אחרות ביום בואה, "מורנינג פוסט" פרסם ראיון ארוך - וחסל. אחרי שהתראו עם צ'ר. הייתה עוד פעם ידיעה בעיתונות. הם דרשו מה שדרשו וצ'ר. ענה כאשר תראה מקטעי העיתונים אשר אני מצרף.[31]

הפגישה שרצה בה ה-.Off .Col בין הציונים והמשלחת לא יצאה לפועל. הם מיאנו להיוועד עפ"י התנאי המוקדם שהציג חיים - הסכמה להצהרה [של בלפור].[32] אח"כ שמעתי, שאחד מהם רצה להיפגש עם סוק.[לוב] באופן פרטי. גם זה עוד לא יצא לפועל. אחדים מהם נוסעים בינתיים לג'נבה לאספת צירי סוריה[33] ולועידת העמים העשוקים.[34] אנו, כביכול, איננו בין העמים העשוקים. לנו הן ניתנה הצהרה...

עוד זמן-מה לפני בוא המשלחת, בקירוב בימי "ברייטון", כתבתי מאמר ארוך-ארוך לקראת המשלחת [הערבית]. כתבתי אנגלית. הוא תוקן ונעתק פעמים רבות ונערך "פוליטית" ע"' ז'בו. השקעתי בעבודה זו הרבה כוח ובעיקר הרבה זמן ללא שיעור, מפני הרצון למלא את המאמר עובדת וציטטות ולשכלל את מבנהו. הייתה השתדלות לעשות רושם כאילו נכתב הדבר ע"י אנגלי, למען תפעל האינסינואציה ביתר תוקף. הרבה ארס יצקתי, בלי כל מוסר כליות. אעפי"כ פקפקתי אם ידפיסו העיתונים הגדולים. לירחון לא רצינו לשלוח, כי צריך היה לחכות כחודש ואז חשבנו כי המשלחת תבוא עוד מעט. ז'בו בטח בקשריו ונכשל. ה"טיימס", ה"אובסרבר" וה"מנצ'סטר גארדיין" החזירו את המאמר. גם אריכותו הייתה "לפוקה".[35] בינתיים הייתי בווינה ושבתי. המשלחת באה. הראיתי את המאמר לחיים. הוא ישר בעיניו מאוד, אלא שאמר כי צריך לבער ממנו כל שמץ בדבר היהודים, ולעשות את כל העניין לדין-ודברים שבין הערבים והממשלה. כך עשה והמאמר נצטמצם עד לחצי. אז עבר המאמר דרך ידי סוק. והלה הוביל אותו אל ה"דיילי תלגרף" (עיתון פוליטי חשוב, בר-סמך בענייני המזרח). שם קיבלוהו, אלא שסוק, מצא לנחוץ לעצור בעצמו את הדפסתו. הטעם - כל עוד לא התחילה מלחמת דברים בעיתונות מצדם, אל לנו להתחיל.[36] אני כעסתי מאוד אך מוכרח הייתי להיכנע. סוף סוף נמלך סוק. תחת לחץ ז'בו בהשפעתי ונתן היתר לעיתון להדפיס. הם הבטיחו לעשות זאת, אך הנה עד היום לא הופיע הדבר, ומי יודע אם יידפס. הטעם של עמל ומרץ ההולכים לאיבוד – ידוע.

אם יתפרסם המאמר אשלח לך את גיליון העיתון. בזה שולח אני את המקור השלם שלי.[37] להשתמש בדפוס אסור, כי אפשר בכ"ז שעוד יידפס המאמר.

הכתב השני שאני מצרף הוא ניסיון שני, אשר ג"כ לא הצליח לפי שעה. זוהי תשובה ל"טיימס" על דבריו בנוגע למשלחת. ה"טיימס" החזיר את המכתב עם מחמאה שהוא מעניין אך ארוך, וביקש לקצר עד לשליש (להשמיט שני שלישים) ואז the editor will be pleasd to consider it. [העורך ישמח לשקול זאת]. המשער אתה איזו עבודת פרך היא לקצר מאמר קיצור נמרץ כזה מבלי לוותר על שום רעיון? ברל ראה באיזה תנאים עבדתי, ושנינו הסכמנו שאיש מאנשינו בא"י לא היה מסכים לעבודה כזו. היו בועטים בכל העניין. בקיצור, לאחר כל הניפוי נשאר לא שליש, כ"א חצי. ואז החליט ז'בו להשמיט את כל הסעיף הראשון ואת הפסקה האחרונה. כך נשלח המכתב ולאחר הכול... לא הודפס. הוא עוד לא הוחזר, וא"כ אפשר עוד שיידפס. גם בו אין להשתמש לדפוס.[38]

