91

אל: דוד הכהן ויקותיאל בהרב, לונדון

ניורנברג, [31.8.1921]

דוד,

 

זה עתה שלחתי לך גלויה נמלצת. הרכבת שלי איחרה לחצי-שעה ויש לי עוד זמן.

א. אמור לפיני ולמחלוף, כי לאחר התבוננות רבה בקרעי הפרוטוקול של ישיבתם[1] נראה לי, כי שמו של הבינבשי[2] הצעיר נזכר בקירוב בקשר כזה: לשאול את המ.י.[3] איך לבסס את הדרישות שעלינו להגיש עכשיו ל-W.C. [וינסטון צ'רצ'יל]; לקרוא לפניו את הנוסח ושהוא יבקש מהוזיר... זוהי רק היפוטזה, ואפשר מאוד שטעיתי, כי צירפתי מילים רחוקות, אשר מי יודע מה ביניהן. שלוש המילים האחרונות בטוחות.[4]

ב. בכל יום שבת יתקבל בשבילי אצל מוכר הספרים שלנו ה-Nation.[5] קח, שלם ורשום. את Nat של שבת זו שלח לי לקרלסבד.

ג. שלח לי את ה"קונטרס" לקרלס., אם יתקבל.

ד. שלח לי את ה"טיימס", שבו דו"ח על הנייר הלבן של סמואל,[6] אם דק לא אבד הגיליון.

ה. כתוב על תוכניותיה בקשר עם לורד רוברט.[7] איך הבר-נש. קח כסף מפיני אם צריך.[8]

מחלוף, ראה, ביקשתיך לכתוב לי על מהלך העניינים.

 

משה

 

הערות