הנה כי כן עלתה עבודתי במקצוע זה במשך החודשים האחרונים בתוהו - חוץ מהתועלת שהביאה לעצמי. המאמר לא הודפס עדיין, המכתב כנראה נפסל, הפגישה עם הערבים לא הייתה, ולשווא היו כל הכנותיי לקראתה[39] והשיחות שהקדשתי לחיים ולז'בו לשם זה. מעליש [ערבית: אין דבר].

כתיבת המכתב נמשכת כבר ימים אחדים. אני מפסיק ושולח, כי אין לדבר סוף. נתקבל בינתיים מכתב מרובשוב מווינה, אשר ממנו נראה כי אין הם מסופקים בזה שאבוא לקונגרס, ובוטחים שצירופי העודפים מארצות שונות יספיקו כדי שלושה צירים ואני בתוכם. אך לזה אין יסוד. וגם אילו היה מנדט, כסף אין. ברל היה רוצה שאהיה בקונגרס בשביל עניינינו אנו ובשביל ה"קונטרס", גם אם לא אהיה ציר, אך מנַין 20 פונט לנסיעה? בכ"ז הסכמנו שיתלגרף לי מקרלסבד, ואם אספיק, אבוא.

שלום,

אמור שלום בבית ובכנרת. אני כותב, אכתוב.

 

מ.

 

את העתק מכתבו של פ"ר לז'בו איני מצרף. זה היה מכתב נזיפה חריף מאוד לז'בו בפרט ולאכז. בכלל, והודעה כי הוא מסתלק מכל העניין ומהאחריות.[40]

בקשר עם המשלחת שכחתי להזכיר, כי מסודרת אצלנו השגחה [עיקוב].[41] קודם, בראשית בואם, הייתה אינטנסיבית מאוד. עכשיו רפתה. עוסק בזה דוד. פרטים למותר. אל תפרסם.

את הפרטים בדבר המצב הפוליטי אל תפיץ.

רציתי לשלוח לך את הקטע מה"טיימס", אשר עליו כתבתי תשובה, אך מישהו השמיד אותו. ה"טיימס" כתב, שכפי הנראה הביטוי "ביטול ההצהרה", שהופיע בדרישת הערבים, הוא טעות התרגום; הם דרשו בוודאי דבר יותר מושכל, כי איך ייתכן וכו'; כי לדאבונו של ה"טיימס" יצא כל הבלבול מפני הסתירה אשר בין ההבטחות שניתנו מאת הממשלה - קודם לערבים ואח"כ ליהודים - כי על כן יינתן בוודאי עכשיו ביאור רשמי חדש של ההצהרה, אשר יהיה יותר מדויק מזה שניתן ע"י הנציב ב-3 ביוני ואשר יישב סתירה זו, ובינתיים תועיל הרבה לקירוב הלבבות פגישה בין הציונים והמשלחת בנשיאות נייטרלית.

בכלל "נתקרר" בזמן האחרון ה"טיימס" ביחס אלינו. זה בא משינויי גברא. סַיְידְבּוֹתַם,[42] ידידנו הנאמן, אשר כתב את כל המאמרים הראשיים החריפים שהיו בהם התרסות כלפי סמואל וגם כלפי צ'רצ'יל, עזב את העיתון. סְטיד,[43] העורך הראשי, אשר גם הוא "בלפוריסט", נמצא עכשיו באמריקה. במה אנו תלויים.

כן, לפני נסעי לברייטון שלחתי לך חבילה גדולה של קטעים מהעיתונות, הנאומים בפרלמנט וכו'. הקיבלת? ואם קיבלת, מדוע לא מסרת את נאום ווג'ווד ל"קונטרס"? חבל שלא הדפיסוהו. או אשמה בזה מערכת ה"קונטרס" הנוכחית, שאין לה, כפי שנראה לי, הבנה רבה בעניינים הפוליטיים!

 

הערות